דרור שרון חוקרת קליטה של ילדים פליטים בבריטניה בשנות ה-30 וה-40. נעה ברק מתעמקת בהיסטוריה של ארכיון המדינה. אור רפל-קרויזר מתמחה בזיכרון מלחמת האזרחים בקליפורניה, ודותן ברום מושקע בבחינת ההיסטוריה הקווירית של חיפה. בשבועות האחרונים ארבעת הדוקטורנטים עזבו את עיסוקיהם לטובת מטרה אחת: הקמת ארכיון עדויות המתעד את מתקפת 7 באוקטובר על יישובי העוטף והמלחמה בעזה, בדגש על ההתגייסות בעורף, כך שיישמרו עשרות שנים קדימה.
במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב רגילים להסתכל הרבה צעדים אחורה, וצעד אחד קדימה. כשסיפורי הזוועות נערמו, ומקבלי ההחלטות התכנסו לדיונים על התגובה הנדרשת, חלקם במערכה היה ברור להם. הם החלו לגבש תוכנית פעולה אקדמית, וזינקו מיד למרוץ איסוף העדויות. "אנחנו רוצים לשרת את החברה הישראלית וחוקרים שיחקרו בעתיד את החוויה האזרחית במלחמה. המחשבה הייתה על ההיסטוריונים של עוד 30, 40 ו-50 שנה שיחפשו מקורות", אומרת שרון בריאיון לוואלה!.
היא ושותפיה עובדים על הפרויקט בליווי התוכנית לארכיונאות ומידענות באוניברסיטה. "אנחנו רגילים לעבוד עם חומרים היסטוריים, וזאת הייתה האינטואיציה שלנו בתגובה לטבח, או לפחות בימים שאחרי. הבנו שמתפרסמות באינטרנט כמויות של עדויות ואינפורמציה שיש בהן ערך. שהחומר בר חלוף ושאנחנו יכולים לרתום את הכישורים שלנו. ארבעתנו הגענו מתחומים שונים ויוצרים את הארכיון מתוך תחושת חובה אזרחית. אלה הכלים שאנחנו יכולים לתת, זו התרומה שלנו", היא משחזרת. "המדינה טובה בלתעד את ההיסטוריה של עצמה יש פרוטוקולים, דיונים בוועדות. אבל הם לא מושלמים. ארגון חברה אזרחית למשל לא יתעד את עצמו, ושם אנחנו נכנסים".
זו אחת מעשרות יוזמות דומות לתיעוד הטבח והלחימה. בניגוד לפרויקטים אחרים, הכוללים הסרטה וריאיונות עם נפגעי השבת השחורה, בצוות של אוניברסיטת תל אביב מתמקדים בליקוט חומרים מהרשתות החברתיות ומגורמים הפועלים במרכזי הסיוע ובחמ"לים שנפתחו. "חומר שעולה לאינטרנט נעלם בקלות", מסבירה שרון. "אנחנו אוספים עדויות שאנשים מסרו או כתבו, לפעמים ממש במהלך הטבח ולפעמים בימים ובשבועות שאחריו. לצד זאת, אנחנו מבקשים מארגוני חברה אזרחית לתרום לנו התכתבויות פנימיות ועם גורמי מדינה, רשויות מקומיות וקהילות שמקבלות תמיכה".
לדבריה, "רוב מי שפנינו אליו משתף פעולה. אנשים מבינים את ערך העבודה שלהם. הרבה פעמים חושבים קודם על להגיש עזרה, ובהמשך מבינים גם את הערך בתיעוד". עד כה, נאספו כ-350 עדויות שונות. הדוקטורנטים צופים שהסיפורים ימשיכו לזרום עוד זמן רב. "אנחנו יודעים שתגובות יכולות להגיע חודשים ושנים אחרי האירוע. באסון התאומים, אנשים שלחו עדויות ומקורות שנים אחר כך".
חודש וחצי אחרי המתקפה, לדוקטורנטים עדיין לא היה רגע פנוי לעסוק בתוצר הסופי. בשלב זה הצפת העדויות מאלצת אותם לעסוק בעיקר באיסוף, בלי לארגן או למיין. "אנחנו עושים את זה בדרכים הכי פרימיטיבות. אקסל, קבצים, צילומי מסך ואנשי קשר. בדרייב משותף ותוכנות לעיבוד מידע. בשלב הבא נבין איך להנגיש את החומר".
תחילה סברו שהפרויקט יכלול תיעוד רחב של האירועים. הזרקור על הפעילות האזרחית נבע מההבנה שהיא אירוע היסטורי בפני עצמה, בקנה המידה ובמהירות ההירתמות למשימה. "בתוך כמה ימים הבנו שיש סיפור אזרחי ענק. שהתגייסות החברה האזרחית להתמודד עם המשבר חסרת תקדים. כמעט כל מי שאני מכירה הקדיש את זמנו להשתתפות במיזם, בין אם בהסעות, עזרה בקטיף, עזרה סוציאלית או חינוכית. כולם באירוע", אומרת שרון. "בתוך פרק זמן קצר נוצרו מנגנונים שלמים לסיוע. אנשים לא רק פועלים לבד אלא יוצרים ממש גופים. ארגונים קיימים הסבו את כל הפעילות שלהם לסיוע לנפגעי המתקפה".
עם הזמן עלו סוגיות נוספות בהשפעה על החברה הישראלית. "אנחנו מנסים לתת ייצוג לקולות ותהליכים שנשמעים פחות. זה יכול להיות הערים, שדרות ואופקים, שדיברו עליהן פחות מהקיבוצים, החברה הבדואית, הקהילה הזרה - העובדים התאילנדים והסטודנטים הנפאלים וההירתמות למאמצי הסיוע של הקהילה האריתריאית - ואפילו היחסים מול קהילות יהודיות בעולם. אחת השאלות החשובות היא היחסים בין יהודים לערבים. יש חשדנות ועוינות הולכת וגוברת כלפי החברה הערבית בישראל מצד אחד - ובמקביל כמה וכמה יוזמות של שותפות ערבית-יהודית. דווקא על רקע המלחמה. גם זה חלק מהסיפור האזרחי של ישראל".
"אין ספק שזה פרויקט שאפתני", מציינת שרון. היא לא מתייחסת רק לרוחב יריעת הסיפורים שעליהם לכסות. בהליך יצירת הארכיון הם נדרשים לעצב גם את ההתייחסות לחומרים המועלים לרשת. אין דוגמאות רבות למחקרים מהעבר שהם יכולים להתבסס עליהם, מאחר שהרשתות עצמן קיימות רק בעשרות השנים האחרונות.
"ארכיון דיגיטלי הוא תחום חדש יחסית שנמצא בחיתוליו, ועולים מכך אתגרים מתודולוגיים", היא מסבירה. "בעולם מנסים לפתח כלים וקטגוריות. איך מגדירים פוסט בפייסבוק? מה המחויבות האתיות שלנו כלפי מי שמפרסם בפייסבוק פוסט אישי? מה ההשלכות המשפטיות? אין עדיין פרוטוקול ברור לאיך מארכבים ציוץ בטוויטר, למשל".
"לצד השירות לחברה הישראלית, אנחנו חלק ממאמץ עולמי להבין איך לקטלג ולשמר חומר באינטרנט. איך מאמתים מידע, איך מוודאים שלא נעשו בו מניפולציות", היא מוסיפה. הפלישה הרוסית לאוקראינה והמלחמה שפרצה בעקבותיה סיפקו דוגמאות טריות ליוזמות תיעוד דיגיטלי שהחוקרים הישראלים מנסים ללמוד מהן. "יוזמה אחת שראינו היא ארכיון טלגרם. אחת אחרת הייתה ארכיון שהוא בעצם משתמש בטוויטר, שמרטווט כל ציוץ שקשור למלחמה באוקראינה, ועכשיו מסדר את המידע. יכול להיות שזה ייקח לו שנים".
על שאלת חשיבות איסוף העדויות בזמן אמת, מול השיח על חלוקת האחריות, היא מהססת להשיב, שוקלת את מילותיה. "בסופו של דבר יאספו ויתפרסמו פרוטוקולים של ועדת חוץ וביטחון, של הקבינט המדיני-ביטחוני, של משרדי הממשלה. העניין הוא שהם נותנים זוויות מצומצמת על איך אנשים חוו ופירשו את האירועים. איך הבינו את האחריות של המדינה, הממשלה, הצבא לאירוע כפי שהתרחש. חלק מהאחריות שלנו הוא לחפש הקשר רחב ומקורות שיעידו לא רק על יום המתקפה אלא גם על החיים בעוטף עזה בשנים שקדמו אליו. להביא את הקולות שכבר עכשיו מזהים אחריות בכל מיני מקומות ורמות".
ניתן להוסיף עדויות לארכיון האזרחי של השבת השחורה בלינק הבא, או לפנות במייל: october7arch@tauex.tau.ac.il