בזמן שעיניו של הציבור הישראלי נשואות ליחסי ישראל-ארה"ב בעקבות ההימנעות האמריקנית בהצבעה במועצת הביטחון לפני כשבוע, כדאי לשים לב להתפתחויות בזירה אחרת וחשובה לא פחות - הזירה האירופית. בחמשת החודשים שחלפו מתחילת הלחימה, אירופה עברה מתמיכה מלאה בישראל, דרך ביקורת ספורדית שהושמעה בידי מדינות בודדות, עד לנקודה הנוכחית: פעילות מתואמת של מדינות האיחוד נגד המדיניות הישראלית ברצועת עזה.
הפעלתנות האירופית מתבטאת בארבעה מישורים: עצירת הייצוא הביטחוני לישראל, קידום הכרה במדינה פלסטינית, החזר מימון שהוקפא לאונר"א ופעילות בארגונים בינלאומיים שמטרתה ריסון הפעלת הכוח של צה"ל. במישור הייבוא הביטחוני, איטליה, הולנד, בלגיה ואירלנד נקטו צעדים קונקרטיים האוסרים, או מקשים מאוד, ייצוא נשק לישראל. נוסף על כך, בריטניה, סקוטלנד, ספרד וצרפת הצהירו שהן שוקלות מהלכים שיקשו את ייצוא הנשק, או כבר החלו בהוצאת מהלכים אלה לפועל.
הייבוא הביטחוני מהמדינות הללו שולי יחסית, ועל כן אפשר לטעון שהפגיעה בעוצמה הקונבנציונלית של ישראל, כלומר ביכולתה להפעיל כוח בשדה הקרב, מינימלית בשלב זה. עם זאת פעולות אלה, שזוכות להדהוד תקשורתי רחב, פוגעות בעצמה הרכה של ישראל: תדמיתה, המוניטין שלה והלגיטימציה שלה בזירה הבינלאומית. סכנה נוספת שמגמה זו מציבה לישראל היא שגרמניה - המדינה האירופית המשמעותית ביותר לישראל בתחום הייבוא הביטחוני - תצטרף להטלת המגבלות והאיסורים.
בנושא ההכרה במדינה פלסטינית: ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס, הצהיר כבר בנובמבר על נכונותו להוביל להכרה שכזו בפרלמנט הספרדי. לאחרונה ציין שיוזמה זו תהיה אפקטיבית יותר אם מדינות רבות יאמצו אותה, ועל כן ספרד ואירלנד פועלות יד ביד כדי לקדמה בפרלמנט האירופי. לפני כשבועיים, מלטה וסלובניה הצטרפו ליוזמה. עד כה, ארבע המדינות האירופיות שהביעו תמיכה במאמצים אלה כוללות ממשלות ימין-מרכז (אירלנד), שמאל מרכז (ספרד ומלטה) וממשלה ליברלית (סלובניה). מנעד זה, המבטא תמיכה מקצוות שונים של הקשת הפוליטית, יכול לסלול דרך נורמטיבית למדינות נוספות באיחוד להצטרף למהלך.
ביחס לאונר"א, הנציבות האירופית החליטה על הפשרת כספים הסוכנות שהוקפאו. לאחר פרסום מדיניות זו, שורה של מדינות נוספות פעלו באותו אופן, כולל קנדה, אוסטרליה וגרמניה - התומכת השנייה בגודלה באונר"א, שבינתיים הפשירה כספים עבור פעילות הארגון בסוריה, בלבנון, בירדן וביו"ש - אבל לא ברצועת עזה. לא מן הנמנע שמהלך זה יכשיר את הקרקע עבור ממשלות נוספות, הנתונות ללחץ ציבורי לנוכח המציאות הקשה ברצועת עזה.
בהקשר לניסיון האירופי להגביל את הפעלת הכוח של צה"ל, 27 מדינות האיחוד האירופאי הצליחו להתאחד סביב קריאה לישראל להפסקת אש הומניטרית מיידית, שתוביל להפסקת אש ארוכת טווח. זאת, לאחר שהונגריה, שעד עתה התנגדה למהלך, נתנה את הסכמתה. הקריאה האירופית מגנה את "הקטסטרופה ההומניטרית ברצועת עזה ואת ההשפעה הלא-מידתית של מצב זה על אזרחים", תוך התייחסות ל"רעב שנוצר עקב הכנסה לא מספקת של סיוע לרצועה".
במועצת הביטחון, לאחר הווטו הרוסי-סיני על הצעת ההחלטה האמריקנית, צרפת הכריזה שתוביל יוזמה נוספת הקוראת להפסקת אש הומניטרית מיידית, שתזכה לתמיכת שאר החברות. נותר לראות אם כעת, אחרי שעברה ההחלטה האחרונה בעקבות ההימנעות האמריקנית, צרפת תמשיך במאמצים אלה.
אירועים אלה בזירה האירופית אינם מנותקים מהתפתחויות ביחסים בין ישראל לארה"ב. ראשית, אפשר להניח שההחלטה האמריקנית לא להטיל וטו במועצת הביטחון נובעת, בין השאר, מתחושת הבידוד האמריקנית בשילוב עם לחץ אירופי. בהקשר לאותה החלטה, אין להוציא מכלל אפשרות שהלחץ על ארה"ב מכוחות אנטי-ישראליים, הן מאירופה והן מחוצה לה, יתגבר על בסיס הקביעה כי ישראל איננה מצייתת להחלטה האו"ם שאושרה - וזאת אף שמדובר בהחלטה לא מחייבת, ואף שחמאס לא יכבד אותה. שנית, המשך הלחץ האירופי עלול לשחק לידי כוחות אנטי-ישראליים בארה"ב, במטרה לפגוע בסיוע הביטחוני בישראל ולכפות עליה את סיום הלחימה.
במבט צופה פני עתיד, הסנטימנט האנטי-ישראלי באירופה לא צפוי להיעלם גם לאחר סיום הלחימה, וצפוי להוות מכשול משמעותי ביחסים של ישראל עם אחד מיעדי הסחר הגדולים ביותר שלה. כל אלה מדגישים את הדחיפות שישראל תתמקד לא רק בהימנעות האמריקנית במועצת הביטחון, אלא גם במגמות ובהתפתחויות בזירת אירופה.
הכותבת היא יועצת בכירה בארגון מיינד ישראל, מרצה באוניברסיטת תל-אביב וחברה מייסדת בפורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי