אל"מ אליאב אלבז הוא מח"ט בנימין. נולד והתחנך בדימונה. 24 שנה על מדים, בשדות הקרב הקשים ביותר. צנחן. השבוע הוא גילה שהוא גם רוצח. את הצרחות האלה הוא שמע מפורעי חוק יהודים שניסו לגרש אותו כשבא לביקור תנחומים בביתה של משפחת אחד מנרצחי הפיגוע בעלי. אלבז לא ענה. בלע את העלבון בשקט.
חוויות דומות עברו על חלק ניכר מהקולגות שלו. מן המפורסמות הוא שאף אחד לא יוצא בשלום מתפקיד מח"ט ביו"ש, לא כל שכן מפקד אוגדת איו"ש ובטח שלא אלוף פיקוד מרכז. הציבור הגדל והולך של "נערי הגבעות", שעוד מעט יכבוש את המיינסטרים האיו"שי ואף הישראלי, מסמן את חבורת הבוגדים העלובים האלה ומטפל בהם. אבל לא רק בהם.
ראו מה מעוללת מכונת הרעל לאלוף אליעזר טולדנו, מפקד פיקוד הצפון. עוד אחד שסומן כ"לא משלנו". טולדנו, כמו אלבז, בן למה שאנו קוראים "עדות המזרח". פריפריה (הקריות). טולדנו אפילו כיפה סרוגה. איש ימין מהבית. קצין קרבי לוחם, מעוטר, אמיץ בצורה יוצאת דופן. גם דמו הותר לאחרונה. למה? לא יודע למה. ככה. ויש רבים נוספים. הרמטכ"ל הרצי הלוי בראשם.
ראש עיריית דימונה, בני ביטון, פירסם הודעת גיבוי מאולצת לפרוטוקול אחרי ההתנפלו על בן עירו, אל"מ אלבז. מוטב היה שלא יפרסם כלום. במציאות, אף אחד לא באמת מגן על הקצינים האלה. הרמטכ"ל נאלץ לחרוג ממנהגו השבוע ולדבר על התופעה הזו בנאומו בבה"ד 1. מדובר בתהליך חברתי ופוליטי. פעם חשבנו שמשפחת נתניהו חטפה את הליכוד ובאמצעותו את המדינה. זה נכון, אבל מורכב. עכשיו מתברר שבני הערובה הופרטו לחוטפים חדשים: נערי הגבעות, מטורללי המשיחיות הדתית הלאומנית, הבן-גבירים וספיחיהם השונים, השתלטו עלינו והם עושים בנו כרצונם.
אני שואל את עצמי איפה הליכוד של פעם. הפריפריה. פעילי השטח. ראשי הערים. למה בני ביטון לא מגיע לנתניהו והופך לו את השולחן. למה לא עושים את זה ראשי הערים בקריות, כמעט כולם ליכודניקים, למענו של טולדנו (חיים צורי מקרית מוצקין, דוד אבן צור מקרית ים, יעקב פרץ מקרית אתא וכו'). למה הם לא קמים כאיש אחד להגן על כבודה של המפלגה שהיתה פעם הליכוד, כבודם של הקצינים, כבודו של צה"ל, שהיה פעם מקודש לכולנו. מי מגן על כבודו של חיים ביבס, שגדל בבית שאן ועכשיו נדחק לשוליים לטובת גורמי ימין קיצוני? תעקבו אחרי השמות. כל הסיפור נמצא בשמות. את מקומם של הביטונים והפרצים והביבסים תפסו החנמאלים, וסרלאופים ובן גבירים למיניהם. הם מנהלים את המדינה כרצונם. כשבא להם, יטילו את מימיהם בפרהסיה על כולנו.
לא שמעתי בשבוע האחרון על דיוני חירום שמכנס ראש הממשלה בנושאים הבוערים: יוקר המחיה. המשילות. הבטחון האישי. המשך קריסת ההשקעות בהייטק. המשכנתאות. הפרוטקשן. הוא כן כינס דיון חירום על ההפגנות מול בתי הח"כים והשרים. הוא עושה את זה למרות שמכונת הרעל שלו ושל בצלאל סמוטריץ' חתומה על ההמצאה הזו של הפגנות אינסופיות עם מגפונים אימתניים מול בתי ח"כים ושרים. ככה הם הפילו את הממשלה ועכשיו הם לא מתביישים לגייס את הכלים הממלכתיים שלהם כדי לדכא מחאה דמוקרטית.
ביום ראשון האחרון, אחרי גל של פרעות של קיצונים יהודיים בכפרי יו"ש, קרא הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, לכל המח"טים בגזרת איו"ש לפגישה, שארכה שעתיים. מי שהיה בה סיפר כי היא היתה ארוכה, קשה, נוקבת. הרמטכ"ל שמע את המח"טים והזדעזע. הם סיפרו על שיגרת יומם מול הציבור שכונה פעם "נערי הגבעות" והפך לערב-רב של פורעי חוק אלימים.
"אתה לא מבין כמה פעמים זה יכול היה להגמר במשפחה פלסטינית שנשרפת בתוך ביתה", נאמר לרמטכ"ל, "נזרקים כאן בקבוקי תבערה על בתים של פלסטינים בכמויות, האלימות מצידם של הקיצונים היהודים הפכה לשיגרת יום, לצה"ל קשה להשתלט על זה, אנחנו אובדי עצות". הרמטכ"ל שמע מהמח"טים שבלימת האלימות בשטח מתאפשרת רק אם נוכח במקום קצין בכיר כמו מח"ט או מג"ד. כשזה ברמת מ"פ או מ"מ, זה קשה יותר. לקצינים הצעירים, הזוטרים, אין את העוצמה הנדרשת להתמודדות עם עשרות או מאות פורעים. אין להם את המשקל הסגולי כדי להצליח להפוך את הלוחמים שאיתם לכוח שיטור מקצועי.
המפגש הטעון הזה טילטל את הרמטכ"ל. הקצינים הצעירים שלו נלחמים כל יום, כל היום והלילה, בטרור הפלסטיני. הם מנסים להגן על הצירים, על הישובים, על המתיישבים. הם נלחמים, יחד עם השב"כ, הימ"מ והימ"ס (יחידת המסתערבים המצויינת של המשטרה) בפיגועי הירי מתוך מכוניות, במעבדות חדשות ליצירת מטעני נפץ, בעשרות ומאות החמושים במחנות הפליטים ובקסבות. הם לא יוצאים הביתה שבועיים, לפעמים שלושה, ואחרי כל זה מתברר שמירב האנרגיה שלהם נדרשת כדי לנסות לבלום גל עכור של אלימות מהצד שהם מנסים להגן עליו. הצד היהודי.
"אנחנו לא שוטרים", אמרו לרמטכ"ל המח"טים, "צה"ל לא מאומן, בנוי או מוכן לעימותים הללו, אין לנו כלים פיסיים, אין לנו כלים מנטליים, המפגש הזה עם האלימות והלאומנות הללו מהצד היהודי קשה לנו, עד בלתי אפשרי". רא"ל הלוי הקשיב, אבל גם דיבר. את תמצית דבריו ניתן היה לשמוע השבוע בטקס סיום בה"ד 1: קצין שיראה יהודי זורק בקבוק תבערה לבית של פלסטינים ולא ימנע זאת, אינו ראוי להיות קצין. צה"ל צריך למלא את משימותיו ולהגן גם על ערכיו. לא צריך להסביר לו שהגל העכור והאלים הזה של לאומנות יהודית משתלב מצויין עם הטרור והלאומנות הרצחנית הערבית. זה מלבה את הטרור הערבי, זה מחבל ביכולתו של צה"ל להגן מפני הטרור הערבי, מגדיל את הסיכון לאירוע מכונן דוגמת רצח המשפחה בכפר דומא שיבעיר את האיזור כולו על ראשנו ופוגע פגיעה קשה בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, שנשחקת והולכת גם בלי קשר לאירועים בשטחים.
דבריו של הלוי באותו נאום בבה"ד 1 היו קצרים, אבל גם נוקבים. הוא כיוון לדבריה המופקרים (זה ביטוי שלי) של "השרה" אורית סטרוק, שהשוותה את הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל ל"כוח ואגנר". הוא הדגיש שדברים מהסוג הזה גורמים נזק, שאינו פוחת או מתפוגג גם אחרי שהדובר/ת מתנצלים עליהם.
הימין הלאומני, שמנהל כרגע את ישראל ביד רמה, התנפל על הרמטכ"ל כמעט מיד. למה הוא לא מדבר על הסרבנות? למה הוא לא מדבר על הטרור? כל הג'ז הרעיל והרגיל הזה.
בסביבת הרמטכ"ל לא מתרגשים. לקח להם זמן, אבל הבינו את חוקי הג'ונגל החדשים של הכאוס הלאומני בישראל הנוכחית. בעניין הסרבנות, לרמטכ"ל יש אסטרטגיה שונה. הוא לא חושב שהרמת דגל והצהרות בומבסטיות יפתרו את הבעיה. להיפך. הוא מטפל בה כל הזמן בתוך החדר, מול הקצונה הבכירה של צה"ל ומערך המילואים. הוא קיבל החלטה לא להגיב למכתבים, אלא לסרבנות ממש. מי שיזומן לשירות מילואים או טיסה ולא יגיע, יטופל. קרוב לוודאי יורחק מהשירות. מילואימניק שנותרו לו כמה שנים לשרת, יקבל שחרור מיידי ולא ייקרא יותר. לתפיסתו של הלוי, המהומה שמייצר ראש הממשלה נתניהו ובעקבותיו השופרות, מחוללת רק נזק. זה כמובן ניסוח שלי, לא שלו.
הרצי הלוי, הרמטכ"ל ה-23 של צה"ל, לא תיאר לעצמו לאיזו אש צולבת ייקלע מהרגע הראשון של כהונתו. האש ניתכת עליו מכל הכיוונים, לא רק מהצד האדום. מתברר שאורית סרוק לא לגמרי פספסה. להיות רמטכ"ל בעת הזו מסוכן יותר מלהתנדב לכוח ואגנר. תפסתי אתמול לשיחה את אחד מקודמיו של הלוי, הרמטכ"ל ה-21 גדי איזנקוט, היום איש המחנה הממלכתי. תקשיבו לאיזנקוט ותחשבו על הלוי. נדמה לי שגדי מדבר מגרונו:
"הנאום של הרצי הוא נאום מצוקה", אומר איזנקוט, "לא רק שלו, של כל ראשי מערכת הבטחון שנמצאים במצב בלתי אפשרי. היום בדיוק מלאה חצי שנה להשבעת הממשלה הזו. מה שראשי מערכת הבטחון צריכים, ובדחיפות, זו מדיניות. תפיסת עולם. אסטרטגיה. תפיסת בטחון. תעדוף זירות. כל מה שממשלה רצינית אמורה לספק. אבל הכל התהפך כאן. הצבא והארגונים הנוספים צריכים לספק בטחון, אבל הם זקוקים לתנאים מינימליים לעבודה. לדירקטיבה. הם עובדים בתנאים פסיכיים, כאוטיים, שמשתנים כל הזמן. הנאום של הרמטכ"ל בא לדעתי כדי לסמן קווים אדומים. הוא מתפקד במציאות בלתי אפשרית".
"הנושא הזה של מדיניות צה"ל ביו"ש הוא מטורף לגמרי. יש לו את סמוטריץ' ובן-גביר בנעלי הריבון, יש לו מאחזים לא חוקיים שהוא לא יכול לפנות, יש לו גורמים בצד שלנו שמתסיסים ומלבים את הטרור הפלסטיני. הצבא חייב להגן על האוכלוסיה הפלסטינית. זה חלק מתפקידו. כל חייל באיו"ש הוא גם שוטר. אם הם לא מצליחים להגן על האוכלוסיה המקומית, הם מועלים בתפקידם. לא רק מולנו, מול העולם. ויש את היהודים שמתנפלים מכל עבר, ואת הממשלה שנמצאת להם מעל הראש ומכשילה אותם. שר הבטחון מכשיל אותם, נותן הוראה לפנות את המחסומים בדרך לחומש כדי שהקראוונים יגיעו ללא הפרעה, מורה להם לא לפנות פלישה טריה על פי חוק, כל מאחז כזה שלא מפנים מצריך מיד סד"כ של כיתה או מחלקה להגנה היקפית, החיכוך הולך וגובר בכל הזירה, ואנחנו נמצאים רגע לפני אובדן שליטה כולל ביו"ש. כל זה עוד לפני שדיברנו על שאר הזירות".
איזנקוט מבין לגמרי לליבו של הלוי: "אני חושב שהרמטכ"ל הוא הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. ביד אחת ראש הממשלה דורש לציית לחוק ביו"ש, ביד השניה הוא מאשר להפר אותו. בנאום שלו הוא סימן את הקווים בין הדרג המדיני לצבא, בתוך תמונה מורכבת ומטורללת לגמרי. יש תחושה שאסטרטגיה שנבנתה שנות דור פשוט קורסת ומתפרקת מול העיניים שלנו. קח לדוגמה את סין וארה"ב. מי שלא מבין שהדרך העיקרית להשפיע על הנושא האיראני היא בהדגמה משכנעת של עוצמת הברית בינינו לבין ארה"ב, גורם נזק כבד לאינטרסים שלנו. אם איראן תגיע למסקנה שישראל תתקוף אותה לבד לגמרי, בלי סיוע אמריקאי מיידי ביום שאחרי, בלי מטריה אמריקאית בכל התחומים, אנחנו בצרה. האיראנים לא מטומטמים. הם ראו איך בני (גנץ, ב.כ.) רץ לוושינגטון רגע אחד אחרי שומר חומות, לבקש מיליארד דולר למיירטי תמיר. וזה אחרי סבב מול עזה, לא מול חיזבאללה והחזית הצפונית. אני חושש שאנחנו בוורטיגו. בחיל האוויר, כשמזהים טייס בוורטיגו, צועקים לו לבן למעלה, שחור למטה. אנחנו עם האף לכיוון השחור למטה, ופותחים מנוע בכל הכוח".
על פי איזנקוט, הרמטכ"ל הלוי כבר נמצא בתרחיש רב זירתי: "חוק הגיוס פוקע ביום ראשון. הממשלה מורה לשר הבטחון לא לאכוף את חובת הגיוס על 12 אלף חרדים כל מחזור. יש את עניין הסרבנות שמתפתחת מנגד. יש את הזירה הצפונית שנמצאת על סף התפוצצות: פגיעה חמורה בריבונות של לוחמים של חיזבאללה שנוטעים אוהלים בתוך השטח שלנו, רקטות שנורו לשטחנו מלבנון ללא מענה, המחבל שחדר לשטחנו על מנת לבצע פיגוע גדול, חיכוכים רבים על הגדר. ההרתעה שבנינו מאז הדאחיה, קרסה".
"בינתיים ליברמן מגיש חוק גיוס לכולם והשר פורוש עולה בכנסת ועונה לה, כשאני צובט את עצמי ולא מאמין: הוא משתומם איך אנחנו החילונים יכולים להרשות לעצמנו לסרב להתגייס. אין גבול לציניות. וכל זה קורה בבת אחת אצל הרצי הלוי. הוא נמצא במציאות שאף רמטכ"ל לא עמד בה לפניו. הוא צריך לבחור לעצמו את המלחמות כשבתוך תוכו הוא יודע שאין לו על מי לסמוך. הרי ברור שתוך זמן קצר נצטרך להפעיל כוח רב בג'נין, בשכם, בעזה, בצפון או בכל המקומות האלה ביחד, וכל זה קורה כשאנחנו בנקודת חולשה דרמטית. זה לא דומה לכלום. אני מסתכל על הרצי ומנסה להכנס לראש שלו כרמטכ"ל. אין לו עוגנים להשען עליהם. אני מתפלל עבורו. הרצי הלוי הוא קצין מעולה ויוצא דופן בכל מובן המילה. אם יש מישהו שאני שמח שנמצא שם עכשיו, זה הוא".
הספין התורן של מערך השופרות והרעל מתבסס על דברים שאמר ביום רביעי מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך. הטענה היא כאילו מדבריו אפשר היה ללמוד על הלך הרוח במערכת האכיפה, שהיתה לכאורה משוכנעת שנתניהו יתפטר תחת כתבי האישום. המסקנה האוטומטית של מכונת הרעל היתה, כרגיל, מגוחכת לעייפה: נמצא האקדח המעשן! כנופיית אלשיך, מנדלבליט וחבריהם תפרו תיק לנתניהו פשוט כדי לסלק אותו מהשלטון.
תזכורת: גם מני מזוז, משה לדור וצמרת המשטרה בעת ההיא העריכו שאהוד אולמרט לא יישאר בתפקידו אם אכן יוגש נגדו כתב אישום. הם צדקו כי אולמרט נהג כפי שפטריוט ישראלי צריך לנהוג ושחרר את המדינה עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום. הוא שעה, בין היתר, לעצתו של אחד, בנימין נתניהו, שאמר לו אז את זה: לראש ממשלה השקוע בחקירות עד צוואר אין מנדט להכריע בהחלטות חשובות. "קיים חשש שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי", הוסיף נתניהו. גם יצחק רבין פרש, שנים רבות קודם, בטרם הוגש נגדו כתב אישום. ליתר דיוק, בטרם הוגש נגד רעייתו כתב אישום, בגין עבירה טכנית שולית. לרבין זה הספיק.
רוני אלשיך אמר את המובן מאליו. הוא עשה את זה באלשיכית והרים לשופרות הרעל להנחתה, אבל לא היה כל חידוש בדברים. אפילו חברי עמית סגל אמר ב-4 באוגוסט 2017 את המובן מאליו: "אפשר להגיד בוודאות כי תיאור המצב בו נתניהו ימשיך עם כתב אישום להיות ראש ממשלה, נראה בדיוני". סגל לא היה היחיד. אבי דיכטר אמר את זה און קמרה. דודי אמסלם הודיע שלא יהיה מצב בו ראש ממשלה יכהן עם כתב אישום. אנשים חשבו אז בהגיון. אף אחד לא האמין שיהיה אי פעם נאשם שיחליט להוריד את המדינה ביגון שאולה יחד איתו, במקום לפרוש, להילחם על חפותו ואם יזוכה, לחזור.
היחיד שהאמין כבר אז שנתניהו יבעיר את המדינה כולה ויגרור אותה איתו למעמקי התהום היה נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא אמר באותם ימים, למי שאמר, שנתניהו לא הולך לשום מקום. הוא ישרוף את המדינה על יושביה. הנבואה הזו מתגשמת עכשיו. נתניהו בחיים לא היה מקים ממשלה עם בן-גביר, סמוטריץ' והחנמאלים למיניהם. נתניהו בחיים לא היה יוצא לפירוק מערכת המשפט והחוק הישראלית, עליה הגן בגופו כל חייו, מערכת שמאפשרת לנו להמשיך להחזיק את הקונסטרוקציה המשפטית המסובכת ביהודה ושומרון ולשמור איכשהו על הלגיטימציה שלנו. מאיפה אני יודע את כל זה? כי נתניהו אמר את כל זה בקולו לאורך כל הקאריירה שלו. אמר, ועשה.
פעם חשבתי שאנחנו פטורים מתיאוריית הקונספירציה על "הפלת ראש ממשלה", בזכות העובדה שכל העוסקים במלאכה הם אנשים שראש הממשלה מינה, מקורבים שלו, מאמינים בדרכו, חלקם אפילו מעריציו. חשבתי שאף אחד לא יעז לחשוד שאלוף במילואים אביחי מנדלבליט, איש בית"ר, רוויזיוניסט, חוזר בתשובה, מזכיר הממשלה של נתניהו, האיש שהיה חלק מחבורת האקווריום, האיש שעזר לאנשי נתניהו לבנות את תזת ההגנה מול דו"ח מבקר המדינה על מעונות ראש הממשלה, הוא זה שקשר קשר נגדו. אחר-כך הגיע גם רוני אלשיך: איש ימין אידיאולוגי קשה, מתנחל, כיפה גדולה, מקורב לנתניהו, ששכנע אותו לבוא למשטרה כדי להיות אחר-כך ראש השב"כ. חשבתי שאף אחד לא מאמין ששני אלה קשרו קשר ותפרו תיק. חשבתי שאיש לא יערער על תיקים בהם נצברו 3 עדי מדינה, שלושתם מקורבי המקורבים של נתניהו. אז חשבתי.
מה גם, שאלשיך כלל לא קשור לתיקי האלפים. חקירה נגד ראש ממשלה מכהן נפתחת ביוזמה של ראש אגף חקירות ומודיעין ואישור של יועץ משפטי לממשלה. המפכ"ל מקבל עדכונים תקופתיים ובזה מסתיים תפקידו. אל תשכחו שאלשיך החל את הקדנציה כמינוי אישי של נתניהו ואף הצדיק את זה כשהודיע שאין צורך לפרסם המלצת משטרה בסיום חקירה, בדיוק כשהסתיימה חקירת תיק המעונות נגד הגב' נתניהו. בתיקי האלפים הוא היה סקפטי, עד שהחל לראות בחומר את הראיות המצטברות, העדים והעובדות. באותו רגע הוא החליט, כאיש המערכת, לתת גיבוי לחוקריו. ומי שמכיר את חוקריו ואת הקצינים הבכירים שעסקו בתיקי האלפים יודע שלא מדובר בשמאלנים. הפוך. רובם העריצו את ביבי בטרם נחשפו להררי החומר. אלא שמכונת הרעל הצליחה לבנות תיאוריות קונספירציה ולגבב הררי שקרים וספינים חלולים לפיהם מישהו כאן ביצע הפיכה נגד ראש ממשלה מכהן. עכשיו, כדי לעגן את כל זה, הם מבצעים הפיכה נגד הדמוקרטיה.
תתתת