מתי המציאו את ראש השנה ואיך הוא עבר מניסן לתשרי?

ראש השנה הוא ב-א' תשרי, את זה יודע כל ילד בגן. כולנו יודעים ש"בראש השנה ליבנו ענה בתפילה נושנה - שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום". זה היום הראשון בחודש הראשון בשנה העברית, היום הראשון של עשרת ימי תשובה ועל פי המסורת היהודית, היום בו נידון כל אדם על פי מה שעשה בשנה החולפת ונקבע מה יהיה גורלו בשנה הקרובה..

כמו כן, זהו יום המלכת האל על האנושות. ראש השנה מציין למעשה את בריאת האדם בתום ששת ימי הבריאה. המלכת האל והבריאה מצוינים על ידי תקיעה בשופר וקריאת פסוקים מהתנ"ך ובין מצוות החג ניתן למצוא את הדלקת הנרות, בדומה לערב שבת, להם מתווספת ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כמו כן, נהוג לאחל האחד לשני "לשנה טובה תכתב ותחתם" לאחר תפילת הערבית של הלילה הראשון של ראש השנה.

אבל כל הדברים האלה הם חדשים (יחסית) ואין שום איזכור בתנ"ך לחגיגות ראש השנה, בטח שלא בחודש תשרי. אז מתי התחלנו לחגוג ב-א' תשרי את ראש השנה ולמה זה קרה?

לא רבים יודעים (או זוכרים) שבתנ"ך חודש תשרי הוא בכלל החודש השביעי בשנה ולא הראשון. החודש הראשון בשנה הוא חודש ניסן ולמעשה הציווי בתורה מורה בכלל על יום א' בתשרי רק כעל "יום תרועה", שבו בעיקר תוקעים בשופר. זהו פשוט "יום טוב" שבו שובתים ממלאכה ומקריבים קורבנות מיוחדים.

עיקר החג הוא מצוות ה"תרועה" שמוזכרת הן בספר ויקרא והן בספר במדבר::
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'." (ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה) "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ." (במדבר כ"ט, א'-ו').

בכלל, לפי היהדות (כפי שהיא מוצגת בתורה) יש ארבעה ראשי שנה שונים, שהתאריכים שלהם נקבעו במשנה, בפתיחת מסכת ראש השנה:
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ".

על פי עמותת "מוקד תהילים ארצי" שנוסדה על ידי הרב מרדכי מנדל, היום השישי לבריאת העולם, בו נברא האדם, הוא למעשה ראש השנה הראשון של העולם הזה. בכל שנה אנו מציינים מחדש את היום הזה כיום המלכת אלוהים עלינו, ממש כמו שעשה אדם הראשון, שעד שלא נברא לא היה מי שימליך את ה' בעולם. על ידי תקיעת השופר ואמירת פסוקים מיוחדים, אנו ממליכים את ה' עלינו ומבקשים ממנו: "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיאֹמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

על פי המסופר בספר בראשית, זמן מועט לאחר בריאת האדם ברא אלוהים את האישה, את חוה ולאחר שהנחש פיתה אותה לאכול מעץ הדעת והיא נתנה ממנו לאדם הם נענשו וגורשו מגן עדן. זה היה החטא הראשון באנושות ועל פי המסורת (כי כמובן שאין שום דרך להוכיח את זה) הוא התרחש בראש השנה, יום בריאת האדם, בא' בתשרי.

מאורע חשוב ומשמעותי נוסף, שאף הוא התרחש על פי המסורת בראש השנה (למרת שגם פה אין שום תיעוד שמוכיח זאת) הוא עקידת יצחק. באותו יום, עמד אברהם אבינו בניסיון הקשה ביותר והוכיח את נאמנותו לאלוהים כשהיה מוכן להקריב את בנו יצחק. הוא עצר את עצמו רק לאחר שנגלה לו מלאך אלוהים וגילה לו כי זה היה רק ניסיון שנועד לבחון את נאמנותו. באותו מעמד הוא זימן בפניו אייל - שאותו הקריב אברהם במקום יצחק. לזכר העקידה תוקעים בראש השנה בשופר העשוי מקרן של אייל - כדי להזכיר את איילו של אברהם אבינו ועקידת יצחק שהתרחשה באותו יום.

אבל זה לא הכל, על פי רבי אלעזר, ביום הזה, א' תשרי בשנת א'תרנ"ז (2104 לפני הספירה), גם הסיר נח את מכסה התיבה בסוף המבול,.על פי המסורת בא' בתשרי בשנת א'תתקנ"ט (1959 לפנה"ס) נולדה שרה אמנו, זה גם התאריך בו התעברו שרה, רחל וחנה. רוצים עוד? למרות שאין שום הוכחה ארכיאולוגית ו/או היסטורית המקובלת על החוקרים שיציאת מצרים אכן התרחשה, על פי האמונה היהודית בשנת ב'תמ"ח (2448 לפנה"ס) הסתיים שעבוד בני ישראל במצרים וזה קרה ב... א' בתשרי.

כל אבותינו בימי המקרא, כל האישים הגדולים בתולדות היהדות בתנ"ך - ממשה רבנו, דרך השופטים, הנביאים, דוד ושלמה המלך וכן הלאה - ציינו בכלל את ראש השנה בא' בניסן. אז מה קורה כאן? איך הפך א' תשרי לראש השנה היחיד שאנחנו מכירים?

בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית כותבים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים כמו היום? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים אבל חשיבותו של החודש לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן.

כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום - מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. השם תשרי מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותה "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.

בתנ"ך נהוג בכלל לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים על בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי".

ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי לא היה קיים בכלל ברובם המוחלט של ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה (או סמוך מאוד אליו), אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספרי ויקרא ובמדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי כלשהו שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי.

הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם רק חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא - והם כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, יותר מ-2000 שנים אחרי מתן תורה, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.

ב"אנו - מוזיאון העם היהודי" מסבירים שהסיפור על מתי עבר ראש השנה מא' ניסן לא' תשרי הוא סיפור יצרי ודרמטי על מאבקם של הצדוקים והפרושים - שני הזרמים היהודים המרכזיים בעת העתיקה. במוקד המאבק עמדה הסוגיה "מי שולט בזמן - אלוהים או האדם?". את הסיפור מביאה פרופסור רחל אליאור בספרה "זיכרון ונשייה - סודן של מגילות מדבר יהודה".

בערך בשנת 187 לפנה"ס עלה אנטיוכוס הרביעי לראשות בית המלוכה הסלאוקי ששלט בארץ ישראל. כולנו יודעים שהוא כפה את התרבות היוונית על היהודים, מה שהוביל למרד החשמונאים ולציון חג החנוכה. מה שפחות ידוע, הוא שאנטיוכוס גם דרש מחוניו השלישי (שהיה אז הכהן הגדול) לשנות את לוח השנה - מהלוח העברי שהיה מבוסס על השמש ללוח הבבלי שהיה מבוסס על הירח.

חוניו, שהיה צאצא לשושלת בני צדוק מנאמני בית דוד, סירב בתוקף. לוח השנה הצדוקי נגזר מלוח השנה המקראי, השמשי, שקבע כי השנה מתחילה בראש חודש ניסן - ראש השנה המקורי - עליו נאמר "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב', ב'). על פי האמונה הצדוקית, חנוך בן ירדי, שהיה הדור השביעי לאדם הראשון, הוריד מהשמיים את לוח השנה השמשי המקודש שנמסר לו מפי המלאכים (כך על פי המסופר בספרים החיצוניים, חנוך א' וחנוך ב'). לוח השנה הצדוקי היה לוח שמשי שהורכב מ-364 יום בשנה המחולקים לארבעה רבעים, כל רבע בן 91 יום ו-13 שבועות - סה"כ 52 שבתות לאורך השנה כולה. בלוח הזה תאריכי מועדי ישראל לא השתנו מעולם והחגים, הרגלים, שנות השמיטה ושנת היובל, זמני גביית המסים, התרומות והמעשרות - כולם צוינו בתאריכים קבועים ובלתי משתנים. כדי לשמור את הזמנים הללו פעלו בבית המקדש 24 משמרות כהונה שהתחלפו מידי שבוע. כל משפחה שירתה בבית המקדש שבועיים בשנה ובסה"כ 48 שבועות. כדי להשלים ל- 52 שירתו ארבע משפחות שבוע נוסף.

הכוהנים הצדוקים סירבו לעזוב את השיטה המחזורית והקבועה ולא בגלל סירוב לשינוי, אלא כי הם האמינו שהזמן לא נתון לשליטת בני האדם. הם האמינו שבית המקדש, משכנו של האל, היה גם משכנו של הזמן, ועל פי השקפת העולם שלהם - התערבות של האדם בקביעת הזמן משמעותה התרסה כנגד ריבונות האל.

ובכל זאת אנו רואים שבשלב כלשהו היהודים זנחו את לוח השנה השמשי בו השתמשו (בו היה תשרי החודש השביעי) לטובת לוח שנה ירחי. יתרה מזו, ראש השנה החל להיחגג בא' בתשרי ולא בא' בניסן, כפי שכתוב במקרא. מי שאחראי לשינוי הדרמטי בתפישת הזמן העברי היו חכמי המשנה, הפרושים, שעם חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה, הפכו להגמוניה הדתית בארץ ישראל.

אם כן נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חז"ל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את המעמד הבכיר שאנחנו מכירים כיום. הם היו אלה שקבעו שמדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. העיתונאי והבלשן אילון גלעד משער שהבחירה בראש השנה שחל בסתיו על פני זה שבניסן, ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב, נועדה כדי להבדיל את היהודים מהעמים היושבים סביבם. השערה נוספת היא שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.

אם כך, הרקע למהפכה של חז"ל והעברת ראש השנה מניסן לתשרי היה טראגי - בית המקדש נחרב והיהודים גורשו מירושלים. הכוהנים, שתיווכו עד אז בין העם לאלוהים והחזיקו במונופול של עבודת האל - כבר לא היו רלוונטיים. אליטה חדשה עלתה לגדולה - חכמי המשנה שהקימו מרכז אלטרנטיבי דתי בעיר יבנה והבינו שכדי לשמר את העם היהודי הם חייבים לבצע מהפכה תודעתית - מבית מקדש לבית מדרש.

המהפך של חז"ל היה רדיקלי - הם לא רק הרשו לעצמם לדרוש ולפרש את המקרא בדרכם, אלא גם לפלוש לטריטוריית הזמן האלוהית. כדי לבסס את ריבונותם ההלכתית - בניגוד לבית צדוק - הסכימו חז"ל לאמץ את לוח השנה הירחי, הבבלי, לפיו החודש הראשון בשנה הוא חודש תשרי. השינוי לא נבע רק לתורך הפגנת כוח, אלא מתוך תפישה דתית הומניסטית חתרנית: אחרי חורבן בית המקדש ו'הפניית העורף האלוהית', קבעו חז"ל שהסמכות הדתית עברה מאלוהים לאדם. מדי חודש נשלחו שליחים לצפות במולד הירח, ועל פי תצפיותיהם נקבע ראשיתו של החודש - כלומר שהריבונות על הזמן עברה מאלוהים אל בני האדם - ואולי זו הסיבה שהלוח העברי שרד כל כך הרבה שנים.

אם ככה - מאיפה בכלל הגיעו לראש השנה המנהגים של אכילת רימון, תפוח בדבש או ראש דג ולמה היה בעבר גם איסור על אכילת אגוזים בראש השנה? אולי נדבר על זה בשנה הבאה, כשנשב על המרפסת.