להכניס מיליון וחצי תושבי עזה למתחם מאובטח בתוך שטח ישראל - זו התוכנית מרחיקת הלכת שמציע השר לשעבר יועז הנדל. דווקא הפתרון הרדיקלי הזה, שהמערכת הפוליטית בוודאי תתקשה להישאר אדישה אליו, יוכל לפי הנדל לזרז את תבוסת חמאס - וכך לסייע בהשבת החטופים המוחזקים ברצועה ובהשגת ניצחון במלחמה.
הנדל שב מהרצועה מעזה אחרי יותר מ-120 ימי מילואים. הלחץ הצבאי, אומר השר לשעבר בראיון ל"סופ"ש שלו" באולפן וואלה, הוא הדרך היחידה להחזיר את החטופים. אלא שלדבריו, כרגע ישראל מראה בעיקר הססנות. "הפסקנו לתמרן ברפיח. אנחנו לא מפעילים מספיק לחץ. צריך לפנות את כל האוכלוסייה ממזרח לכרם שלום, אל עיר אוהלים מאובטחת וסגורה, עם בידוק מסודר לכולם, ושם לרכז את כל המאמץ ההומניטרי. אחרי זה, כל מי שיזוז שם הוא מחבל, הוא בן מוות. מה שעשינו עד כה בעזה, מעל הקרקע, העביר מסר חשוב. יישרנו אותם כך שהם יבינו שלא מתעסקים יותר עם יהודים. אבל בסוף נצטרך לטפל גם בקטאר: הם מקור התמיכה המרכזי בחמאס. כשננתק את חמאס ממקורות המימון שלו, הוא ייכשל".
אז איך נראה הניצחון במלחמה בעיניך?
"השמדת מרכז המסה של חמאס ופירוז הרצועה. צריך להגיע למצב שבו ילד במטולה, בעפרה או בכפר עזה הולך לישון בלי לפחד שיטבחו במשפחתו".
הנדל שב מהמילואים ברצועה במצב רוח כמעט מרומם. הוא התרשם עמוקות מגילויי הגבורה ומההישגים של הכוחות - ובפרט של הנשים המשרתות בתפקידי לוחמה. "ראיתי נשים לוחמות, ועפתי על זה. בזמן שלי התפוצצה הברך מהאפוד הקרמי, ראיתי אותן סוחבות ציוד כבד. היו שם בנות מרשימות מאוד, לא הכרתי את זה בתקופתי בצה"ל. לוקח זמן להכיר במציאות".
אתה חושב שאפשר לפתוח בפניהן תפקידי לוחמה נוספים?
"אני לא יודע אם צריך עכשיו לשנות סדרי עולם. אבל אם היו תהיות אם הן מסוגלות או לא מסוגלות, אם הן לוחמות או לא - התהיות האלה נעלמו. ומעבר לזה, הצבא צריך אנשים. תמיד האמנתי בצבא העם. אמרו לי שלא צריך חרדים בצבא ושלא צריך בו נשים. היום כולנו מבינים שהצבא צריך אוחזים בנשק - או אוחזות בנשק".
על הנקודה הזו של צבא העם וחשיבותו הנדל מרבה להתעכב בראיון. כשהוא נשאל אם החרדים הם היחידים שאינם מבינים כי צה"ל זקוק לכל מתגייס ומתגייס, הוא משיב: "זה יצטרך לעבור שינוי משמעותי, וניאבק כדי שזה ישתנה. יש כאן כמה היבטים. קודם כל, ההיבט המוסרי: כבר חמישה חודשים שהאמהות במושב שלי מצליחות לישון רק עם כדורים, כי הילדים שלהן משרתים בעזה או בלבנון. זה לא מוסרי שיש משפחות שחיות בפחד מהדפיקה ודלת, וכאלה שלא. בהיבט היהודי, זו מלחמת מצווה. ובהיבט הפרקטי, אנחנו צריכים לוחמים".
הנדל לא מאמין שמנהיגי המגזר החרדי, או הערבי, יפעלו כדי לעודד גיוס. אבל מלבד גיוס, יש אופציות אחרות. "כל אזרח ישראלי בן 18 צריך לעשות מסלול שירות כלשהו, ושהטובים ביותר יגיעו ולצה"ל ויעשו שירות משמעותי. צריך למצוא דרך לתמרץ את מי שהולכים להתגייס, ולמנוע תמרוץ ממי שלא הולכים. מי שלא מתמרץ - שלא יקבל תקציב מהמדינה. החלום, ואת זה אני אומר מהבטן, הוא שרק מי שמשרת יוכל להצביע בבחירות, אבל זה באמת חלום".
גם מההנהגה הפוליטית הנוכחית להנדל אין ציפיות, בלשון המעטה. לגישתו, ימי של הממשלה ספורים. "צריך לתת זמן לנצח במלחמה. הממשלה הזו תלך בסוף. גם מי שלא מבין את זה עכשיו, ומכחיש, מדחיק ועושה ספינים, בסוף ילך. עדיף לו לקבל עכשיו החלטות לטובת מדינת ישראל ולא לטובתו. אנשים צריכים לקחת אחריות, להבין שיש להם משקל במה שקרה, לשים את המפתחות וללכת הביתה. בתום המלחמה צריך מייד להקים ועדת חקירה חזקה ללא משוא פנים, בלי לפרפר ובלי להתברבר. בתוך שלושה חודשים יהיו מסקנות ביניים, ומייד לאחר מכן צריך ללכת לבחירות. אבל עכשיו חשוב לנצח, כי זה בדמנו".
הנדל מודה שהניסיון שלו עצמו במערכת הפוליטית היה פחות מוצלח. על השאלה מדוע הוא נפלט מהמערכת הפוליטית, הוא עונה בלי להתבלבל: "אנשים נפלטים כי הם נכשלו במה שעשו. אם רציתי להביא בוחרים, אז לא הצלחתי. לא הצלחתי לשכנע בתזה שלי של אחדות ושל הימנעות מ'רק לא ביבי' או 'רק ביבי'. בפוליטיקה יש שלב של איסוף כוח, שבזה לא הייתי טוב, ושל שחרור הכוח, שבזה אני מקווה שהייתי טוב בתור שר התקשורת עם מהפכת הסיבים האופטיים".
עשית איזשהו חשבון נפש? בוגי יעלון, בני גנץ, גדעון סער, איילת שקד - יכול להיות שיש לך בעיה של נאמנות?
"צודקת, אני לא נאמן לאף אחד. אני אדם שחושב עצמאית. אין לי נאמנות לאדם, יש לי נאמנות לרעיון. כחול לבן התפרקה על רקע חוסר ההסכמה שלי ללכת עם המשותפת - וגם אם היו מציעים לי עוד עשר פעמים, עדיין לא הייתי מסכים. במלחמה הבאה צריך קואליציה ציונית, שבה כולם יהיו מוכנים להצביע בעד הגנה על מולדת".
האם יחזור לפוליטיקה? הנדל לא מספק תשובה ברורה. "המלחמה עשתה לי רע. חשבתי שהפוליטיקה היא המקום שבו צריך להיות, אבל כשיצאתי הביתה מהמילואים הרגשתי גועל נפש ממה שראיתי. ב-6 באוקטובר היינו מוכנים לשנוא ולאכול אחד את השני, ב-7 באוקטובר חמאס היה מוכן להשמיד אותנו, וב-8 באוקטובר חווינו יום של התעלות. ראיתי את עם ישראל בגדולתו. אתה מסתכל ימינה ושמאלה ומאוהב בעם שלך, אחרי כל הרע שהיה פה לפני. ואז אני חוזר מהמילואים, קורא חדשות ורואה שמדברים באותה שפה של אז. זה פער עצום בין תחושת ההתעלות לבין מה שרואים בשטח".
עם זאת, הוא מוסיף: "אני מעריך שבסוף הפוליטיקה היא המקום שבו עושים שינויים. כשעמדתי על עקרונותיי מול המשותפת, וכשעשיתי את רפורמת הסיבים כשר התקשורת, הרגשתי שעשיתי שינוי".
הראיון המלא - בתוכנית "סופ"ש שלו" בוואלה פלוס