נתניהו הכניס את ישראל להליך פירוק מזורז. הוא לא כשיר לנהל את המדינה

ישראל נמצאת בהליכי פירוק מזורזים. המפרק הרשמי הוא בנימין נתניהו. סייעניו החרוצים הם בן גביר וסמוטריץ' בתחום הביטחוני, לוין ורוטמן בתחום המשפטי־כלכלי. החרדים הם, כרגיל, כונסי הנכסים. הם ימכרו מכל הבא ליד בכל מחיר כדי למלא את הקופה, גם כשהספינה שוקעת.

הצונאמי הכלכלי כבר כאן. אין יום בלי בשורות איוב רעות, בלי עצומות חדשות, בלי כתפיים קרות ודלתות נטרקות. הרחובות בוערים. לראש הממשלה אין שליטה במרבית שריו. הטרור לא מראה סימני דעיכה ולקראת הרמדאן הלוהט הצפוי לנו משקיעים בן גביר וסמוטריץ' את כל מאודם במאמץ להרעיל את האווירה ("הממשלה צריכה למחוק את חווארה") ולפזר בנזין על כל מדורה. האנרכיה כבר כאן.

דומה שאין מוקש שעליו מתכוונת הממשלה הזו לדלג. חבורה של אנשים לא כשירים במקרה הטוב, פירומנים מוכחים במקרה הפחות טוב, אמונה היום על ביטחוננו, רווחתנו, כלכלתנו ובעיקר קלקלתנו. יש עשרות דוגמאות אבל הטובה ביותר היא "חוק החסינות" לקציני וחיילי צה"ל מיסודו של אנרכיסט בשם איתמר בן גביר. אין מומחה משפטי שלא יודע שהחוק הזה ישיג את התוצאה ההפוכה: זה יהיה חוק ההסגרה של לוחמי וקציני צה"ל וחיל האוויר לבית הדין הבינלאומי בהאג.

די לא להבין את זה צריך להיות פעוט או חייזר. מערכת המשפט הישראלית העצמאית, העוצמתית והמוערכת היא השכפ"ץ החשוב ביותר שמגן עלינו ועל לוחמינו מחקירות בינלאומיות. זה לא פטנט ישראלי. ככה זה בעולם הנאור. אם העולם סומך על מערכת המשפט המקומית, הוא לא מתערב. אם הוא לא סומך עליה, אם היא לא עצמאית, אם היא נגועה בפוליטיקה, הוא כן מתערב.

ובכן, בקרוב הוא יתערב. גם בגלל שמערכת המשפט הישראלית נמצאת עכשיו בידיהם של קבלני הריסה מיומנים, וגם בגלל הצעת החוק המטומטמת עד אימה הזו. "אני חוקר את התחום של דיני הלחימה הבינלאומיים והמשפט הפלילי הבינלאומי כבר 15 שנה", צייץ אתמול פרופ' אליאב ליבליך. "מעולם לא ראיתי דבר מטומטם כמו חוק החסינות, לא רק מקומם מוסרית ופסול משפטית, אלא גם התאבדות מערכתית של ממש.

הם מדברים על משילות והחוק הזה הוא אנטי משילות... זה חוק שמתיימר לגרום לכך שאנשי ביטחון לא 'יחששו' מהעמדה לדין בזמן פעילות מבצעית באמצעות מתן חסינות פלילית. ראשית, אין חשש כזה כי המדינה לא מעמידה לדין כמעט אף פעם. שנית, הוא מנוגד לחובותיה הבינלאומיות של ישראל ולהמלצות ועדת טירקל, שנתניהו הקים. שלישית, הוא שווה ערך להעברת הקייס הישראלי ישירות להאג, כי בית הדין הבינלאומי פועל בדיוק כשהמדינה לא חוקרת בעצמה".

חבורת הפראים שבידיה הפקדנו את החלום הציוני לא משאירה אבן אחת לא הפוכה. הם עוברים נושא־נושא, מגזר־מגזר, עם הלהביורים והדחפורים. אתמול התפרסמה רשימה של 255 משקיעים ואנשי עסקים יהודים־אמריקאים שהשקיעו מיליארדים בישראל, ששיגרו מכתב לראש הממשלה ובו הם מאיימים להפסיק את ההשקעות האלה אם ההפיכה המשטרית תימשך.

הכסף ממשיך לצאת מישראל במהירות ובזרימה הולכת וגוברת. חברות בינלאומיות הפעילות כאן שוקלות את צעדיהן. ההנהלות הבכירות שלהן שמגיעות לבקר כאן משתדלות להימנע מפגישות רשמיות עם נציגי ממשלה. פעם זה היה כבוד. היום זו בושה.

ועוד לא דיברנו על הקרע החברתי המעמיק והמחאה ההולכת וגוברת בצה"ל ובזרועות הביטחון האחרות. לא, בניגוד לצווחות השופרים, לא מדובר במחאה אליטיסטית. זה לא רק המבצעים המיוחדים וחיל האוויר. מדובר בכו־לם: זה החל עם השיריונרים, נמשך עם המילואימניקים, יש מחאה גדולה של תותחנים, של צנחנים, של גולני, של כל יחידות העילית, של מי שתגידו.

חיל האוויר הצליח, על הקשקש, לבלום הודעה של מאות טייסי מילואים שלא ישרתו אחרי העברת הרפורמה. זוהי בלימה על תנאי. ככל שדחפורי המהפכה ימשיכו להתקדם, כך תמשיך הסולידריות להתכרסם. ככל שהרוטמנים והרוטוויילרים ימשיכו לתקוף, כך תהיה תגובת הנגד תקיפה יותר.

המדאיג מכל זה הוא המנהיג. פעם נתניהו היה קשוב מאוד להלך הרוח בציבור, רגיש לביקורת, מושפע מלחצים ומתהליכים. עשרות פעמים הוא חזר בו, זיגזג, התחרט, נמלך בדעתו וחזר בו פעם נוספת, רק כי היה לו נדמה שמשהו כאן מסוכן. נתניהו של הימים האלה הוא אדם מנותק, אדיש, אטום. הוא יטוס למסעות עינוגים משפחתיים בבירות אירופה המעטירות כשהכל בוער, הוא יצפצף על כל האזהרות וההתראות כשהכל קורס. הוא לא כשיר.