ב-7 באוקטובר התנפצו לנגד עניינו קונספציות רבות, אך נדמה שקונספציה חדשה נולדה ואנחנו הולכים ונשבים בה - את אירועי ה-7 באוקטובר צריך לחקור רק כשתיגמר המלחמה. "ביום שאחרי" אומרים לנו כולם, אלא שקרוב לארבעה חודשים כבר חלפו מאז אותו בוקר נורא של ה-7 באוקטובר ועדיין לא ברור איך ועל ידי מי ייחקרו אירועי 7 באוקטובר. ובעוד אזרחי ישראל כלל אינם בטוחים אם סופה של המלחמה מתקרב או מתרחק, האם חזית לחימה צפונית היא רק עניין של זמן והמשך ישיר של המערכה בדרום, קשה לא לתהות עד מתי בעצם נצטרך להמתין. התבוננות בהיסטוריה של ועדות החקירה שהוקמו אחרי מלחמות מלמדת אותנו עד כמה הקונספציה הזו שגויה.
מאז הקמתה נדרשה מדינת ישראל לשמונה מערכות צבאיות שהוגדרו כמלחמות, לצד עשרות פעולות צבאיות שאותן נהוג לכנות "מבצע". בסיומן של שתי מערכות צבאיות - מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה - הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות, בהתאם לחוק ועדות חקירה שחוקק בשנת 1968. ועדת אגרנט חקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור, וועדת כהן חקרה את אירועי סברה ושתילה. בראשה של ועדת אגרנט עמד נשיא בית המשפט העליון דאז, ד"ר שמעון אגרנט, והיא ללא ספק החשובה והמשמעותית מכולן והייתה הראשונה שחקרה ביסודיות את המערכת הצבאית, בדיקה שככל הנראה נדרשת גם כעת. את הועדה שהובילה להתפטרותה מינתה ראש הממשלה גולדה מאיר בעצמה באמצע נובמבר, פחות מחודש ימים אחרי הסכם הפסקת האש שהושג ב-24 באוקטובר, כשחיילים רבים עוד היו בחזיתות השונות ושבויים רבים עוד היו בשבי.
בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-18 בנובמבר 1973 הסבירה מאיר מדוע היא מקימה ועדת חקירה ממלכתית: "התלבטתי עם עצמי מה הן האפשרויות, היו לי 3-2 שיחות עם היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. אני כשלעצמי לא ראיתי אפשרות אחרת, אם אנחנו רוצים שהעניין יבורר לגופו, ולא חלילה לטשטש שום דבר, וזאת מבלי להפוך את זאת לעניין פוליטי פנימי - ואני חושבת שלא רק להמוני ישראל נחוצה תשובה ברורה אמיתית, כי אם היא נחוצה גם לי ולכל אחד מכם". היא הוסיפה: "זה נחוץ, זה הכרחי, זה לטובת העניין, זה טוב לעתיד וטוב שהעם יידע את הדבר, בלי כל טיח, מה היה מדוע כן, מדוע לא וכך הלאה".
ואילו בישראל 2024, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן אמנם הודיע שיחקור והפנה שורת שאלות אל הדרג הצבאי, הרמטכ"ל הרצי הלוי מיהר להודיע גם הוא לאחר תחקיר עובדה שצה"ל יקיים חקירה משלו, ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו הקדים את כולם והודיע שהכול ייבדק - אבל בסוף, לא עכשיו. עכשיו זה זמן מלחמה, הם אומרים. ובעוד שהשרים מסבירים שזה לא הזמן לפוליטיקה, שרים אחרים, לפי פרסומים, נשלחים לאסוף מסמכים מסווגים מישיבות הקבינט. אני מניחה שאין חולק על כך שאירוע בסדר גודל כזה צריך להיחקר בידי ועדת חקירה ממלכתית, אך ההיסטוריה מלמדת שנתניהו, במשך כל שנות כהונתו, 16 שנים במספר, לא הקים ועדת חקירה אחת.
זאת, אף שבשנת 2010 בעת כהונתו התרחש אסון השריפה בכרמל, ואסון מירון שמוגדר כאסון האזרחי הגדול ביותר בתולדת מדינת ישראל. רק חילופי השלטון וממשלת השינוי ברשות בנט-לפיד היא שהורתה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי. פעולה שהתחייבה לעשות, והיתה זו אחת ההחלטות הראשונות שהעביר נפתלי בנט כראש הממשלה, בתוך ימים ספורים עם השבעת הממשלה ה-36 בראשותו.
לקראת ציון ארבעה חודשים למלחמה, כאשר מעט מאוד מתפיסת הביטחון שהתווה בן גוריון מתקיים בישראל 2024: לא הייתה התרעה, אין הרתעה, ואנו רחוקים מהכרעה. ממשלה הוגנת הייתה פועלת בעצמה להקמת ועד חקירה ממלכתית, אם מתוך מחווה לציון 100 ימי הלחימה, מעשה של סולידריות ולקיחת אחריות כלפי אזרחיה השבויים, מחווה של מנהיגות כלפי חייליה שנלחמים ומחווה של אנושיות כלפי המשפחות שהקריבו את היקר להן מכול. ואם לא מתוך מחווה, אז מתוך רצון אמיתי להבין איפה נכשלנו, לחקור ולהבין איך קרה שבבת אחת כשלו כל המערכות כולן כפי שעשתה גולדה בכיפור. זה המעט שהממשלה הזו יכולה לעשות עבורנו בשעה הזו. אבל באין ממשלה, יש אזרחים - ועלינו האזרחים להתחיל ולדרוש את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. עכשיו.
הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע