בבוקר יום שבת השחור, 7 באוקטובר, נועם סויסה שמע המון אזעקות ואת הדי הפיצוצים. הוא הבין מיד שמשהו חריג קרה. כלוחם יס"מ, הוא הוקפץ במהרה יחד עם חבריו. הטלפון הראשון שלו היה לעמיתו אוריאל אברהם. יחד הם יצאו להגן על הנגב, אך רק אחד מהם חזר.
היום ה-27 למלחמה - כל העדכונים
בדרכם, אוריאל ונועם מתחילים להבין מה מתחולל בדרום. למרות שהם עם אקדחיהם בלבד, הם מחליטים להגיע לאופקים, שם חבריהם נתקלו במחבלי חמאס. "אנחנו מבינים שיש מחבלים בכמה גזרות. אנחנו שומעים על היתקלויות והבנו שבאופקים יש קרב קשה ונסענו לשם. כלל לא התלבטנו", מספר סויסה.
כשהגיעו לאופקים, זיהו השניים טנדרים של מחבלים בתוך העיר. בעקבות זאת, אברהם הוביל את הכוח לתוך השכונות כדי למנוע מהם לרצוח אזרחים נוספים. "ישר אנחנו חוברים אל כוחות בשטח ותוך כדי נזרקים רימונים ויורים צרורות", מספר סויסה.
תוך כדי סריקה, נגלים לעיניהם מראות קשים. "אנחנו כבר רואים שוטרים הרוגים וגופות של אזרחים", מספר סויסה. השניים הגיעו גם לביתה של רחל אדרי, ושם, תחת אש המחבלים, אברהם השליך רימון הלם לעבר הגינה כדי להסיר איומים ולפנות את הדרך להיכנס לתוך הבית.
בהמשך, אחד מחברי היחידה אומר לאוריאל ונועם שיש להם מיגון ברכב, והם יוצאים מהבית ומתכוונים לחזור אליו עם תחמושת ומיגון. אבל אז, מה שהם שומעים בקשר, גורם להם לקבל החלטה אמיצה - לצאת לקרב עקוב מדם מול המחבלים ברעים, שם נכחו גם חבריהם. "היינו אמורים להישאר באופקים אבל הבנו שברעים צריכים אותנו יותר, אני ואוריאל בכלל לא התלבטנו, החברים שלנו תחת אש ברעים, אנחנו נהיה שם לעזור להם", אומר סויסה.
השניים הגיעו לרעים וחברו לכוחות שנמצאים כבר בשטח. בעוד כדורי המחבלים שרקו מעל ראשם, הם נכנסו לקו האש כדי לעזור לחבריהם. "אנחנו מגיעים לכיוון הקיבוץ, שוכבים ליד הסוללה. אני בוחן את השטח ולאחר דקה לא מוצא את אוריאל במקום בו היינו", אומר סויסה. הוא חובר ללוחם אחר, והשניים מתקרבים לרכב של המחבלים כדי לארוב להם.
בינתיים, סויסה מקבל דיווח שיש שוטרים שנפצעו. "אני רואה לא רחוק ממני את אוריאל שוכב, לאחר שהיה הראשון לחתור ללחימה. הוא נלחם במחבלים באומץ", הוא אומר. "אנחנו רצים לכיוונו ומבינים שהוא חייב פינוי דחוף. העלינו את אוריאל לאוטובוס של צה"ל שעובר במקום, אני מנסה לטפל באוריאל ואז מהאוטובוס מעבירים אותו לפינוי ברכב של מג"ב בחזרה לתחנת מד"א באופקים, כשכל הדרך נלחם סויסה על חייו של חברו. לאחר הפינוי הוא חוזר לפנות צעירים פצועים נוספים כשהיו במסיבה ברעים, וכשהוא מגיע שוב לאופקים הוא מקבל את הבשורה. "כשאני חוזר לתחנת מד"א בעיר ואני מנסה להבין איפה אוריאל, ואז מבין שהחבר שלי שנלחם לצידי כבר לא איתנו. הרגשתי שחרב עליי עולמי, יצאנו ביחד לקרב ורק אני נשארתי", הוא מספר.
נועם מספר שאוריאל אברהם תמיד הוביל והיה הראשון בהכול, וגם בקרבות האחרונות לא חשש להיות הראשון שנתקל במחבלים. "בלחימה שלו הוא הציל המון אזרחים, לוחם שאין כדוגמתו. אישיות נדירה, איש אציל נפש וחבר טוב. גם בקרב ברעים הוא חשב איך לעזור לשוטרים שנפצעו ולאזרחים שעדיין ספגו אש", הוא מספר.