וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כשהנורה דלקה התברר שהטייפ של אנשי גלנט מקליט. זה כמעט נגמר במכות

עודכן לאחרונה: 19.1.2024 / 12:21

עד לפני 3 חודשים היה נדמה שהיחסים בין נתניהו לגלנט לא יכולים להיות גרועים יותר. ואז פרצה המלחמה והם הידרדרו עוד יותר, כולל תקרית שגרמה לגלנט להבטיח שבפעם הבאה הוא יגיע בליווי של כוח גולני. אבל יש מה שעוד מאחד ביניהם: החשש מהרגע שגנץ ואיזנקוט יפרשו מהממשלה

נתניהו רמז לפעולות ישראל באיראן: "מי אמר שאנחנו לא תוקפים אותה?"/לשכת העיתונות הממשלתית

ביום רביעי הוא חגג יום הולדת. לדירתו בת"א הגיעו הילדים, הנכדים והנינים. היתה עוגה והיה שמח, יחסית לתקופה. חתן השמחה היה שמח, אבל מאופק. הוא הרי כבר ראה הכל בחייו, שנמשכים כבר 103 שנה. דן טולקובסקי נולד לפני 103 שנים (ויומיים), ב-17 בינואר 1921 בתל אביב. העיר העברית הראשונה היתה בסה"כ בת 12. המדינה עוד לא היתה. היו כאן בסביבות 90 אלף יהודים בסך הכל. למקום עצמו קראו פלשתינה א"י וניהל אותו הנציב הבריטי העליון, הרברט סמואל.

הדבר היחיד שהזכיר אז, את מה שקורה גם עכשיו, הוא העניין הזה עם הערבים. כן, הם היו כאן, ובהמוניהם. כשהיה דן תינוק בן 4 חודשים, התרחשו פרעות תרפ"א בהם נרצחו 47 יהודים, ביניהם גם הסופר הנודע יוסף חיים ברנר. בספטמבר נוסדו נהלל ועין חרוד. בדצמבר עלה על הקרקע בידי גדוד העבודה קיבוץ תל יוסף. באותו זמן צצה לה באיזור מושבה קטנה וצנועה, רמת גן שמה.

כדי להבין את רוחב היריעה, אפשר להציץ בויקיפדיה שלו. הוא כבר נטל חלק ב"מרד הערבי הגדול". אחר-כך הצטרף לחיל האוויר הבריטי והיה טייס קרב על ספיטפייר. הוא התאמן במצרים, לחם בנאצים באיטליה, בדרום צרפת וביוון. בתום המלחמה עבר לטייסת תובלה, אחר-כך הוצב בבסיס חיל האוויר הבריטי בלוד והשתחרר ב-1946.

שחרורו מחיל האוויר המלכותי לא סיים את הקריירה שלו, אלא התחיל אותה. הוא גוייס להגנה, עסק ברכש חשאי של מטוסים למדינה שבדרך, ואף נפצע במהלך טיסה. חזר ארצה ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות והצטרף למאמץ המלחמה האדיר של חיל האוויר הזעיר, שהיה בין הגורמים להכרעת המלחמה ושבירת הפלישה המצרית בהפצצה המפורסמת ההיא על "גשר עד הלום", במבואות אשדוד. הוא היה ראש המטה של מפקד החיל חיים לסקוב, והפך למפקד חיל האוויר הישראלי בשנת 1953. כהונתו היתה ארוכה (5 שנים) וביצרה את מעמדו כאחד מאבות החיל. הוא ניהל לא מעט מאבקי כוח ממושכים נגד ותיקי המטכ"ל שטענו שמדובר בסך הכל בגוף שאמור לסייע לצבא היבשה. טולקובסקי ניצח והעביר לעזר ויצמן חיל מודרני, עצמאי, שכבר אז חרט על דגלו את ערך המצויינות ללא פשרות.

דן טולקובסקי מפקד חיל האוויר לשעבר. חיל אוויר, אתר רשמי
אחד מאבות חיל האוויר. דן טולקובסקי/אתר רשמי, חיל אוויר

מה שלומך, שאלתי אותו אתמול בבוקר, למחרת יום הולדתו. "חי וקיים, למרבה הפליאה", השיב. הוא מדבר קצר. אפילו קצר מאוד. בעיקר בטלפון. נותן לך הרגשה שאתה מגדל הפיקוח והוא עסוק בטיסה. שאלתי אותו לסוד החיים הארוכים כל כך. "זו הביולוגיה שלי, לא אני", אמר, "אני גם לא מתכנן יותר מדי, אני חושב בדרך כלל רק שנה או שנתיים קדימה, וזה מצליח".

שאלתי אותו אם הוא מודאג. "מודאג מאוד", אמר. ושתק. שאלתי למה. "כי המצב מאוד לא טוב. כבר לא מעט זמן". הזכרתי לו מה הוא כבר ראה בחייו. את מלחמת העצמאות. את מבצע קדש. את הפרעות. את מלחמת העולם. את הישוב היהודי מותקף ע"י כוחות עדיפים בהרבה. ועכשיו, עם צה"ל, עם חיל האוויר הגדול, עם כל העוצמה שנבנתה שם, מה יש לו להיות מודאג? "אני לא יודע מה יהיה הסוף של זה", הוא אמר, "אני חושש מאוד לגורלה של המדינה. זה עניין של ניהול. אני מסתכל על הממשלה הנוכחית. היא לא טובה. תסתכל על הטיפוסים שמנהלים כאן את העניינים. ואני מדבר על נתניהו. על בן-גביר וכל החברה' האלה. יש לי כאן ילדים, נכדים ונינים. אני חושש באמת. בפעם הראשונה. זה נמשך כבר זמן, החשש הזה".

טולקובסקי אמנם מקצר מאוד בדיבור, בעיקר בטלפון, אבל חד כתער. הוא זקן המילואימניקים הפעילים בצה"ל, אולי בעולם כולו. לפני כשלושה חודשים השתתף במפגש מיוחד של מפקדי חיל האוויר לדורותיהם אצל המפקד הנוכחי. "שמע, אני בראש הרשימה הזו, לפני אין אף אחד, האנשים כבר אינם", אמר לי. בסביבתו מאמינים שהוא גם זקן טייסי חיל האוויר המלכותי שלחמו במלחמת העולם השנייה, אבל זה לא נתון בדוק.

שאלתי אותו על חיל האוויר של ימינו. "יוצא מן הכלל", אמר, "בעיקר כל מה שקשור לשיתוף הפעולה עם כוחות היבשה, זה ברמה גבוהה מאוד, פשוט נפלא. המפתח", הסביר, "היא ההבנה שמדובר בחילות שונים, במכונות שונות, לקח לי שנים לשכנע בזה את המטכ"ל בזמנו. המכונה שנקראת חיל האוויר שונה לגמרי מהמכונה העיקרית של צה"ל. זה פועל באופן שונה, זה מתכונן באופן שונה. בהתחלה היה מתח מול כוחות היבשה, אבל ברגע שזה הובן, הכל הסתדר. מאיר עמית אמר בזמנו שחיל האוויר הוא חיל זר, אבל ידידותי".

שאלתי אותו אם ביקר באחרונה ב"בור" של חיל האוויר, לראות איך מנוהלת הלחימה ואיך עובד שיתוף הפעולה המדהים עם שאר הזרועות. "אני שייך לבור הזה", הוא אמר, והצלחתי לראות דרך הקו הסלולרי את החיוך הדק, מתחת לשפם הבריטי הדק שאפיין פעם גם את הטייסים שלנו (עזר ויצמן, דוד עברי, טולקובסקי ורבים נוספים). תאר לעצמך, אמרתי לו, שבשנת 1948, כשהמצרים הגיעו כבר לאשדוד, היה בור כזה וחיל אוויר כזה. "גם מה שהיה לנו אז הספיק", ענה ביבושת.

sheen-shitof

הסוד? שחיית חתירה

ביקור קצר בבריכה שינה לי את החיים - וגם לכם זה יקרה

בשיתוף TI SWIM
בווידאו: תיעוד מתקיפות סיוע לכוחות היבשה על ידי כלי טיס של חיל האוויר 03.12.23/דובר צה"ל

ובינתיים, בבור של צה"ל בקריה, בוקה ומבולקה. קבינט מצומצם, קבינט מורחב, כיפופי ידיים, משחקי כבוד, טריקים ושטיקים, ספינים וקופונים, קרבות על קרדיט ומאבקי פוליטיקה קטנה וזולה. זה נראה כמו ימיה האחרונים של קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, לפני שנפלה לידי העות'מאנים. גם אז היה קיסר, אבל סביבו היתה אימפריה. בימינו, סביב הקיסר חבורה דלת כשרון ורבת תככים ומזימות, אנשים שלו היו מפקידים בידם דוכן בירכתי שוק ג'באליה, הוא לא היה מחזיק מעמד יותר משבועיים.

ביום חמישי אי אפשר היה למצוא בין שוחרי רעתו וטובתו של נתניהו מי שיתנדב להסביר את הפארסה סביב אספקת התרופות לחטופים. נתניהו יצא מהאירוע הזה גרוע יותר מאשר בדרך כלל. אכל את הדגים הסרוחים, גורש מהעיר, נתפס על חם, השניא את עצמו על כולם וכל זה בעבור מה? המהלך כולו נתפר בחשאי בין גורם בכיר בארמון האליזה, גורמים במטה החטופים (ביניהם פרקליט נודע ופרופ' חגי לוין) ובשלב מתקדם יותר גם ראש המוסד דדי ברנע. נשיא צרפת היה בתמונה ושמר על חשאיות מוחלטת. כולם ידעו שחשאיות היא שם המשחק והמטרה היתה לבנות את המהלך כמהלך של גוף פרטי ולא של ממשלת ישראל, כדי להגביר את סיכויי ההצלחה.

מי שטרף את הקלפים ופרץ לתוך האירוע ברגישות של סוס יאור היה כמובן נתניהו. הוא בישר על המהלך המתרקם בראיון לתקשורת הזרה, לקח עליו קרדיט ואחר-כך השווה והעלה לעצמו באותה הודעה תמוהה על כי הוא "הנחה" את ראש המוסד וכו'. כשמקרון שמע את זה הוא כמעט ביטל את העניין כולו. הצרפתים רצו לפרסם הודעה נרגזת מכיוונם אבל נרגעו. גם הקטארים רתחו. כל זה, רק כדי שנתניהו יגזור, שוב, עוד רבע קרדיט על חשבון אלה שעבדו באמת.

נאום מצולם של נשיא צרפת עמנואל מקרון בעצרת להשבת החטופים. מטה המשפחות, צילום מסך
כמעט ביטל את העניין כולו. מקרון/צילום מסך, מטה המשפחות

אבל זה לא נגמר כאן. אחר-כך, כשהתברר שהוא נתן אישור סופי למהלך בלי לוודא שצה"ל יוכל לבדוק את המשאיות הנכנסות, הוא מיהר להטיל את האחריות על צה"ל. הוא שכח שצה"ל בכלל לא היה בלופ. אחד האנשים הקרובים ביותר לשר הבטחון גלנט שמע על העניין כולו בטלויזיה. כמו הרמטכ"ל. בלי תיאום, בלי שיתוף, בלי עבודת מטה, בלי תהליך קבלת החלטות, שום דבר לא חשוב למעט הקרדיט למנהיג. וככה זה גם נראה.

אבן נגף הראשה של ההתנהלות המחרידה בצמרת קבלת ההחלטות היא יחסי גלנט ונתניהו. נדמה לי שהשבוע ניתן היה להכריז שצה"ל עבר בעזה ממלחמה ללחימה, בעוד שני אלה עברו בירושלים ות"א מלחימה למלחמה. לא, מלחמת העולם הזו לא פרצה עכשיו. היא איתנו כבר שנה, מאז פרצה לחיינו ההפיכה המשטרית. מאז אותו נאום של גלנט. מאז שגלנט פוטר, באחד המהלכים המטורללים ביותר בתולדות הטירלול הגלובלי.

אנשים שישבו עם גלנט לפני ה-7 באוקטובר למדו שהיחסים בינו לבין נתניהו לא יכולים להיות גרועים יותר. ואז פרצה המלחמה, והם הפכו לגרועים יותר. מקורבים מספרים שגם לפני המלחמה, בכל פגישת עבודה בין השניים היה נתניהו מקפיד לסנן בין שפתיו את העובדה שנאום האזהרה ההוא שגלנט נשא בזמנו היה סוג של בגידה. מקורבי נתניהו המשיכו להישבע שרה"מ רק מחפש את העיתוי הנכון להפטר מגלנט. הבעיה היא שבאותו זמן חיפש גם סינוואר את העיתוי הנכון להיפטר מאיתנו. וכך הגענו לאן שהגענו.

עברו מלחימה למלחמה. גלנט ונתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו , שר הביטחון יואב גלנט , הצהרה לתקשורת, 18 בנובמבר 2023. ראובן קסטרו
ראש הממשלה בנימין נתניהו , שר הביטחון יואב גלנט , הצהרה לתקשורת, 18 בנובמבר 2023/ראובן קסטרו

לא מזמן פורסם שבין הלשכות יש "קרב על ההקלטות". לשכת ראש הממשלה חולשת על המערכת המקליטה את ישיבות הקבינט. זה ידוע. לא כולם אוהבים את זה, בטח לא כשאנחנו לפני ועדת חקירה. אחד מהבכירים ביותר בצוות של נתניהו הבחין, באחת מישיבות הקבינט, באחד מאנשיו של גלנט כשהוא יושב על טייפ קטן. הנורה האדומה המעידה על הקלטה "חיה" היתה מופעלת. האירוע הזה גרר מהומה גדולה ושבר את הברומטר בו נמדד מפלס החשדות ההדדיים בין הלשכות. מאז, המצב רק הולך ומתדרדר. גלנט כבר ניסה לפרוץ פיזית ללשכת נתניהו בקריה ואחד מעדי הראיה מספר ש"זה היה מילימטר מקטטה רבת משתתפים, כולל מאבטחים ויועצים". בתוך האירוע הזה נשמע גלנט מודיע לרון דרמר שבפעם הבאה הוא יביא איתו כוח של גולני, כדי לעשות סדר.

לתיאור היחסים בין גלנט ונתניהו צריך להוסיף כוכבית. "ברית הכשלון של אנשי ה-7 באוקטובר", אמר לי השבוע שר בכיר, "חזקה יותר מהשנאות האישיות. בסופו של דבר, גלנט ונתניהו נמצאים יחד על אותו עץ. זהו עץ הכשלון של 7 באוקטובר. הם יודעים את זה. הם יודעים שאם לא ייזהרו זה בזה, הם עלולים להיות תלויים יחד על העץ הזה. ביום פקודה, הם ידבקו זה בזה".

יום הפקודה מתקרב. גלנט ונתניהו יודעים שהבטחות הרהב והצהרות השחץ של אחרי האסון ב-7 באוקטובר לא יבשילו. שהצ'קים שחולקו לא יכובדו בבנק. זה לא שצה"ל מפסיד לחמאס. צה"ל מנצח את חמאס. חד משמעית. המלחמה הזו הוכיחה שאין בסביבה כוח שיכול לבלום את צה"ל. עוצמתו אדירה ויכולותיו גבוהות. אלא שכדי לפרק את מכונת המלחמה המפלצתית, שרובה תת קרקעית, שבנה כאן חמאס מאז 2009 צריך הרבה זמן, הרבה כוח, הרבה דם, הרבה כסף, הרבה סבלנות והרבה לגיטימציה בינלאומית. ישראל לא מצטיינת ברוב התחומים האלה.

השמדת תוואי מנהרה תת קרקעי, פשיטה על תשתיות טרור, איתור אמצעי לחימה רבים, חוברות הדרכה ומרשם קרב למתקפת ה-7 באוקטובר; פעילות צוות הקרב של חטיבת יפתח (11) במרחב שג'עייה 07 בינואר 2024. דובר צה"ל
המלחמה הוכיחה שאין בסביבה כוח שיכול לבלום את צה"ל/דובר צה"ל

"סינוואר הפתיע אותנו פעמיים", הודה באוזני גורם צבאי בכיר מאוד לשעבר, "הוא הפתיע אותנו בהתקפה, אבל הוא הפתיע אותנו גם בהגנה. המערך התת קרקעי שבנה אדיר מימדים בערך פי 5 ממה שהערכנו. יש שם מתחמים מסודרים לכל הכוחות של חמאס, לכל חטיבה וגדוד ופלוגה. יש שם אספקה וחמצן ודלתות הדף שמפרידות כל מקטע של מנהרה מההמשך ומונעות אפקט דומינו. כדי לפרק את זה צריך לפחות שנה ובינתיים חמאס מוכיח שהוא לא קורס, הוא ממשיך לקיים פיקוד ושליטה והוא גם ממשיך לשגר לכל מקום שהוא בוחר".

שאלתי אותו אם זה אומר שאי אפשר לנצח. "לא", ענה, "זה אומר שנצחון במלחמה כזו הוא עניין מורכב שיכול להמשך זמן רב. זוכר את חומת מגן? אז שם לקח לנו שנים לנצח. יכול להיות שגם כאן זה יקח שנים. בינתיים הזמן עובר, הציבור חסר סבלנות והציפיות שהרמנו לשמיים צריכות עכשיו לחזור למציאות".

צה"ל חשף את מנהרת הטרור הגדולה ביותר שנחשפה- פרויקט שנבנה בהובלתו של מחמד סינוואר בצפון רצועת עזה. דובר צה"ל
" המערך התת קרקעי שסינוואר בנה גדול פי 5 ממה שהערכנו"/דובר צה"ל

נחזור לגלנט ונתניהו: שר הבטחון גלנט משוכנע שנתניהו אינו כשיר. נתניהו, מצידו, לא פחות משוכנע שגלנט לא כשיר. שניהם משוכנעים שהצד השני מקליט כל מה שקורה. וככה מנסים כאן לנהל מלחמה. על רקע כל זה, אפשר להבין את זעקתו של אריה דרעי, ביום בו התקיים המו"מ הגורלי לצירוף גנץ ואיזנקוט לקבינט המלחמה: "זה פיקוח נפש", הסתובב דרעי בלשכה כל אותו היום ודחק בכולם, "זה פיקוח נפש".

אחרי שהם חתמו על ההסכם הקואליציוני, הם גם הבינו. מיד עם חתימת ההסכם לקח נתניהו את גנץ ואיזנקוט ל"בור", שם הוצג בפניהם המצב. היתה אז אותה הזדמנות מבצעית עליה דווח בזמנו, במסגרתה ישראל היתה אמורה להנחית מכת מנע קטלנית במיוחד על חיזבאללה. מטוסי חיל האוויר היו חמושים באוויר, מחכים לפקודה. שר בטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי תמכו. דרעי ודרמר, ככל הידוע, התנגדו. נתניהו, כמו נתניהו, לא הסגיר את עמדתו. מי שמכיר אותו, יודע: הוא פחד. הוא התנגד. אבל הוא לא רצה שנדע. זמן קצר קודם לכן, הזהיר אותו הנשיא ביידן שלא יתן את האישור.

זו היתה הסיבה לכך שנתניהו זירז מאוד את המו"מ עם גנץ ואיזנקוט ותיזמן אותו בצורה מדוייקת. הוא ידע מה יקרה. הם ירדו לבור, שמעו את גודל ההחלטה והודיעו מיד שהם מתנגדים. "אנחנו צריכים לראות את המודיעין, לשמוע סקירות ואז נוכל להחליט", היתה עמדתם. נתניהו ידע שככה זה עם רמטכ"לים. אנשים מסודרים ואחראיים. הוא התנפל על התנגדותם כמוצא שלל רב. עכשיו הוא גם לא נכנס להרפתקה, וגם יהיה לו את מי להאשים.

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, לצד גדי איזנקוט ואלון שוסטר, במהלך סיור בנושא הביטחון האישי והמשילות בצפון הארץ. 3 באוקטובר 2023. אלעד מלכה, אתר רשמי
עכשיו לנתניהו יהיה גם את מי להאשים. גנץ ואיזנקוט בסיור בצפון/אתר רשמי, אלעד מלכה

מה שמחריד במצב הנוכחי הוא ששני הניצים, גלנט ונתניהו, לא מנסים לסיים את הקטטה או לצנן את היצרים. להיפך. במקום שימנה מקורב עם סמכויות להרגעה, ממשיך נתניהו לאפשר לראש הסגל שלו, צחי ברוורמן, לצקת דלק מטוסים על כל זיק שנדלק בינו לבין שר הבטחון. גלנט החרים לאחרונה ישיבה של הקבינט בגלל שראש המטה שלו לא הורשה להכנס אליה. "מעשה ילדותי", אומר על זה אחד המשקיפים (שלא שייך לאחד הצדדים הניצים), בסוף יש כאן מדינה ויש מלחמה, מה אמורה לחשוב על זה אמו של לוחם בחאן יונס? שגן ילדים מנהל את המערכה בה הבן שלה מחרף את נפשו?".

שניהם, נתניהו וגלנט, מנסים להוציא זה את זה מאיזון. ואם לא אותם עצמם, אז את הלשכות. ישנם ימים שלמים בהם גלנט פשוט לא עונה לטלפונים מלשכת נתניהו. הם לא באים לו טוב בעין. יש לציין שקל בהרבה להוציא אותו מכליו, מאשר את נתניהו. עניין של נסיון. אצל נתניהו יש קטע של איחורים. אף לוח זמנים לא מכובד, אף פגישה לא תתחיל בזמן, לפעמים הכל מתהפך בדקה ה-90 או שביבי עצמו פשוט לא מגיע. את גלנט זה מטריף, אז הוא מטריף בחזרה. מכיוון שהוא חולש על זימון קציני הצבא הבכירים לדיונים, מחזיק גלנט את הצמרת הצבאית כבת ערובה. אם הלו"ז שמנחיתה לשכת נתניהו לא נראה לו, אז הוא מפוצץ את זה. לא מזמין את הצבא. כך קרה בשבוע שעבר בדיון של קבינט המלחמה שזומן לשש בערב, ונדחה לשמונה ברגע האחרון, בגלל כיפופי הידיים בין הלשכות. כך קרה בדיון השבוע, בפיקוד דרום. קבינט המלחמה אמור היה לשבת שעה וחצי עם ראשי הרשויות בדרום, ואחר-כך 3 שעות לישיבה עם ראשי זרועות הבטחון.

המפגש עם ראשי הרשויות נמשך הרבה יותר מהמתוכנן. זה גם הגיוני. הבעיה היתה שהרמטכ"ל וכל שאר ראשי הזרועות נאלצו להמתין שעתיים לתורם. וזה קורה להם הרבה, תוך כדי מלחמה. הכל נובע מאותם כיפופי ידיים בין הלשכות. העובדה שגלנט לא תמיד זורם עם חלוקת הלו"ז של לשכת נתניהו, שמצידה קובעת מסגרת שעות בלתי אפשרית כדי לרצות את גלנט, אבל אז לא עומדים בזמנים, הלו"ז משתבש, אחר-כך קורס, ואת המחיר משלמים כל הבלתי מעורבים: רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ וכל שאר הצמרת הצבאית, שמוצאת את עצמה במלחמה הזו מבלה הרבה יותר שעות בהמתנה לדיונים ודיוני סרק, מאשר בלחימה.

דבר אחד מאחד את גלנט ונתניהו: החשש מפרישתם של גנץ ואיזנקוט. גלנט גם החצין את חששו זה בנאומו האחרון, בו קרא לגנץ לשאר בממשלת החירום. לגבי איזנקוט, הסיפור שונה. גנץ ואיזנקוט הם השוטר הטוב והשוטר הרע. גנץ מתואם עם גלנט ומקיים איתו יחסי עבודה טובים, אפילו חבריים. מוזר, בהתחשב בגנץ נכנס ללשכת הרמטכ"ל עוד בטרם פונתה ממנה גופתו המטאפורית של גלנט. איזנקוט הוא עוף שונה. הוא לא מתלהב מגלנט ומרבה להתעמת איתו בישיבות ומחוץ להן. ועדיין, גלנט מעדיף את איזנקוט על נתניהו. גלנט מעדיף כל אחד על נתניהו.

שר הביטחון גלנט קיים הערכת מצב אזרחית על מוכנות גזרת הצפון להרחבת המערכה הצבאית. ללא, משרד הביטחון
גלנט מעדיף כל אחד על נתניהו/משרד הביטחון, ללא

הדילמה של גנץ ואיזנקוט באשר להשארות בממשלה אכזרית. הם מתמרנים עם מרכבה סימן 4 בחנות פורצלנים צפופה. מצד אחד, שניהם מיצו את נתניהו. די מזמן. אין להם אשליות. הם מבינים שהאיש עוסק רק בהישרדות, שאין לו קווים אדומים, שהוא לא רואה אף אחד בעיניים ושהוא ינסה להפיל עליהם כל אשמה שהיא ולגזול מהם כל קרדיט שהוא. המצב הזה מתחיל להמאס עליהם. אבל ממול, יש עוד כמה דברים.

הנה הרשימה: החטופים. סוגיית "היום שאחרי". סוגיית לבנון וחיזבאללה. האיום הנפיץ ביו"ש. סוגיית הפועלים הפלסטינים. סוגיית החזרת האוכלוסיה לדרום ואחר-כך לצפון. "בכל הנושאים האלה", אמר לי אתמול בכיר במחנה הממלכתי, "נתניהו לא רוצה לקבל החלטה. מפחד מהחלטה. הוא בן ערובה. הוא נסחט מצד אחד ע"י בן גביר וסמוטריץ', מאויים מצד שני ע"י האמריקאים ובעיקר היסטרי מהמצב עצמו ותוצאותיו האפשריות. הוא כבר הביא אסון אחד, עכשיו הוא בדרך לעוד כמה ועדיין הוא לא ממצמץ".

אז מול היציאה הקלה מהממשלה עומדות לא מעט הכרעות גורליות. אלמלא הצטרפו לקבינט, לא היתה עיסקת החטופים הראשונה יוצאת אל הפועל. איזנקוט איים בהתפטרות אם היא לא תתממש וגם היום, גנץ ואיזנקוט, בסדר הפוך, בגיבויו של אריה דרעי, הם הכוחות העיקריים הדוחפים לאסרטיביות וחשיבה מקורית בעניין החטופים. "זה הזמן להציל יהודים", סיכם אתמול איזנקוט אצל אילנה דיין.

אבל יש גם את הנושא הלבנוני. כל שגיאה שם יכולה לגרור את ישראל למלחמת עולם. נתניהו, במצבו, מועד לשגיאות מהסוג הזה. הוא סחיט פוליטית, הוא מותש ציבורית, הוא נטול לגיטימציה בינלאומית. זה משתקף גם בעובדה שהוא לא מסוגל לקיים דיון באשר ל"יום שאחרי" בעזה, מה שלא מאפשר לצבא ולמערכת להתחיל להכין כתובת למסירת המפתחות, מה שמסכן את כל ההישגים שכבר השגנו. ועוד לא דיברנו על יהודה ושומרון. בכל דיון נתניהו שומע את אותה אזהרה: אנחנו מזניחים את הנושא הזה, השטחים מתקרבים לפיצוץ גדול, עד כדי אינתיפאדה שלישית. אומרים את זה הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, ראש מל"ל, ראש חטיבת המחקר, שר הבטחון, השרים גנץ ואיזנקוט. אומרים ואומרים ונתניהו שותק. חשוב לו יותר למנוע פיצוץ עם בן-גביר.

הם לא יישארו שם לנצח. עם השלמת המעבר לשלב הלחימה בעזה והרגעת המצב בצפון (דרך סבב של כמה שבועות לחימה, או בלעדיו), הקרקע תהיה בשלה. יכול להיות שעד אז אפשר יהיה לסגור עם נתניהו מועד מוסכם לבחירות במהלך 2024. לא מעט אנשים עובדים על זה. לחסוך מהמדינה האומללה שלנו את המחאה שאמורה להתפרץ מתישהו, את המאבק הפוליטי המתיש, את מלחמת האחים הממשמשת ובאה. פשוט להגיע לתאריך מוסכם. זה אפשרי.

כנס בשדרות איתמר בן גביר ובצאלאל סמוטסיץ'. יניב כליף, יניב כליף
נתניהו נסחט מצד אחד ע"י בן גביר וסמוטריץ', ומאויים מהצד השני ע"י האמריקאים/יניב כליף, יניב כליף

נתניהו מנהל בינתיים כמה משברים במקביל. לנשיא ביידן נשבר ממנו, אולי באופן סופי. במקום לנהל את המשבר מול נשיא ארצות הברית של אמריקה, נקלע השבוע נתניהו לקטטת בוץ עלובה עם איתמן בן-גביר. קשה להאמין לאן התדרדר מי שפעם כונה "ליגה אחרת", מי שמנהיגי תבל המתינו בסבלנות למוצא פיו. נתניהו של היום הוא אדם חסר אונים, ספינה טרופה הנחבטת בין המשברים, באין חוף מבטחים. הוא יודע מה חושבים עליו כל ראשי זרועות הבטחון, הוא מכיר את הסנטימנט הציבורי בעניינו, הוא פוחד פחד מוות ממרד מילואימניקים לאחר המלחמה, שבהשוואה אליו מחאת ההפיכה המשטרית תיראה כמו מסיבת תה אצל מלכת אנגליה. מהי תכנית ההיחלצות שלו? פשוטה מאוד: לסיים את המלחמה בעזה בסוג של נצחון, לסיים את המשבר בצפון בסוג של הסדר שיאפשר את החזרת האוכלוסיה, להביא נורמליזציה עם סעודיה בסוג של הסכם רב זרועי משולש (ישראל, פלסטינים, סעודיה, לבנון) וללכת על כל זה לבחירות.

הסיכוי שלו להצליח קלוש מאוד. אף אחד לא יחתום איתו על שום הסדר בלי הכרה מחודשת בפתרון שתי המדינות, העברת השליטה ברצועה לידי רשות פלסטינית "משודרגת" וחזרה למשפחת העמים. ברגע שנתניהו יעלה על דל שפתיו את כל זה, הוא יצטרך משקפת רבת עוצמה כדי למצוא את בן-גביר וסמוטריץ'. האם נותרה בו אנרגיה למהלך הסטורי כזה? כל מי שמביט בו, בסביבתו, בתפקודו, או אפילו בנפשו, חושב שלא.

בשבוע שעבר סופר כאן על יוזמה להחלפת הממשלה בממשלה זמנית בראשותו של גדי איזנקוט. כמה וכמה ח"כים בליכוד אמרו, בשיחות סגורות, שאם איזנקוט יהיה ראש הממשלה החליפי ויובטח שמדובר בממשלה שתכהן שנה אחת, הם בעניין. עכשיו אפשר לגלות שמקור הרעיון הזה הוא ש"ס. כן כן, ש"ס של אריה דרעי. בינתיים לא מעט שחקנים תפסו רגליים קרות, גם בגלל שהשחקן הראשי בכלל לא הגיע לסרט. איזנקוט, כמו איזנקוט, לא יעשה שום דבר כדי להקדים את גני גנץ. הוא כבר ויתר על מקומו לטובת גנץ ברמט"כלות.

בינתיים, ממשיכים להסתובב רעיונות מעניינים. כמו למשל רעיון שמגיע מאחת הפינות המסקרנות ביותר באופוזיציה, לפיו ראש הממשלה החליפי באי אמון קונסטרוקטיבי יהיה אריה דרעי עצמו. וגם הפעם, ממשלה לשנה אחת בלבד, שלא תקבל החלטות שישנו את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה. שאלתי מישהו החבר בממשלה הנוכחית על הרעיון הזה. "נשמע מטורף אבל גם מעניין", הודה, "אבל אם כבר אתה הולך לדרעי, מה הבעיה להמשיך עוד כמה מטרים ולהגיע למשה ארבל? שמע, בעדו תצביע כל הכנסת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully