המנהל המוערך הלך לעולמו: "איש חינוך גדול, בעל חזון ופורץ דרך"

"בעולם תחרותי, הדורש שלמות ומצוינות, אנשים נוטים להפוך למנוכרים ומרוחקים מהקרובים אליהם ביותר", כך סבר השאם בדר. בדר, איש חינוך, האמין כי "במציאות הסבוכה הזאת, על המורים להיות המצפן המוסרי והמגדלור האתי להכשרת אדם ראוי בחברה ראויה". החזון שלו היה לפעול להכשרת מורים לחינוך למידות ואתיקה. השבוע הלך בדר לעולמו והוא רק בן 48.

השאם בדר נולד ביישוב הדרוזי חורפיש שבגליל העליון, הילד השלישי מקרב שמונה הילדים של אנעם והאיל. האב, ד"ר האיל בדר, היה איש חינוך ותיק ומוכר, שהשפעתו על ילדיו הייתה גדולה. כמו כל בני המקום, גם השאם למד במערכת החינוך בחורפיש - בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. לאורך השנים הצטיין בלימודים.

את השירות הצבאי שלו עשה בחיל החינוך, ובאותן שנים הבין כי זה התחום שבו הוא רואה את ייעודו. אחרי שהשתחרר מצה"ל, למד תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בהיסטוריה של המזרח התיכון ובחינוך. לאחר מכן, המשיך את לימודיו לתואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך הלימודים הכיר את זהרה, בת דלית אל כרמל, והשניים נישאו. במהלך השנים נולדו לזוג ארבעה ילדים - עדן, כנאר, נסב ובהאא.

תוך כדי הלימודים, בדר החל לעבוד כמורה להיסטוריה ואזרחות ביישובים בדואים באיזור באר שבע, ובהמשך היה גם מחנך כיתות, רכז שכבה ואחר כך - עבר גם קורס מנהלי בתי ספר. בשנת 2006 קיבל הצעה לנהל את בית ספר "מרכז הגליל" של היישובים כסרא וסמיע שבגליל, והמשפחה שבה לצפון.

הוא ניהל את בית הספר במשך שש שנים, שבהן פיתח יחד עם בית הספר האלטרנטיבי בתפן, תוכנית לימודים לחמש יחידות בגרות במקצוע האזרחות. אחרי שבע שנים, מונה למנהל בית הספר המקיף השש-שנתי בחורפיש, שם נולד וגדל, ובכך הגשים חלום.

"איש חינוך גדול, בעל חזון ופורץ דרך", הגדירה אותו סדיקה פארס שהייתה סגניתו, והיום מכהנת בתפקיד ממלאת מקום מנהל בית הספר. היא אומרת ש"השאם האמין בשוויוניות, והאמין שהוא יכול להביא את תלמידיו לכל מקום שבו יחפצו, תוך הצטיינות ותחושה שהם שווים לכל אחד אחר. הוא האמין שלכל תלמיד יש פוטנציאל אותו הוא יכול לממש, ולמצוא תחום שאותו הוא יאהב ושבו יצטיין".

לדבריה של פארס, "השאם האמין שכדי שבית הספר יצליח, צריך לטפח מנהיגות ביניים, הן בקרב צוות ההוראה והן בקרב התלמידים. הוא העצים את המורים, נתן להם אחריות ודירבן אותם להמשיך ללמוד לתואר שני ולצאת ללימודי תעודה. את הנערים שהיו במועצת התלמידים, הוא עודד להוביל יוזמות ולנצל את הבמה שעליה הם ניצבים, תוך הבטחה שהוא יתמוך בהם".

כדי לממש את תפיסת העולם שלו, בדר השתתף בתוכניות "מפרש" ו"צמרות" למנהלי בתי ספר, תוכניות שתומכות ומעודדות הובלת שינוי במערכת החינוך, תוך יצירת מרחב שמאפשר יזמות חינוכית. כחלק מאותה תפיסת עולם, פעל השאם לקדם מיזמים שעניינם קיימות אקולוגית וסביבתית. בנוסף לכך, הכניס לבית הספר מגמות לימוד חדשות, בהיקף של עשר יחידות לימוד בתחומי המדעים והטכנולוגיה ובפסיכולוגיה התנהגותית.

"הוא האמין שמרחב האפשרויות שבית הספר יציע, יאפשר לתלמיד למצוא את המסלול שמדבר אליו וכך יקנה לו תחושת סיפוק, ביטחון עצמי ושלווה, והוא יאמין בכוחות שלו ויגיע למימוש הפוטנציאל שלו", הסבירה פארס.

לפני שלוש שנים, התקבל בדר לתוכנית היוקרתית של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. בסיום לימודיו גיבש את התוכנית לה קרא "הכשרת מורים לחינוך למידות ואתיקה". התוכנית נבעה מרצונו "לקדם את השיח האתי-מוסרי בקרב קהילת המורים בישראל".

השאם אבחן כי נוכח התהליכים המואצים שעוברים על החברה האנושית, מופרות מערכות גומלין שתמכו באדם ו"האקוסיסטם של עולמנו הולך ומתערער בשם המאבק לציונים, להישגים ולעושר". הוא האמין כי המורים יכולים להוות דמויות שיכוונו את החניכים לכיוון אחר, ולשם כך "עליהם לעבור תוכניות הכשרה וליווי עמוקות ומקצועיות יותר, המכוונות ליצירת סביבות פדגוגיות המקדמות שיח מוסרי ואתי; תוכניות שבבסיסן עומדת ההנחה שמטרת החינוך הנעלה היא הכשרת האדם הראוי, בעל המידות הטובות. התלמידים יפתחו ענווה, יושרה, אמונה בצדק, לצד תחושת שלמות ומסופקות עצמית גבוהה".

הכותרת של הצגת עבודתו הייתה "מה המידה שלך?" ומתחת הסביר כי מטרתה היא "הכשרת מורים לחיזוק עמוד השידרה המוסרי". הוא הסביר כי הוא "מבקש לעשות מהלך העובר דרך הכשרת מורים בפדגוגיה של מידות גבוהות, לשם הצמחת תלמידים שמחים ומאושרים יותר, שיהפכו לאנשים ראויים יותר, בחברה ראויה יותר".

זמן קצר אחר כך התגלה כי הוא חלה בסרטן הדם (לוקמיה), והוא החל לעבור טיפולים רפואיים שכללו השתלת מח עצם מאחותו הבכורה.

במהלך הטיפולים, השתתפו תלמידי כיתה י' מבית הספר בחורפיש בכנס בינלאומי באורוגוואי, "יוצרים שינוי", אחרי שזכו בתחרות ארצית. הפרוייקט של תלמידי חורפיש נקרא "תופרים ירוק" ובו פעלו למיחזור בגדים ובדים ישנים והפיכתם לשקיות רב שימושיות. מטרת הפרוייקט הייתה לעודד מודעות סביבתית ולהביא לצמצום השימוש בשקיות ניילון מזהמות. התלמידים פנו לתופרות בכפר שלימדו אותם לתפור שקיות רב פעמיות מהבדים הממוחזרים. "את הפרס הקדשנו להשאם", אמרה סדיקה פארס. "הוא עודד אותנו לפרוץ גבולות ולקחת את היוזמה קדימה".

המחלה שתקפה את גופו הייתה חריפה וטיפול חדשני בבית החולים הדסה לא הצליח להתגבר עליה. ההמלצה היתה לנסות טיפול חדש בארצות הברית. בני משפחתו השקיעו כסף רב ותושבי חורפיש התגייסו לסייע ותרמו גם כן. אחרי חודשיים בארצות הברית הבינו הרופאים כי הטיפול נכשל. השאם ביקש לחזור לחורפיש ולסיים את חייו בביתו. פארס אמרה ש"עד נשימתו האחרונה, הוא היה כתובת וייעץ בשאלות שנגעו לבית הספר ולעולם החינוך". בתחילת השבוע הלך לעולמו ונקבר בחורפיש.