קיבוץ ניר עוז הוא הקיבוץ שנפגע הכי קשה בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר - 27 מחברי הקיבוץ נהרגו ו-71 נחטפו לעזה. אסנת פרי, יו"ר דירקטוריון הקיבוץ, שבעלה חיים בן ה-79 נחטף לעזה לפני 33 שנים, שוחחה הבוקר עם בן כספית ואיילת שקד ב-103FM וסיפרה על רגעי האימה: "אחרי שהוקפצנו לממד"דים בשבת בבוקר הבנו שזה לא משהו רגיל, אבל לא הבנו עד כמה. החלטנו לדומם את עצמנו. כיבינו את הטלוויזיה ואת האורות. התלבטנו לגבי הטלפונים והחלטנו לכבות גם אותם. ישבנו בממ"ד בחושך ושמענו את הקולות בחוץ. יש שלב שבו שמענו מחבלים רצים בשבילי הקיבוץ וצועקים בערבית, כי הם הבינו שאין אף אחד שיילחם בהם. בשלב מסוים המחבלים נכנסו אלינו הביתה, הם היו אצלנו שלוש פעמים".
היא הוסיפה ושיחזרה: "איך שהמחבל פתח את הדלת, חיים תפס אותו בכתפיים והעיף אותו, הוא נחבל בראש וברח. חיים בן 79 וחולה לב אבל אמיץ וחזק. הבנו שהלך עלינו התחבאנו כמיטב יכולתינו וידענו שעוד כמה דקות המחבל חוזר לסיים את העבודה. אחרי כמה דקות הגיעו עוד מחבלים ואמרו לחיים באנגלית לבוא איתם, ושהם לא רוצים להרוג אותו. ראינו שהם בכלל לא קולטים שגם אני שם וחיים החליט מיד לצאת איתם כדי שיעזבו אותי, כי הם לא ראו אותי. המון זמן אחר כך לא זזתי עד שלא שמעתי יותר קולות מחוץ לבית. ישבתי ככה שבע שעות עד שהגיעו כוחות הביטחון והוציאו אותי, בקושי נושמת".
אסנת קיבלה לפני שבועיים אינדקיציה שבעלה בחיים - כיוון שיוכבד ונורית, החטופות מקיבוץ ניר עוז ששוחררו, סיפרו שהן הוחזקו עם חיים וראו אותו שלם ובריא. לאסנת וחיים יש חמישה ילדים ו-13 נכדים וכולם מתפליים ומחזיקים אצבעות שהוא יחזור מהשבי..
האזינו לראיון המצמרר עם אסנת
אסנת ושאר חברי הקיבוץ נמצאים כעת באילת ומשם שלחה בשם חברי הקיבוץ מכתב גלוי לאלוף ירון פינקלמן, אלוף פיקוד הדרום, ובו הם דורשים ממנו להתעסק בלחימה ובהחזרת החטופים כרגע, ובתחקורים ולקיחת אחריות רק בהמשך.
"האלוף פינקלמן,
אירועי השבעה באוקטובר גרמו לשבר עמוק בקהילת הקיבוץ השקט והשלו שלנו. בימים אלו, אנו מלווים בדרכם האחרונה 27 מחברינו אשר נרצחו בדם קר ביום ארור זה. 74 מקהילתנו חטופים או נעדרים ואנו ממתינים ומייחלים לשובם במהרה ובשלום. בתינו נבזזו, נשברו ונשרפו ואין לנו לאן לחזור. רבע מאנשי הקיבוץ מוגדרים כחטופים או נרצחים וכשליש מכלל החטופים בארץ הם ממשפחותינו.
לצד האובדן, אופפת אותנו תחושת ההפקרה. תושבי הקיבוץ הסתגרו בממ"דים לאורך למעלה משמונה שעות וחיכו לכוחות צה"ל אשר לא הגיעו. השאלות: איפה הם? מתי יגיעו? למה לא עוזרים לנו? מהדהדות בראשנו ולא נותנות לנו מנוח. תחושת חוסר האונים בה היינו מצויים בשעות אלה גרמה לנו לתחושה קשה של אובדן אמון בצבא. מיום הקמתו של הקיבוץ אנו מחנכים את ילדינו שאין מקום לדאגה מקרבתנו לגדר - ברגע האמת הצבא ילחם בכל מי שינסה להרע לנו ויגן עלינו. אך לא כך היה בשבעה באוקטובר.
מתוך האובדן והשכול הגדול ועל אף משבר האמון החמור ותחושת ההפקרה, אנחנו כותבים לך מכתב זה כדי לחזק את ידיך. אנשים מקהילתנו אשר פגשו אותך בעבר יודעים כי אתה מצביא אמיץ, מסור, מתוחכם ונעים הליכות. שמענו את פקודת המבצע שלך בה ציינת גם את שמו של קיבוצינו והתרגשנו עד מאוד. זה הזמן ללחום בנחישות ובעוז, בהתאם לערכי הצבא, עד אשר יחזור השקט לאזורנו ונוכל לנהל את חיינו ולעבד את שדותינו בתחושת ביטחון מלאה.
מכתב זה נכתב כדי להסיר ממך ומחייליך כל מחשבה על אירועי העבר ולאפשר לך ולחייליך להתמקד בהחזרת החטופים בחיים ובלחימה עד להכרעה. בתום הלחימה בטוחני שימצא הזמן לבוא ולהיפגש עם חברי קהילתנו, לתת תשובות לשאולתינו הקשות ולהשתתף בצערנו ובכאבנו.
שמור על עצמך ועל חיילנו. אסנת פרי, יו"ר דירקטוריון קיבוץ ניר עוז"
"המוטיבציה למכתב הזה הייתה הניסיונות הבלתי פוסקים ובלתי נסבלים לדעתי של כל מיני גורמים פוליטים בכירים לגלגל את האחריות רק על הצבא. איך הם יכולים להילחם אם כל הזמן המפקדים שלהם שומעים שבעצם הם אחראים ואין אחראים אחרים?", אמרה אסנת בכאב.
"זה נורא הרגיז אותנו ובסוף החלטנו להוציא את המכתב הזה. כשעה לפני שהוא התקשר, התקשרה אליי הרל"שית אמרה לי שהוא רוצה לדבר איתי ואמרה לי 'ברגע שהוא יצליח להתפנות, הוא ירצה לדבר איתך'. הייתה שיחה מאוד נרגשת. הוא אמר שהוא מאוד התרגש ומאוד הודה לי ולחברי ניר עוז וסיכמנו שניפגש אחרי המלחמה על הדשא בניר עוז. הוא איש יקר".
לסיכום נשאלה אם תחזור לביתה בקיבוץ, ולכך השיבה: "אני מאוד מאוד אוהבת את ניר עוז ואני מאוד מאוד מתגעגעת לניר עוז. זה קיבוץ קצת יוצא דופן. לפי דעתי הוא אחד הקיבוצים הכי יפים בארץ, אם לא ה... יחד עם זה, הנושא של השיקום הקהילתי הוא מורכב מאוד."הם הפקירו אותנו, אי אפשר להתעלם מזה. יש הרבה כעס, הרבה מאוד אפילו, ההפקרה זה השבר הכי גדול מעבר לכל האסונות האישיים המחרידים. ההפקרה היא שבר עצום ושבירת אמון כל כך גדולה בין כל אנשי האזור לבין מה שנקרא המדינה. קשה מאוד יהיה לשקם את זה".