יומיים לאחר פרוץ המלחמה בדרום, עשרות בני משפחה של נעדרים עורכים הערב (ראשון) מסיבת עיתונאים. "אנחנו כמעט 48 שעות בסיוט שלא נגמר. תסריט דמיוני. ביממה האחרונה הוקמה נציגות שלנו, משפחות של שבויים ונעדרים, בני משפחה מדרגה ראשונה. היא מונה קרוב ל-900 בני משפחה. אחת המטרות היא ליידע את המשפחות כך שנוכל לחבור יחד, ולהחזיר למשפחות את השבויים והנעדרים. אנחנו קוראים לכל משפחה שיקיריה נעדרו לא להתמודד עם זה לבד. דרך ארוכה לפנינו, יהיו ימים קשים", נאמר מטעם מטה המשפחות בפתח ההצהרה.
אורי דוד, ששתי בנותיו נעדרו במתקפה בדרום, סיפר בדמעות: "הייתי בקשר איתן אתמול בבוקר. הן שכבו על הרצפה בלחץ אטומי, כשאני שומע ברקע מטווח וצעקות של ערבים. אמרתי להן: 'תשכבו על הרצפה ותחזיקו ידיים, לא לנשום, לעצור את הנשימה'. זה לא היה קל. 30 דקות הייתי איתן בטלפון. עד ששמעתי ארבע נשימות כבדות - והיא כבר לא ענתה לי. אני מבקש שכל העולם יראה את זה".
"אני רוצה להשתתף בצער כל המשפחות שמקבלות מרגע לרגע בשורות קשות. אנחנו דורשים מהממשלה להיות בקשר עם המשפחות. כבר יממה וחצי מפתיחת האירוע, יש הרבה משפחות שלא יודעות כלום".
"אנחנו דורשים להיפגש עוד הלילה עם נציג שייתן תשובות. יממה וחצי לא קיבלתי פסיק של מידע - לא מהמשטרה, לא מבית חולים, משום דבר. דורשים לקבל תשובות. לא כולן יהיו משמחות. אנחנו רוצים להחזיר את הילדים כמה שיותר מהר הביתה. אני עוצם עיניים ולא יודע איפה הבנות שלי, אולי אונסים אותן בעזה, או שהן זרוקות בתעלה, חצי שעה נסיעה ממני ואני לא יכול לעשות כלום".
עוד בוואלה!
מירב לשם, אימה של רומי הנעדרת, סיפרה: "היא האמצע של הבית. השלישית מבין חמישה ילדים. נקראת הילדה היפה ביותר, הכי יפה בגן, מלאה אור, חיוך וחיוביות. אין מקום שלא זוכרים אותה. החיים שלנו היו מאושרים. אתמול נכנסנו לסיוט. קיבלתי טלפון בשבע בבוקר - 'אמא יורים עלינו יש פה קטיושות, אנחנו לא יודעים מה לעשות'. היינו איתה בטלפון עד שבעשר שוחחתי איתה על הקו כשהיו ברכב עם בחור שנכנס לחלץ אותן. בעשר ורבע היא התקשרה ואמרה לי: 'אימא ירו עלינו, האוטו נפגע, כולנו פצועים ומדממים, אימא אני מפחדת שאני הולכת למות'"
"אנחנו לא יכולים לעשות כלום. רק להגיד רומי אני אוהבת אותך, תתחברי, אל תנשמי, תעמידי פנים שאת מתה. שמענו יריות קרובות אליהם, שיח בערבית. ניתקו את הטלפון ואין לנו מושג איפה הארבעה שהיו ברכב ולא איפה הרכב אפילו. הוא לא באותו המקום".
"יש פה כאוס נוראי. אנחנו מבקשים תשובות. אין נציג אחד שמדבר איתנו, יש כל כך הרבה רשימות ואף אחת לא מועילה. זה קשוח כל פעם להיכנס לרשימה ולראות שהילד שלך לא שם. אנחנו מצפים שהממשלה תמצא דרך להיות איתנו בקשר, נציג שיהיה אפשר לפנות אליו, שנדע למי להתקשר. ביכולת הממשלה הזאת ליצור קשר עם מנהיגים באזור ולהשפיע על המצב. תלחצו עליהם. מה שקורה פה זה פשע מלחמה. להתנהל כל בתוך אוכלוסיה של זקנים, ילדים, נוער, שלא עשו כלום ולא לבושים מדים. 36 שעות של סיוט כזה זה בלתי אפשרי".
בת שבע, מספרת על רגעי הקשר האחרונים עם בנה אליה, שנפצע ונעדר מאתמול בבוקר: "הסיוט שלנו התחיל ב-06:30 בבוקר. שמעתי אזעקה, התקשרתי לבן שלי, והוא שולח לי סרטונים וצורח שהוא מת מפחד. הוא היה בוואדי עם השיגורים שראו בשמיים. אמרתי לו שימצא כביש ויעוף משם, לא ידענו עדיין שיש מחבלים. כשהם עלו על הכביש, תוך כדי נסיעה, שמעתי יריות ואז הוא אמר לי 'אימא נפגעתי אני מלא רסיסים'. תוך כדי, הרכב התהפך, ואני לא ידעתי אם הוא חי או מת".
"הוא עדכן אותי שהוא נחלץ מהאוטו, שיורים עליהם ושהצליח לרוץ, ואני אומרת לו לנסות למצוא מקום מחבוא. הוא צורח שנפגע בכתף, ואני אומרת שימצא חולצה ויחבוש את עצמו. הכול בשידור חי. פורסמה ברשת תמונה שלו עם חוסם עורקים. הוא מצא מאבטח שעזר לו, וצילם את החולצה שלו מגואלת בדם. נשמתי עמוק. אני שומעת שהיריות יותר חזקות והוא צורח אמא יורים בי. הקו נשאר פתוח ואני צורחת 'אליה! אליה!'. לא שמעתי ממנו עד לרגע זה".
"אני כל הזמן אומרת לו אליה סליחה שלא יכולתי לעזור לך יותר. אולי לא עשיתי נכון? אולי כששלח לי מיקום הייתי צריכה להניע את האוטו ולחלץ אותו. אליה סליחה שלא הייתי בשבילך, שצרחת ולא ידעתי מה לעשות. אני מדברת ולא מאמינה שאני פה, חיה את הסיוט הזה. אני דורשת מהממשלה שלא תזניח את האזרחים שלה. אני לא יודעת אם הבן שלי בוואדי, או חטוף. ככל שהשעות עוברות אני פחות אופטימית.
"אנחנו דורשים להיפגש עם גל הירש", אמרה בת שבע לאחר שנודע הערב כי הירש מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לממונה על נושא החטופים והנעדרים.
שלי ומלכי שם טוב, הוריו של עומר, לארוחת השישי עם בנם, ממנה טרם שב. אביו מלכי סיפר: "אני בחלום בלהות. סיוט מתמשך. עומר הוא השמש של הבית, הלב של הבית. כשיצא ביום שישי אחרי ארוחת הערב הוא נתן חיבוק ויצא לרקוד עם החברים. כשהיו אזעקות התקשרתי ואמרתי לו: 'עומר עוף משם'. הוא אמר לי 'אני לא יודע איך, יש פה בלאגן'. השיחה חזרה והתנתקה. תוך כדי אמר שרואה המון אנשים רצים, 'אבא יש פה הרוגים, יש פה יריות'. שאלתי לאן הם הלכו? מה זו המסיבה הארורה הזאת? אז התחלנו להבין שהמצב הרבה יותר מורכב".
"הבנתי שיש מחבלים ובאיזשהו רגע בשיחה הוא אמר שמצא את הרכב שלו, עלה עליו והתחילו לנסוע. הבת שלי אמרה לו לסמס את המיקום בלייב. אנחנו מסתכלים על הרכב ורואים אותו נוסע מעט קדימה, מעט אחורה, ופתאום לכיוון גבול עזה. אמרתי שאתקשר אליו, אולי הוא טעה בדרך. הטלפון כבר לא חייג. נקודת הציון הבאה הייתה מעבר לגבול".
"הדחקנו, חשבנו שזאת טעות, הגענו למנכ"ל פרטנר, אולי צריך תיקונים לטלפון. אז התקשר אליי חבר ואמר שיש וידאו שמראים את עומר שחמאס פרסם. אני רואה אותו מסכן, כפות, מפוחד וקשור על הרצפה".
"הדבר הראשון שאמרתי לעצמי זה שהוא חי, הוא זז. מאותו רגע, כמו כל שאר החברים פה, אין קשר. אנחנו לא יודעים עם מי לדבר. אין נציג של צה"ל של המדינה שידבר איתנו. אני מבין שיש כאוס. אבל אנחנו מבקשים שקיפות, לדעת מה קורה עם הילדים שלנו. עומר נמצא בשבי. הוא חי, נושם. אני מרגיש אותו, יודע שהוא נמצא שם. חושב אם נותנים לו אוכל או לא ואיך הוא מטופל. אם אתה שומע אותנו - אנחנו פה כדי להחזיר אותך ואת כולם הביתה חזרה, עומר אתה תחזור הביתה, אוהבים אותך".
אימו, שלי, אמרה: "אני לא יודעת מה עושים לו. הוא בסך הכול ילד, בחור צעיר שרצה ליהנות. שהגורמים הרלוונטיים בדרגים הגבוהים יפנו למי שצריך כדי שנקבל תשובות ונסיים את הסיוט כמה שיותר מהר".
לשאלת וואלה! על אמירת סמוטריץ' בישיבת הממשלה לפיה "צריך להיות עכשיו אכזריים, לא להתחשב יותר מדי בשבויים", השיבה אחת האמהות: "זה גרוע. ללכת לרסס אותם שם לא נראה הגיוני. הממשלה במצב כזה צריכה ללכת בצורה שקולה, מדובר במאות נעדרים. מאמינה שיעשו את הדבר הנכון"
"אף אחד לא מדבר איתנו, אין עם מי לדבר. הילדים האלה יומיים זרוקים. איפה הצבא? אני לא מצליחה להבין", אמרה אחת האימהות שהגיעה למקום. "אמרו לי שהפלאפון שלה במחנה שורה, איך הוא הגיע לשם? אני עשיתי את העבודה בשביל המשטרה ומצאתי אותו. אמרו לנו להיות זמינים, נתקשר, לא התקשרו. שמישהו יגיד לי איפה הבן שלי", אמרה אחת אחרת, ואח לנעדרת הוסיף: "עושים לנו טובה שמדברים איתנו. שמישהו יגיד לי איפה אחותי".