שבועיים לאחר שובם של החטופים הראשונים, היום (ראשון) יצא דוח מסכם של מטה משפחות החטופים על מצבם הבריאותי של 112 החטופים שחזרו עד כה משבי החמאס. המסמך, שיוצא לציון יום זכויות האדם, מפרט את הבעיות והסיבוכים הרפואיים של החטופים, כשהמידע נלקח הן מעדויות החטופים שחזרו והן מבדיקות הרפואיות שנערכו עם חזרתם ארצה.
על פי הדוח, חמאס ביצע כמה וכמה הפרות של החוק הבינלאומי בזמן שהחזיק בחטופים. הפרות אלו כללו בין היתר "אלימות פסיכולוגית ופיזית קיצונית, לרבות תקיפה מינית אכזרית והטלת מום, עינויים, הרעבה והתייבשות בכפייה".
מהדוח עולה כי רבים מהחטופים סבלו מבידוד וניתוק מהוריהם ובני משפחה אחרים. החטופים נכלאו במנהרות ובחללים קטנים, כשרבים מהם אוימו באקדחים, הוכו באגרופים, עור ראשם נצרב. כמו כן, כפי שנמסר גם בעודותו של איתן יהלומי, ילדים ישראלים נאלצו לצפות בצילומי הטבח והזוועות מה-7 באוקטובר.
בדוח יש סעיף מיוחד המתייסח להתעללות המינית שחוו החטופים. לראשונה, בדוח מוצהר כי חטופים "סיפקו עדויות שחשפו כי גברים ונשים כאחד סבלו מתקיפות מיניות אלימות בשבי". הדוח מדגיש כי החטופים שסבלו מתקיפות מיניות עומדים בפני סיכון גבוה יותר לנזק פיזי ולזיהומים המועברים במגע מיני, כולל HIV (איידס). עוד נמסר כי נשים בפגיעות במיוחד לפגיעה חמורה בעקבות תקיפה מינית.
סעיף נוסף מתייחס לתזונה הלקויה ממנה סבלו החטופים בשבי. מעדויות החטופים, התזונה שלהם התבססה רק על מנה אחת או שתיים ביום, חסרת חומרים מזינים ועם קלוריות לא מספיקות. בנוסף, לא סופקו להם גם מיי שתייה נקיים. החטופים ששוחררו דיווחו כי הצליחו להשיג רק כמות מוגבלת של מים חוליים ומלוחים, לפעמים רק בקבוק קטן אחד ביום. רופאים המטפלים במשוחררים דיווחו על ירידה משמעותית ומהירה במשקל, הנעה בין 8 ל-15 ק"ג, שהם 17-10% ממשקל הגוף הקודם, לאורך תקופה קצרה של בין 14 ל-50 יום.
במהלך החטיפה האכזרית, חטופים רבים סבלו מצורות אלימות קיצוניות, עינויים נרחבים, הטלת מום ועיוותים. בדוח נמסר כי המחבלים הותירו את השבויים עם פציעות קשות כגון פצעי ירי, קטיעות גפיים ופצעים פתוחים גלויים. עוד נמסר כי חלק מהחטופים אולצו ללכת או לרוץ יחפים, מה שעלול היה לגרום לפציעות נוספות, שברים ובעיות אורתופדיות.
מחברי הדוח מדגישים כי בהיעדר טיפול רפואי מטיב החטופים נמצאים בסיכון לזיהומים מפצעים פתוחים. אם לא יטופלו, זיהומים אלה עלולים להפוך למסכני חיים. עדויות החטופים המשוחררים מדגישות חוסר טיפול מדאיג בטיפול בפצועים של רבים שנותרו בשבי. באופן מדאיג, החטופים המעטים שקיבלו טיפול רפואי בעודם בשבי, דיווחו על טיפול לקוי, כמו גם על ניתוח על ידי מנתח וטרינרי, מה שפגע עוד יותר בתהליכי הריפוי והשיקום שלהם.
הדוח התייחס גם להיעדר טיפול ותרופות הכרחיות לחטופים שעדיין בשבי החמאס. על פי הדוח, מבין 137 החטופים שנותרו בשבי, לפחות שליש מהם סובלים ממחלות כרוניות קודמות המחייבות טיפול רפואי מתמשך הנמנע מהם, שוב בניגוד מוחלט לזכויות האדם הבסיסיות שלהם. מחלות אלו כוללות סוכרת, אסטמה, אוסטאופורוזיס, אנמיה, מחלות מעי דלקתיות, מחלות עור, מחלת אדיסון, זיהומים חוזרים בדרכי השתן, תת-פעילות של בלוטת התריס, מחלות לב, אפילפסיה, יתר לחץ דם, סרטן ועוד. חלק מהחטופים סובלים מבעיות נפשיות מאובחנות כגון חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית.