"אני נתתי לה את העצה לרדת לאילת", סיפרה אמה של מרגריטה לוי בריאיון למעריב לאחר הרצח בשנת 2003. "זה מקום בטוח. חשבתי שאין שם פיגועים, לא טרוריסטים. אף פעם לא קרה שם כלום". בסוף השבוע נודע כי חלה התפתחות דרמטית בפרשת הרצח של לוי בת ה-21 שירדה לאילת כדי לעבוד ועד כה לא פוענחה הפרשה.
אמה פנתה לידיד, מישהו שפגשה לפני ארבע שנים. "איש מוכר באילת שיש לו תפקיד טוב מאוד באחד מבתי המלון", היא ענתה. שבועיים לפני הרצח ירדה מרגריטה לאילת. מכאן ואילך, התקיימו כמה שיחות בינה לבין אמה. את הלילה הראשון עשתה באכסניה. למחרת הגיעה למלון שלום פלאזה וביקשה עבודה. מנהל המלון, שלום בן משה אמר למעריב כי היא שוחחה עם מנהל כוח האדם והתקבלה לעבודה כמלצרית. לדבריו אין במלום מקום למגורי עובדים. מרגריטה לא לנה שם ולא הייתה אמורה ללון במלון גם לאחר תחילת עבודתה. בשלב כלשהו עברה להתגורר בדירת צעירה שהכירה.
היא הייתה אמורה להתחיל לעבוד ביום חמישי ואין מידע ברור על תנועותיה ביומיים שלפני כן. "היא הייתה במצב רוח נפלא, כל כך מרוצה", סיפרה האם למעריב.
ביום רביעי בשעות הבוקר התקשרה מרגריטה לאמה. "מה את כל כך דואגת?", אמרה הבת לאמה. אחר כך היא דיווחה שהיא הולכת לים. אמה הייתה לחוצה בעבודה ולא שאלה אותה לאיזה חוף היא יורדת. זו הייתה שיחתן האחרונה. בערב חזרה אולגה מהעבודה. התקשרה, אבל הטלפון הנייד של הבת היה סגור. "ניסיתי עוד כמה פעמים באותו ערב, אבל כל הזמן הוא היה סגור", היא סיפרה.
למחרת, יום חמישי, שוב ניסתה להתקשר והטלפון עדיין היה סגור. "התקשרתי לידיד שלי באילת. סיפרתי שאני לא מצליחה לדבר עם הבת שלי". אותו ידיד ניסה להרגיע ואמר לאם ש"כאלה הם הצעירים". בשעה חמש אחר הצהריים הייתה אמורה מרגריטה להתייצב למשמרתה הראשונה במלון "שלום פלאזה", אבל אמה כבר הייתה חנוקה. היא התקשרה למשטרה וזומנה לתחנת בעיר מגוריה. "תכננתי לרדת לאילת, אבל אמרו שלא צריך. הורו לי לשבת בבית, להתקשר כל שעתיים ולחכות". באחת לפנות בוקר באותו יום הגיעו שני שוטרים לביתה ועדכנו אותה שתגיע לאבו כביר בבוקר. "הגיעה גופה מאילת", אמרו לה. היא יצאה לאבו כביר עם בן זוגה. "הייתה לו תקווה קטנה שזו לא היא, אבל אני ידעתי שזו היא", היא סיפרה למעריב.
גופתה של ריטה התגלתה מוטלת בשלולית דם ועליה סימני אלימות קשים. היא הייתה מונחת בגן הציבורי של שכונת יעלים, כמה מטרים מהכביש ומבתים. ההשערה אז הייתה שהיא לא נרצחה שם משום שהשכנים היו שומעים. למשטרה ידוע כי בעת שהותה באילת לבשה שמלת מיני אדומה עם כתפיות ובגד ים אדום. בתמונה שהופצה נראתה ריטה בבגד הים וייתכן שהיה עליה כשנרצחה.
אמה של מרגריטה איבדה את בעלה 13 שנים קודם לרצח בתה בתאונת דרכים. היא הבינה שהיא צריכה לטפל בילדיה והחליטה לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל. היא התחילה ללמוד עברית עוד באוקראינה והייתה יושבת שעות עם האלף בית. עשור לפני הרצח עלתה האם עם שני ילדיה וחמותה. בתחילה התגוררו בבאר שבע. מרגריטה שירתה בחיל האוויר וחודשיים לפני השחרור, המשפחה עברה לאשדוד. היא התחילה לעבוד בבית קפה באשדוד.
בימים שלאחר הרצח התראיינה האם למעריב ואמרה: "אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות עם סבלנות מאוד גדולה. אני מתפללת רק שיתפסו את הרוצח. זה יהיה איתי עד סוף החיים".