חג החנוכה חג מוזר - חוגגים מלחמת אחים

אולי זה לא מקרי שהמצב בשטחים הגיע למה שהגיע ומתפוצץ לנו מול העיניים בדיוק בשבוע חנוכה. חג האורים הפך לחג הציוני הגדול בזכות סיפור מלחמת המכבים ביוונים והניצחון הגדול של משפחת מתתיהו על המתייוונים. במרכז הסיפור נטילת השלטון של ימי בית שני בכוח הדת - "מי לאדוני אלי" אומר מתתיהו האב ומקבץ סביבו את כל המתנגדים למתייוונים (בעיקר אלו שאכלו מידי הכוהנים). בארץ ישראל של היום השמאלנים והשמאל הפכו להיות ה"מוקצה מחמת מיאוס" של המערכת כולה. גם אנשי המרכז רואים בשמאל על כל המשתמע, או אינו משתמע, עניין שלילי. הגענו למצב בו "יפי נפש" הם אויבי העם ובשטחים קוראים היום "מי לאדוני אלי". העם מתחרד ואילו הציונות הקלאסית מתקבלת היום כ"התייוונות" של בית ראשון.

מעטים מוכנים לקרוא את ההיסטוריה היהודית ולא את המיתולוגיה היהודית הקיימת בספר המכבים. מי היו אותם מתייוונים של בית ראשון, באותם ימי "חנוכה"? אלו היו האינטלקטואלים של היהדות דאז, אלה שהיו פתוחים לתרבות העולם הגדול (יוון) ולמדו את שפת העולם הגדול ואת תרבותו. המתייוונים של אז היו, אם תרצו, "השמאל" וכדי לבטל את הלגיטימציה שלהם ושל הפילוסופיה ההלניסטית, שחלחלה אל היהדות באותם ימים, הפכו כל דבר הקשור ביוון כמאוס וכ"חזיר במקדש". המתייוונים הפכו אט אט לשנואי העם. המפה הפוליטית נזנחה להשתלטות משפחת המכבים על השלטון היהודי דאז. משפחת המכבים, הכוהנים, קראו תיגר על היוונים ועל תלמידיהם היהודיים ששתו ממימי הליברליזם והדמוקרטיה היוונית. אולי הדבר מזכיר את ימינו אנו כשעמותות השמאל מקבלות עזרה ותמיכה מהאיחוד האירופי ומגופים אמריקניים.

משפחת מתתיהו שיצרה את הלאומנות הדתית, מושג חדש לתקופה, מחזירה את היישוב היהודי של ארץ ישראל דאז לפסוק "עם לבדד ישכון". בספרי ההיסטוריה יודעים לספר כי משפחת מתתיהו הטילה מורא על היישוב היהודי. מי שלא הלך בדרכי משפחת המכבים סופו סקילה. הפחד והמורא שררו מהמאה השנייה לפנה"ס ועד למאה לפנה"ס ותקופת "החושך" או "ימי הביניים" היהודיים היו ימי תקופת המכבים. מי כתב "הוא היה גיבור? הוא קרא לדרור"? היוצרים הציוניים שחיפשו גיבורים לבני התקופה הציונית החדשה. ימי הדרור, שבצבצו במערכת היהודית ירדו למחתרת. אין יותר "דרור" וה"גיבור היהודי" היה בעצם גיבור על יהודים, הרבה יותר מאשר גיבור על יוונים.

התנ"ך לא נסגר עד אשר המכבים ירדו מגדולתם. ומי סוגר את התנ"ך? אותם יוצרים סופרים ומשוררים "יפי הנפש" שסלדו מהכוהנים המכבים ומדרכם האלימה כנגד העם היושב בציון. התנ"ך נסגר בתקופה ההלניסטית וראה זה פלא - התנ"ך נסגר וספרי המכבים נשארים בחוץ. מעין "נקמה פורטה" על התעללות משפחת המכבים בעם היהודי כל אותה תקופה ארוכה ומושחתת של משפחת הכוהנים שכל עניינה היה לשמר את כוחם של הכוהנים עצמם, באמצעות המורא הדתי הפולחני. ספרי המכבים נשארים מחוץ לתנ"ך כ"ספרים חיצוניים" ובמקומם בוחרים משוררי אותה תקופה להכניס את "שיר השירים" לתנ"ך ולא את "ספרי המקבים" המעידים על הכוח של עצמם ויכולתם, כשליטים ששלטו ביד רמה ביישוב היהודי. ניתן להניח שאם אמנם המכבים היו אלה שהיו סוגרים את התנ"ך הם היו בוחרים להתחיל את התנ"ך דווקא ב"ספר המקבים" ורק אחריו היה בא ספר בראשית.

כשבית שני מוקם, הוא מוקם ע"י עזרא ונחמיה. עזרא הוא ה"הרצל" של תקופת בית שני. הקמת הארץ והדוקטרינה ה"ציונית" שלו דומה מאוד לנאמר בספרו של תיאודור הרצל "אלט נוי לאנד" בכל הנוגע ליישוב הארץ, פיתוחה והקמת הבית הלאומי החדש. נחמיה הוא המוציא ומביא והמבצע את תורתו. הוא היה מעין "הבן גוריון" של אז. בית שני קם והעם היה מאוחד ומלא תקווה לקראת חזון נביאי העלייה החדשה "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת בשלח" (נחמיה פרק ד' פסוק יא')". בית שני מתבסס והעולם היהודי כמנהגו נוהג כי כשמגיעים אל "הימים הטובים" והעם יושב תחת גפנו ותחת תאנתו שוב מתחילה התסיסה של "שולי העם", נגד הרומאים. אותם "שוליים" "עשבים שוטים" שהביאו בסופו של דבר חורבן על עם ישראל.

המרד הגדול ומרד בר-כוכבא שהתרחש כ60 שנה מאוחר יותר הונהגו על ידי קבוצות "משיחיות" בעם היהודי. רבי עקיבא, רבם של בר כוכבא ושמעון בר יוחאי "המשיח הראשון" שהכריז על עצמו ככזה, קם לעם היהודי באותה תקופה ובין אם בחשיבה מתוכננת היטב או בחשיבה משיחית מוטרפת קמו נגד הרומאים שכל שביקשו הוא לשלוט ולקבל מיסים. העם באותה תקופה היה מפולג ומסוכסך בין הצדוקים, הפרושים, האיסיים ועוד. מי מהיהודים בתקופה זו, שיצא נגד הקבוצות "המשיחיות" דמו היה בראשו. המושג "בריונים" הוא מושג מאותה תקופה וגם גדולי עם שהתנגדו להם, כמו רבנו יוחנן בן זכאי, פחדו פחד מר מהקבוצות האלימות שהשליטו מורא ופחד.

יוחנן בן זכאי יוצא את חומות ירושלים כשהוא ספון בסרקופאג - מפחד הבריונים, לא מפחד הרומאים. הוא אומר מתוך כאב, שלא איכפת לו שיעלו על הר הבית ויחרשו אותו במסרגות של ברזל, כי איננו יותר "עם המקדש" אנחנו מעתה "עם התורה". "עם התורה" שמאס בכוהנים, אותם כוהנים שלקחו את השלטון בראשות משפחת מתתיהו ואותם כוהנים שמהם יצא בר-כוכבא ו"נוער הגבעות" של רבי שמעון בר יוחאי. עם התורה בחר בחיים. עם התורה של רבי יוחנן בן זכאי, שברח לעיר יבנה מפחד הבריונים והיה, אם תרצו, "השמאל הליברלי" של תקופת בית שני מחפש את השיירים של העם היהודי אותם, "שיירים" של הפילוסופיה היהודית העמוקה, אהבת החוכמה (הפילוסופיה – ביוונית) אהבת האחר, קיום העם על מידותיו התרבותיות, יותר מהפולחניות.

היום אנחנו חוגגים את חג החנוכה וחוגגים את מלחמת האור על החושך כשהיוצרות מבולבלות לחלוטין. האור בעיני הדתיים, החרדים, הלאומניים נמצא בדת ובפולחנים ההולכים ומקצינים והחושך נמצא בהשכלה, בהרחבת הדעת, בפלורליזם, בנאורות, באהבת החוכמה. אי אפשר להתווכח עם אנשים מאמינים וכשהם מאמינים שהחושך הוא אור אתה לא יכול לנצח אותם בשום טיעון. הם יגידו לך שגם החורים השחורים הם כוכבים. הם כוכבים חזקים יותר במשיכתם אליהם מכוכבים מוארים.

אני לא יודע אם לוותר או להיכנע. אני הייתי רוצה לברוח לעיר יבנה של התקופה ההיא. איפה העיר יבנה הזאת נמצאת? אם אתם יודעים גלו לי.