קיריל בן ה-35 עלה מהעיר הרוסית רוסטוב על הדון לחיפה לפני כשנה וחצי, אבל הבת שלו סימונה בת ה-11 נותרה שם עם אשתו לשעבר. בשיחה שערכנו עמו אתמול, קיריל חזר לרגעים בהם שמע על המרד הפנימי של קבוצת ואגנר, במהלכו המיליציה הרוסית השתלטה על ערים בדרום המדינה, ועצרה כ-200 ק"מ בלבד ממוסקבה - זאת, עד שנחתמו הסכמות בין מנהיג הקבוצה לקרמלין.
"דאגתי. סימונה נמצאת במחנה קיץ כ-40 קילומטר מהעיר אבל אני הרגשתי שזה לא כל כך בטוח. כששמעתי את החדשות, הדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לגרושתי ולשמוע מה קורה שם, גם עם הבת שלי התכתבתי. בצילומים משם שרואים בחדשות, אפשר לראות שליד הדירה שקנינו במרכז העיר כמה חודשים לפני המלחמה - יש עכשיו טנקים. חברים אמרו לי שבבוקר לא היו מוצרי מזון בסופרמרקטים, במיוחד במרכז העיר, כי אנשים שראו את הטנקים מתקרבים מיד קנו את כל מה שהיה על המדפים. אמרו לי שבהמשך היום חזרו המוצרים", סיפר.
במקצועו הוא פסיכולוג, אבל בישראל הוא מתפרנס מכישרונו כצייר. "אני לא יודע מה לחשוב על הסיטואציה. אני מבחינתי הייתי רוצה לראות מערכת פוליטית חדשה ברוסיה וההערכה שלי שיש יותר אנשים שרוצים את פריגוז'ין מאשר את פוטין. זו סיטואציה מעניינת מאוד". הוא מסביר כי האתגר הגדול לאנשים הוא להבין את המצב. "זה לא כמו בישראל. אין איזה גורם רשמי שמסביר ומודיע לאזרחים איך לנהוג", הוא מסביר, "אנשים צריכים לראות חדשות ולהחליט מה עליהם לעשות. הם בעצמם לא יודעים מה קורה, ומפעם לפעם שומעים הדי פיצוצים".
סלבה, תושב רוסטוב על הדון בן ה-34, שוכר את הדירה שהותיר קיריל בעיר ומודה אף הוא, "החדשות תפסו את החברה שלי ואותי בהפתעה מוחלטת. לא היה לנו מושג מה יקרה הלאה. אנחנו בודקים תדיר את החדשות, אנשים פה צמודים לערוצי הטלגרם שלהם. אנחנו גרים במרכז העיר ושלשום בערב כבר התחלנו לראות כלים צבאיים בתנועה".
"בבוקר, בדרכי לעבודה ראיתי שאנשי ואגנר ניצבו בצמתים. הפעילות בעיר הייתה אתמול פחות או יותר רגילה. אנשים התהלכו ברחובות וחנויות היו פתוחות, למעט מסעדות וחנויות במרכז העיר שמשום מה היו סגורות. לא הייתה פאניקה, רק הרגשה של חוסר הבנה של מה בעצם קורה כאן".
סלבה עובד בחברה זרה גדולה, שבגלל הסנקציות על רוסיה אינה פועלת אך ממשיכה לתמוך פיננסית בעובדיה המושבתים מכורח, מתוך תקווה שהמלחמה באוקראינה תסתיים במהרה: "עבדתי בחברה הזו עוד מלפני המשבר, בת הזוג שלי עובדת מדינה, ואצלה העבודה כרגיל".
הוא סיפר אתמול כי בתום יום העבודה, עצר במכולת וראה כי מדפי המוצרים התמלאו מחדש: "לא חסר כלום, המדפים היו סדורים ומלאים כרגיל. לאחר מכן חזרתי לבית. עכשיו גשום בחוץ, וכמעט ואין אנשים ברחובות. נכון לעכשיו יש רגיעה, אמנם כתבו בערוצים שגדוד אחמט (גדוד אחמט קדירוב הצ'צ'ני - י"א) נערך בסמוך לעיר, אבל הם בחוץ ואנחנו לא ראינו אותם. בעיר עצמה אין קרבות".
עוד בוואלה!
"כן, החיים שלי פה השתנו בבת אחת, באופן מאד מסוים, ובמפתיע מאד", אמר מקסים, רווק בן 33 המתגורר ברוסטוב על הדון, "נכון שהיינו בעצם באזור גבול עם חזית צבאית, אבל עד אתמול שום דבר כזה עוד לא קרה בעיר. לחשוב שהכול במהלך פחות מיממה - חיינו כאן חיים רגילים כמו של כל אדם רגיל בעיר רגילה בעולם, ואז באו החדשות, שאותי הפתיעו".
מקסים, תקליטן במקצועו, מספר שהחדשות תפסו אותו לאחר ליל עבודה ארוך: "פתחתי את הצ'אט בו אני מתעדכן אחר אקטואליה, ונדהמתי לגלות שכוחות הצבא הרוסי נערכו לא הרחק מהדירה שלי. כמובן שהלכתי לראות. זו הרגשה מוזרה, במיוחד למישהו כמוני שלא שירת בצבא ושעד היום ראה טנקים ונגמשים רק במשחקי מחשב ובסרטים. זה די דפוק. מיליציה פרטית שכובשת עיר גדולה והצבא לא יכול לעשות כלום. עברו לי בראש דימויים של פיראטים שהשתלטו על העיר".
"בצד הרציני יותר, כמובן שיש חששות", הוסיף מקסים, "אני חי בעיר שבה עכשיו יכולים להתחיל בכל רגע קרבות רחוב בין קבוצות מיליטנטיות שונות שידועות בהיערכותן הרצינית. גרים פה יותר ממיליון תושבים, פחדתי על החיים שלי ועל החיים של אהוביי. זאת כמובן מדינה גדולה ואני בכל אופן לא חשבתי על הגירה בקונטקסט הזה, אולי למקום אחר ברוסיה, אבל באותם הרגעים העיר הייתה בכלל סגורה אז שום דבר לא ריאלי. חשוב גם לזכור, הכול התחיל לפני פחות מ-24 שעות ועד אז אף אחד לא העלה בכלל על דעתו השתלשלות אירועים כזו".