את הזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מקדיש לפוליטיקה נטו אפשר לאמוד לפי מספר השעות ששר המשפטים יריב לוין מבלה במחיצתו. אם בתחילת המלחמה, הנוכחות של לוין באקווריום של נתניהו ירדה משמעותית, בשבועות האחרונים הוא שב לשגרת ביקורים כמעט יומיומיים, ללמדנו איפה נמצא מרכז הכובד של ראש הממשלה בימים אלה. על הפרק: שימור הקואליציה וצליחת המשברים הפנימיים שיכולים לטלטל את שלטונו מבפנים, ובפרט משבר הגיוס, והאיום של גדעון סער לפרוש מממשלת החירום, אם לא תיענה דרישתו להצטרף לקבינט המלחמה.
שני האירועים המתגלגלים יגיעו במקביל באמצע השבוע הבא לנקודת רתיחה: לבקשת נתניהו, סער האריך את האולטימטום עד אחרי חג פורים, והוא יפוג בדיוק ביום שבו תתכנס ישיבת ממשלה לאשר מתווה גיוס/השתמטות חדש, יממה לפני המועד האחרון להגשת תשובת המדינה לבג"ץ בנושא. נתניהו, כהרגלו, דוחה את הכל לרגע האחרון, בחיפוש אחר קומבינות שיאפשרו לו ליהנות מכל העולמות: לצרף את סער לקבינט המלחמה בלי שבני גנץ יפרוש ממנו ובעיקר מבלי שבן גביר וסמוטריץ' יאיימו לפרוש מהקואליציה, ולגלגל את משבר הגיוס שלושה חודשים קדימה, מבלי שהחרדים יצטרפו לשותפים האחרים באיומי הפרישה.
נתניהו, כך נראה, לא תכנן או ברא את המהלך של סער, שהכניס אותו לפלונטר אמיתי. לכל הפחות, הוא לא העריך נכונה את דרישת קבינט המלחמה כתנאי בלבדי ובלעדי. סער הבהיר לנתניהו בפגישה בשבוע שעבר שזה ייהרג ובל יעבור מבחינתו, ומאז שב וחזר על המסר פומבית, שאין לו בעיה פשוט לפרוש. נתניהו ניסה לבדוק אם יסכים לקבל במקום תיק ביצועי, או יסתפק במעמד משקיף רשמי/לא רשמי בפורום המצומצם של קבלת ההחלטות, בין אם זה קבינט המלחמה או שביעיה או שמיניה או כל שם שיקראו לו. את ההתנגדות של גנץ לצירופו של סער, העריכו בסביבת ראש הממשלה, אפשר יהיה לצלוח, אבל לא את חמתם וזעמם של בן גביר וסמוטריץ', שדורשים גם כן להיכנס לחדר ולקבל מקום בשולחן של הגדולים. אותם גנץ ואיזנקוט כבר לא יוכלו להכיל.
נתניהו, אלוף העולם בדחיות, ביקש וקיבל מסער עוד כמה ימים להנדס קומבינה יצירתית, אבל בסופו של דבר כנראה שלא תהיה לו ברירה אלא לבחור בין בעיה עם סער לבעיה עם גנץ לבעיה עם בן גביר, התרחיש הכי פחות סביר. ראשון במדרג העדיפויות שלו הוא בלוק ה-64 שמבטיח את הישרדותו, אחר כך גנץ, שנותן לו כיפת ברזל פנימית ובינלאומית. במיוחד עכשיו, בעיצומו של המשבר החמור מול הבית הלבן, כשישראל נאבקת על שאריות אחרונות של אשראי מדיני, כפי ששיקף אתמול בבוטות שער האקונומיסט עם הכותרת "ישראל לבדה". אם מול העולם תעמוד רק ממשלת הימין הקיצוני של בן גביר וסמוטריץ, הצונמי רק יגבר.
סער, על אף ארבעת המנדטים שלו, לא נותן לנתניהו לא את זה ולא את זה, שלא לדבר על החשדנות בבית בקיסריה, שם בטוחים היסטורית שהוא בניסיון פוטש מתמיד. בשבוע שעבר, אחרי שסער פירק את השותפות עם גנץ והודיע שהוא יוצא לדרך עצמאית, כולם חשבו שהוא בדרך להרחיב לנתניהו את הקואליציה ל-68 אצבעות. כעת נראה שהמהלך עשוי להסתיים דווקא בכיוון ההפוך - נטישה ראשונה מממשלת החירום למפלט האופוזיציה. פרישה של סער אמנם לא תגרע מספרית מבלוק ה-64, אבל היא צפויה להעמיד את גנץ במבוכה, ולהגביר את הלחץ עליו להיות הבא בתור. וגם - להפוך את משבר הגיוס לבלתי אפשרי לפתרון.
גם בגיוס נתניהו מנסה לג'נגל קומבינה בין הרבה שחקנים עם אינטרסים סותרים: משר הביטחון גלנט, שהכריז בחודש שעבר כי יקדם רק חוק גיוס שיזכה להסכמת כל חלקי הקואליציה, דרך החרדים שחרדים לשלילת הקצבאות שלהם, אבל לא לסד"כ הצה"לי, עד לצמד הרמטכ"לים לשעבר שדורש לקדם את מתווה השירות הישראלי, אחת מתוכניות הדגל של המחנה הממלכתי. נתניהו זימן את כולם ללשכתו בשבוע שעבר. גנץ החרים. השבוע גלנט קרא לו ולאיזנקוט ולאריה דרעי בניסיון לזרז עניינים, חילי טרופר ואריאל אטיאס נועדו במשך שעות ארוכות, לוין ודרעי על הקו כמה פעמים ביום - אבל לא נמצאה עדיין הדרך לרבע את המעגל. אז מה נתניהו עושה בינתיים? מחפש קומבינה שתאפשר לו לדחות.
זו בעצם קומבינה על קומבינה: בשנה שעברה, כשחוק הגיוס פקע, הממשלה העבירה החלטה שמסמיכה את שר הביטחון להורות לצה"ל על אי גיוס חרדים, שהוגשה עליה עתירה לבג"ץ, שמאיימת בימים אלה לשלול את הקצבאות. התשובה המסתמנת של הממשלה לבג"ץ על הקומבינה היא בקומבינה נוספת, החלטת ממשלה זהה שתכלול הפעם התחייבות מפורטת לחוק גיוס, כולל יעדים, מכסות, סנקציות כלכליות ולוחות זמנים לחקיקה. לגנץ וחבורתו, אומרים בליכוד, אין באמת אינטרס להגיע להסכמות כפי שדרש שר הביטחון, לכן נתניהו מתכוון פשוט לעקוף אותו ולהגיש את ההחלטה לאישור הממשלה במקומו. התזמון האלגנטי של נסיעת גלנט לוושינגטון השבוע יחסוך לשניהם, בינתיים, את כאב הראש שבקידום חוק גיוס בניגוד לעמדת שר הביטחון, אבל רק זמנית.
גם גנץ, כך מעריכים בסביבת נתניהו, יוכל להיעדר או להצביע נגד בממשלה כדי להביע את מחאתו, אבל לא רוצה עדיין לטרוף את כל הקלפים ולפרוש, בטח לא כשהמו"מ לשחרור החטופים נמצא בעיצומו. רק שכמו אצל סער, לא בטוח שהם מבינים נכוחה את ציפור הנפש של המחנה הממלכתי; נושא הגיוס הוא קו אדום עבור איזנקוט, שסבור שיש כאן פספוס הזדמנות היסטורית לטובת להטוטנות פוליטית שפוגעת במשרתים. הקומבינות רק יקרבו אותו לקרב את גנץ לשעת המבחן. וככל שהחוק החדש אכן יקודם בנוסח חד צדדי בכנסת, הבעיה של נתניהו תיגרר פנימה, לספסלים הליכודיים, ותסכן גם את הרוב של הקואליציה לאישורו.
שיטת נתניהו לאורך השנים היא לזרוק את כל הכדורים באויר ולהנדס ממה שנופל את הקומבינה הכי טובה עבורו. השאלה היא אם אחרי 7 באוקטובר, והקטטסטרופה הביטחונית, המדינית, הכלכלית והריבונית שמתרחשת במשמרת שלו, וכש-70-75% מהציבור כמהים להחלפתו, לא יגיע רגע אחד שבו הן יתנגשו ויקרסו על שלטונו.