מדינת הלכה? חוקים הזויים מהתנ"ך שבטח לא ידעתם שקיימים

חלק גדול מהאנשים תופשים את התנ"ך פשוטו כמשמעו: הם מאמינים שאדם וחווה היו קיימים, נח בנה את התיבה והכניס אליה זוגות מכל בעלי החיים בעולם, ומשה הצליח להוביל את בני ישראל בתוך ים סוף החצוי. אבל אפילו אלה שמתייחסים אל התנ"ך בצורה הזו מודים שיש להפעיל מידה מסוימת של יחסיות כשזה מגיע לחוקים המופיעים בכתובים.

באמת יש כמה כללים בתנ"ך שנראים די קיצוניים ולא מעשיים מנקודת מבט מודרנית, ללא קשר לאמונות שלכם, באתר Ranker דירגו את החוקים שנראו להם הכי משונים וכתבו ש"זה די מרתק להסתכל אחורה על חוקים וכללים שהיו קדושים לפני אלפי שנים, בין אם זה כדי להעשיר את האמונה שלך או כדי להבין טוב יותר את השלבים המוקדמים של דת עולמית מרכזית".

אחרי שהוצאנו מהרשימה שלהם חוקים מהברית החדשה וכאלה שכל יהודי מכיר היטב (כמו למשל האיסור על בישול גדי בחלב אימו) נותרנו עם הרשימה הזו של חוקים. כמה מהם אתם מכירים?

בספר דברים כ"ה, פסוקים י"א-י"ב כתוב :" כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָּׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ: לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ."

מה זה אומר: למרות שהכתוב די ברור וההנחיה לחתוך את ידה של אישה שבמהלך ריב נגעה (בטעות או בכוונה) באיבר מין של גבר שאינו בעלה היא מילולית - המשפט הזה, ככלל, התפרש מאוחר יותר כמטאפורה. חז"ל פירשו זאת כדרישה מהאישה לפצות את הנפגע בפיצוי כספי על הבושה שגרמה לו.

בספר ויקרא פרק ט"ו נכתב: " וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא.ְ וכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ--בְּכָל-כְּלִי, אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. .אִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו--בְּנָגְעוֹ-בוֹ: יִטְמָא, עַד-הָעָרֶב".

מה זה אומר: גם זה די ברור - גברים לא צריכים לשבת באותו מקום שבו ישבה אישה כשהיא במחזור, כי אישה בזמן מחזור נחשבת טמאה. למרות שבעיניים חילוניות האיסור הזה נראה תמוה מאוד, ישנם דתיים רבים המקפידים על דיני נידה וישנן פרשנויות שונות לגבי מה מותר ומה אסור לעשות כשאישה נמצאת במחזור.

על פי ויקרא י"ט פסוק י"ט: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ - בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.

מה זה אומר: כלאיים זה כאשר אדם כולא - מלשון בית כלא - מין בשאינו מינו. הציווי הראשון מתייחס לאיסור לזווג יחדיו שני מינים של בעלי חיים. את זה ניתן להבין - אם האדם יוצר מין חדש, הוא משנה את סדרי בראשית ומקלקל את הכוונה שעל פיה נברא העולם כיוון שהבורא לא יצר מין זה ולא היה מעוניין בו. לאחר מכן יש איסור דומה הנוגע ליצירת דבר חדש שלא קיים בטבע - איסור על זריעת כלאי שדה ומונע עירוב זרעים של צמחים שונים. אבל הבעיה מתחילה עם החוק השלישי שמתייחס לבגד כלאיים, הנקרא גם שעטנז. השעטנז הוא בגד ששזורים בו חוטים של צמר ושל פשתן יחד, ולפי התורה אסור ללובשו. אסור גם לישון על מזרן שעטנז או לשבת על כורסה מרופדת בבד שיש בו שעטנז. אבל למה?

יש מחלוקת על הפירוש. ייתכן שהסיבה לכך היא ש"צמר ופשתן נועדו לכוהנים בלבד". אפשרות נוספת היא פרשנות הטוענת שערבוב צמר ופשתן "מעלה חום ממאיר שמתיש את הכוחות". לעומת זאת יש פרשנים שתלו את הסיבה לאיסור זה במלחמה הראשונה בעולם - היא מלחמת קין והבל: כזכור קין היה עובד האדמה הראשון בעולם, והבל היה רועה הצאן הראשון. השניים רצו להקריב מתוצרתם לאלוהים: הבל הביא כבשים מהצאן שלו וקין הביא זרעי פשתן. על פי המסופר בספר בראשית אלוהים לא אהב את הקורבן של קין ולא קיבל אותו וקין שקינא באחיו רצח אותו. לכן, הפרשנים הללו סבורים שבכדי ללמוד לקח ולהפנים לאן מובילה השנאה, וכדי לזכור עד כמה נוראה היא שנאת אחים, ציוותה עלינו התורה: "לא תלבש שעטנז" - השילוב של צמר - המזכיר את הבל ואת עיסוקו כרועה צאן, ושל פשתן - המזכיר את קין ואת קורבנו.

בכל מקרה, ללא קשר לסיבה, מדובר באיסור חמור ובזוהר הקדוש (פרשת קדושים) אף נכתב שמי שלובש שעטנז - נכנס בו רצון לרצוח.

ב"שמות" פרק כ"א כתוב: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

מה זה אומר: הפרשנים בוחנים את ההשלכות של פסוקים אלה, וטוענים שהסימן באוזן נועד להעיד על שעבוד קבוע ועל חילוט וויתור של כל זכות הקיימת לאדם חופשי. ישנן הערכות שונות לגבי השאלה האם ניקוב האוזן הייתה בחירה של העבד או שזו היה סוג של עונש על כך שלא בחר להיות חופשי. כמובן שהחוקים הללו תופסים אך ורק לגבי עבדים עבריים ולא כנענים או גרים, להם לא ניתנה אפשרות הבחירה או היציאה לחופשי.לאחר שש שנות עבדות כפי שניתנה לעבריים.

החוקים התנ"כיים על נשים, ניאוף ומים שנויים במחלוקת, אך בספר במדבר נכתב: " אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה... וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן... וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם...וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ--בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה.וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן."

מה זה אומר: אישה נשואה שבעלה חושד בה שבגדה בו והיא מכחישה צריכה להיבדק בבית המקדש על-ידי שתיית "מים קדושים" מעורבים בעפר אותם מביא לה הכהן. אם בגדה - המים יגרמו לבטנה להתנפח ולירכה ליפול, ואם לא בגדה היא תמשיך לחיות בבריאות ולהביא ילדים. יש אנשים שחושבים שהמים המלוכלכים היו אמורים לגרום להפלה; אחרים חושבים שזו הייתה דרך להפעיל לחץ על האישה להתוודות על חטאיה. כך או כך, אי אפשר להכחיש שהרעיון היה שהנואפת לכאורה תשתה תערובת של מים קדושים ואבק מרצפת המשכן.

בספר שמות כ"ב מוסבר כי " אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת--אֵין לוֹ, דָּמִים. ב אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם--אִם-אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. ג אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד-חֲמוֹר עַד-שֶׂה--חַיִּים: שְׁנַיִם, יְשַׁלֵּם."

מה זה אומר: ההבחנה החשובה כאן היא שהריגת פורץ בשעות הלילה היא ככל הנראה מעשה של הגנה עצמית, אבל אם אתה עושה את זה בשעות האור של היום זו הזדמנות שהוחמצה לזהות ולתפוס את הגנב. לזה התווספה ההערכה שפריצה לילית מרמזות על "כוונה רצחנית" ולכן שפיכת דמו של הפורץ הייתה מוצדקת. חלק מהפרשנים (ביניהם רש"י) הסבירו שמדובר במשל שכוונתו שהריגת הגנב מותרת רק משיקולי הגנה עצמית - דבר שמעוגן כיום גם בחקיקה בישראל במסגרת חוק שי דרומי.

בספר ויקרא פרק ג' נקבע: " חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם--כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ"

מה זה אומר: ראשית יש להבהיר שה"חלב" האסור באכילה הוא כל אחד מחלקיה השומניים של בהמה שהיו מוקרבים על המזבח , כלומר החלב האסור באכילה הוא רק זה הבא משלוש הבהמות: פרה, כבש ועז ואילו החלב משבע החיות הטהורות ומעופות מותר באכילה. ישנם פירושים רבים לפסוק זה. יש חוקרי מקרא שאומרים שזה אומר שאי אפשר לאכול שומן מבעל חיים שנועד להקרבה פולחנית, כיוון שלא ראוי שאדם יאכל דבר המוקדש לאלוהים, והרלב"ג הסביר שמטרת האיסור היא להגדיל את כבוד הקורבנות. יש שהסבירו שאכילת השומן גורמת נזק לבריאות האדם. כך למשל כתבו הרמב"ם והרמב"ן. בספר החינוך הוסיפו שכמו במאכלים אסורים אחרים, גם השומן פוגע בגוף, ובכך מונע מהנפש לפעול בחכמה. פרשנים אחרים חשבו שהצו נועד ל"ענישה עצמית ופגיעה בתיאבון שלנו, אפילו באותם דברים שכנראה רבים מאיתנו היו רוצים מאוד".

על פי הרב אברהם קוק, מאבות הציונות הדתית והרב הראשי האשכנזי הראשון בישראל, אחד ההסברים להיתר אכילת בשר הוא לאפשר לאנושות להתפתח גופנית, ומתוך כך להתעלות נפשית ומוסרית. מכיוון שהשומן לא נצרך לקיום האדם, וכל מטרתו היא רק מילוי תאוות האדם למותרות - איסור אכילתו ממחיש שאין לפגוע בבעלי חיים שלא לצורך קיומי. לפי הרב קוק, איסור זה, לצד שאר דיני התורה באכילת בשר, נועד לרומם במהלך הדורות את האנושות להתרחק בעצמה מאכילת בשר ולנקוט באורח חיים של תזונה צמחונית.

ההנחיה מספר דברים פרק כ"ב כוללת קביעה לגבי בניית בית: " כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.".

מה זה אומר: זה אומר שלכולם צריכה להיות קורת גג בטוחה. זה היה חשוב במיוחד כאשר רוב הגגות היו שטוחים ולכן היה צורך במעקה קטן כדי לוודא שאף אחד לא יכול ליפול. מדובר בחוק חשוב מאד שעל פי הרמב"ם כלול כאחת משבע-עשרה המצוות בהלכות רוצח ושמירת הנפש. רבי נתן קבע שממצווה זו יש להבין שאסור גם לגדל כלב מסוכן בתוך הבית, ולא להעמיד סולם רעוע בבית, ועל כל אדם להסיר את כל המכשולים בביתו.

בקטע מספר ויקרא מתקיים דיון על ציפורים האסורות למאכל ונכתב שם: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר וְאֶת-הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה. וְאֶת-הַדָּאָה וְאֶת-הָאַיָּה לְמִינָהּ. אֵת כָּל-עֹרֵב לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף וְאֶת-הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת וְאֶת-הָרָחָם. וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת-הַדּוּכִיפַת וְאֶת-הָעֲטַלֵּף."

מה זה אומר: התנ"ך אוסר עלינו לאכול הרבה דברים, אבל הוא ממש ממש לא רוצה שנאכל ינשופים. זה מאוד ספציפי: אל תאכלו ינשופים, אל תאכלו ינשופים קטנים, אל תאכלו ינשופים גדולים ואל תאכלו שום ציפור שדומה לינשוף. אבל למה?

חוקרים אומרים שזה בגלל שהינשופים נחשבים ל"אוכלים בצורה גסה, שטורפים בשר או פסולת ולכן פוגעים בטעמם". הם גם "רעבתניים ואכזריים, מתענגים על הלילה והחושך וניזונים מדברים טמאים". מכאן הסיקו שבשרם של עופות שאוכלים "דברים מן הצומח", מותרים לאכילה.

על פי ספר דברים פרק כ"א: "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. ְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ... וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"

מה זה אומר: על פי מצוות בן סורר ומורה - נער שמתנהג בצורה שלילית באופן קבוע גם לאחר שהוזהר, תוך אי ציות וזלזול באביו ובאמו, ומתנהג בנהנתנות מופרזת - זולל מזון ומשתכר - על פי התורה, במצב זה הוריו יכולים להביא אותו אל זקני העיר, ודינו הוצאה להורג בסקילה.

חז"ל מצמצמים בדרשת הפסוקים את המקרה לנער זכר בן 13, שבנהנתנותו גם גונב מהוריו את הבשר והיין שאותם הוא 'זולל וסובא'. בנוסף חז"ל מבארים שהסיבה להריגה זו היא כדי למנוע ממנו לעשות מעשים חמורים יותר בעתיד. על פי הדיון התלמודי וההלכה, להיתכנות מצב כזה המאפשר לדון למיתה נדרשים תנאים כה רבים, כך שהמקרה נדיר ביותר ויש אף שטענו שהוא "לא היה ולא עתיד להיות".

על פי שמות כ"ג:" וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, תִּשָּׁמֵרוּ; וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ".

מה זה אומר: זו פשוט הוראה למאמינים להתעלם משמותיהם של כל האלים האחרים. למעשה, אסור היה להם אפילו לומר את השמות האלה. יש חוקרים המפרשים זאת כ"לעולם אל תזכיר אותם אלא בתיעוב".

רש"י אף הוסיף כי חל איסור לשמוע אנשים אחרים מזכירים את השמות - כלומר אסור לעשות עסקים עם גויים שנשבעים באלים שלהם. על פי הסנהדרין, העונש על אמירת שמם של אלים אחרים הוא מלקות.

על פי ויקרא פרק י"ט": "כַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

מה זה אומר: זה אמנם נראה די פשוט, אבל יש פה כמה ניואנסים. אין הכוונה רק לתת לעניים לאכול ענבים שנפלו, אלא "אם פחות משלושה ענבים נמצאים על הגפן או על האדמה לאחר בציר הכרם שלך, צריך לתת לבני ישראל העניים או לזרים שאינם יכולים להיות בעלי אדמות בישראל לקבל אותם".

ביהדות יש חיוב על פי ההלכה להשאיר בשדה חלק מהיבול לעניים. רוב החיובים במתנות עניים אגב חלים רק על בעלי שדות. אגב, לגבי מתנות עניים בימינו יש מחלוקת. עקרונית רב ששת קבע שאין להשאיר יותר מתנות לעניים כיוון שגנבים או פרחחים יכולים לגזול אל התבואה. ישנם משקים ביהודה ושומרון שנוהגים היום גם כן להשאיר מתנות - אבל מודיעים לעניים על כך, שילכו לקחת בטרם יקרה לסחורה משהו.

בספר שמות כ"א 34-33 נאמר: " וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר--וְלֹא יְכַסֶּנּוּ; וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר, אוֹ חֲמוֹר - בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו; וְהַמֵּת, יִהְיֶה-לּוֹ."

מה זה אומר: זה אולי נשמע מוזר בימינו, אבל זה בעצם רק אומר לכסות את הבארות שלך (או כל חור גדול אחר שבאדמה שלך) - מכיוון שבעלי חיים נוטים ליפול לתוך חורים עמוקים באדמה, ואם יש מים בתחתית החורים העמוקים האלה, סביר להניח שהם יטבעו. היה וקרה מקרה שכזה, על בעל האדמה בה היה הבור לשלם כסף לבעל החיה המתה ונבלת הבהמה המתה תהייה שייכת לבעל הבור לאחר ששילם לבעל הבהמה את מחירה של בהמה חדשה.