בן סלמאן לא סומך על ארה"ב, ובחר בנתיב דיפלומטי מול איראן

בין הדברים הבולטים ביותר בהסכם הפיוס בין איראן לערב הסעודית הייתה זהות המתווכת. לא הייתה זו מדינה ערבית או מוסלמית, ודאי שלא ארצות הברית. הייתה זו סין הרחוקה, שאירחה את סבב השיחות המכריע, אחרי כשנתיים של מגעים בין שתי האויבות המרות. וושינגטון, שהשפעתה על מדינות האזור פחתה בשנים האחרונות, רק עודכנה בשיחות ולא הייתה מעורבת.

ההחלטה של ריאד לבחור בנתיב הדיפלומטי מול טהראן התקבלה עם חילופי הממשל בארצות הברית בתחילת 2021. הערוץ הישיר בין מוחמד בין סלמאן לבית הלבן נסגר עם כניסתו של ג'ו ביידן לתפקיד במקומו של דונלד טראמפ, שהגן על הנסיך הסעודי בשיאה של פרשת הרצח של העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י.

ביידן ניסה לבודד את יורש העצר ההרפתקן, עד שלבסוף נאלץ לפנות אליו בקיץ האחרון בשל השתוללות מחירי הנפט בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה. אך ביקורו של נשיא ארצות הברית בממלכה הסעודית, שאליה המריא מישראל, לא הוביל לפריצת דרך. להיפך, ערב הסעודית ורוסיה סיכמו זמן קצר לאחר מכן על קיצוץ בתפוקת הנפט, בהחלטה שנתפסה כסטירת לכת לנשיא הדמוקרטי לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר האחרון.

ארצות הברית הייתה שמחה לראות את ערב הסעודית וישראל מוציאות לאור את קשריהן החשאיים ומרחיבות את הסכמי אברהם, אך בן סלמאן לא היה מוכן לתת פרס שכזה לממשל ביידן ללא תמורות מרחיקות לכת. רק כמה שעות לפני ההצרה על חידוש היחסים עם איראן, נחשפו בוול סטריט ג'ורנל התנאים שהציבה ערב הסעודית לארצות הברית תמורת נורמליזציה עם ישראל: תמיכה בתכנית גרעין אזרחית סעודית וברית הגנה הדדית דומה לזו של נאט"ו.

יורש העצר הסעודי, מנהיגה בפועל של הממלכה כבר שנים ארוכות, ידע שאלו דרישות שהממשל הנוכחי לא יכול, וכנראה גם לא רוצה, לעמוד בהן. חברי קונגרס רבים ממפלגתו של ביידן מעוניינים בצמצום הקשרים הביטחוניים עם ערב הסעודית, לאור מלחמתה בתימן ודיכוי יריביו של יורש העצר.

וללא המטריה האמריקנית, שלא ניתנה לו גם בתקופת טראמפ כשמל"טים איראניים תקפו את מתקני הנפט בממלכה ב-2019, בן סלמאן בחר באופציה דיפלומטית מול איראן, שאת מנהיגה השווה לא אחת לאדולף היטלר ואת היחסים עמה ניתק ב-2016 בעקבות הסתערות של מפגינים איראנים על נציגויות סעודיות בתגובה להוצאה להורג של מטיף שיעי סעודי.

לשלוש המדינות המעורבות בהסכם יש מה להרוויח ממנו, בהנחה שהוא אכן יחזיק מעמד. הסכמים רבים בהיסטוריה, במיוחד זו של המזרח התיכון, לא היו שווים יותר מהנייר שעליהם נחתמו.

מבחינת ערב הסעודית, פיוס עם איראן עשוי לקדם את סיומה של המלחמה בתימן שנמשכת מאז 2015. מהקואליציה הערבית שהרכיב בן סלמאן אז נגד המורדים החות'ים הפרו-איראנים נותרה בעיקר ערב הסעודית, והלחימה בשנים האחרונות נותרה סטטית. הצדדים שומרים על הפסקת אש מאז השנה שעברה, למרות שהסכם בחסות האו"ם הסתיים באוקטובר מבלי שחודש, וריאד חפצה בהסטת משאביה למקומות אחרים.

סיום המלחמה יוכל לחזק את מאמציו של בן סלמאן לשקם את תדמיתו ומעמדו בזירה הבינלאומית, אף שבחסות המלחמה באוקראינה הוא זכה לעדנה מחודשת בקרב מנהיגי המערב הזקוקים למקורות אנרגיה חלופיים מאלו של רוסיה.

עבור איראן, ההסכם יהפוך אותה למבודד פחות באזור בתזמון חשוב עבור המשטר, שחווה הפגנות סוערות בחודשיים האחרונים ומצוי במשבר גובר מול המערב בשל האצת תכנית הגרעין והתמיכה במלחמה של רוסיה.

החרם שהוביל בן סלמאן על טהראן מאז 2016 (שבדומה לזה שכפה על קטאר, לא הניב את התוצאות שפילל להן) השפיע על יחסיה גם עם מדינות אחרות במפרץ, וכעת גם הן יוכלו להעמיק עמה את הקשרים כחלק מתהליך הפיוס בין מדינות האזור אחרי שנים ארוכות של סכסוכים בין גושיים בעיראק, בסוריה, בלבנון, בתימן ובלוב. משטר אסד, שמקבל לגיטימציה מחודשת בעולם הערבי, עשוי להרוויח מכך גם כן.

הצלע השלישית בהסכם, סין, מרוויחה הישג דיפלומטי ודריסת רגל במרחב. רוב אספקת הנפט שלה מגיעה מהמזרח התיכון, ומניעת מלחמה בין שתי היצרניות הגדולות תבטיח את רציפותה. בנוסף לכך, זהו חלק מהחזון של מנהיג סין שי ג'ינפינג לשינוי מאזן הכוחות העולמי, שאותו הוא מקדם יחד עם שליט רוסיה ולדימיר פוטין. אלו שתי מעצמות לא-דמוקרטיות, שלא מתנות את תמיכתן בכיבוד זכויות אדם או בבחירות חופשיות. במזרח התיכון, ולא רק בו, יש לתמיכה ללא תנאים מסוג זה הרבה קונים.

לכאורה, המפסידות מההסכם הן ארצות הברית וישראל, אך לא בהכרח. וושינגטון תעדיף יציבות באזור על פני עימות אפשרי עם טהראן, אף שההסכם בינה לבין ריאד לא נוגע בתכנית הגרעין שלה שממשיכה להתפתח בקצב מואץ מאז שטראמפ פרש מהסכם הגרעין ב-2018, בעידוד בנימין נתניהו. האמריקנים ישמחו לראות את מדינות המזרח התיכון מסתדרות בין לבין עצמן, כך שהם יוכלו להתמקד בבלימת סין ורוסיה בזירות אחרות.

בישראל, הסוגייה הפכה מיד לנקודת ניגוח נוספת בין הקואליציה לאופוזיציה, כשכל צד מטיל את האשמה על השני. עצם ההתנגדות להסכם נתפסה באיראן כהוכחה לניצחונם, ואחד מבכירי המשטר טען כי חידוש היחסים עם ערב הסעודית יפגע בתכניות הישראליות באזור.

ישראל, במיוחד נתניהו, אכן השקיעה מאמצים רבים כדי לבסס את הקשרים עם ערב הסעודית ולבודד עם איראן, אולם ההסכם של אתמול לא שם להם קץ. היחסים החשאיים עם ריאד יימשכו, ולאור העבר רווי המשברים עם טהראן אין לדעת מה יעלה בגורל הסכם הפיוס הנוכחי.

קו רכבת בין חיפה לערב הסעודית, שעליו דיבר נתניהו כמה שעות לפני ההכרזה האיראנית, כנראה שלא ייחנך בקרוב, אך ייתכן שבן סלמאן ימתין בתקווה שהרפובליקנים ינצחו בבחירות בשנה הבאה ולחזרתו של נשיא אוהד לבית הלבן כדי לטרוף מחדש את הקלפים.