יום האישה שוב פה, ועל דוכני הפרחים צובא קהל רב. כי זה מה שאנחנו צריכות - זרי פרחים. לפי ארגון העבודה הבינלאומי שסקר את המצב ב-64 מדינות, מדי יום עובדות נשים ברחבי העולם 12.3 מיליארד שעות עבודה טיפוליות ללא שכר - ניקיון, כביסה, בישול וכד' - פי 3 משעות עבודה דומות שביצעו גברים, כך שאין ספק שאת זר הפרחים השנתי שלנו - הרווחנו ביושר.
אלא שעם כל הרצון להתבשם מריח הפרחים, השנה אין יותר מדי סיבות לחגוג, וגם ההדר של הפרחים לא יכול לטשטש את הסיפור האמיתי: ההדרה.
"חפש את האישה" הוא ביטוי צרפתי מפורסם, שמתאים גם לישראל, אבל במשמעות אחרת: אם בשנה שעברה חגגנו את יום האישה כשבמשרדי הממשלה מכהנות 11 מנכ"ליות נשים, הרי שאת יום האישה הנוכחי אנו חוגגות עם אישה אחת בלבד בתפקיד זה.
חפש את האישה? לא קל למצוא. לא שחסרים משרדים - יש לנו כיום ממשלה מנופחת בת 32 שרים, ולא שחסרות נשים מתאימות - נשים בשוק הפרטי עומדות בראש גופי ענק ועושות זאת ברמת ביצוע לא פחותה מזו של גברים. מה חסר? חסר הרצון, חסרה התודעה, חסרה ההבנה שמולידה את המדיניות הנכונה והצודקת, וזו כנראה לא תגיע מקואליציה הנשענת על שתי מפלגות שמידור נשים הוא עבורן ערך עליון.
היצירתיות המוצאת דרך למנות שני שרים במשרד המשפטים, לא מגיעה עד הצורך לאפשר גם לנשים להשתתף בהובלה. התוצאה: אף אישה חדשה לא מונתה למנכ"לית משרד עם הקמת הממשלה החדשה. זאת בזמן שעשר נשים - הודחו מתפקיד זה.
אישה שנכנסת להריון, נכנסת במקביל להקפאה מקצועית של חודשים
אנו בויצו החלטנו לכבוד יום האישה הנוכחי לעסוק באימהות. אז בואו נדבר עליהן, ובעיקר על "קנס האימהות" שהן נדרשות לשלם, לא כולל צירי לידה וסוכרת הריון. אישה שנכנסת להריון, נכנסת במקביל להקפאה מקצועית של חודשים. עד הלידה היא כנראה לא תחפש בכלל עבודה חדשה, ורק בזכות חוק שיזמנו לפני שנים - לפחות אי אפשר לפטר אותה.
הקפאה זו תימשך גם בחודשים שלאחר הלידה - אז תיכנס האם הטריה לחופשת לידה מתישה, של הנקות ולילות לבנים. גם לאחר חופשת הלידה, היציאה מההקפאה לא תהיה מיידית: היא תידרש למסגרת לגיל הרך שתהפוך את יציאתה לעבודה לפחות כלכלית. בנוסף לכך תידרש ל"משרת אם", שתאפשר לה לסיים את העבודה ב-15:00, ולהיות ערוכה להקפצה עם אופציה להשבתה בכל מקרה שהילד מקיא, מתעטש, או משלשל.
לגבר הממוצע אין את המגבלות האלה, המרוץ המקצועי שלו הוא רציף, נקי מרעשי רקע, חסין מאילוצי אבהות, ונטול עצירות מיותרות. את המשמעות של הפער הזה בין המינים, אפשר לתאר בהרבה תמונות, נתונים, סטטיסטיקות וסיפורים. אבל בסופו של דבר אני בוחרת לחזור אל שני אייקונים המסמלים את רוח התקופה: תמונת ישיבת הממשלה שבה נוכחות גברית מובהקת נותנת את הטון ושולטת בלעדית בכל המשרדים ה"חשובים", ומספר אחד עגול, בו פתחנו, שהוא מספר הנשים החדשות שמונו לעמוד בראש משרד ממשלתי.
הפער הנפער בשנות ההורות הראשונות, מייצר יתרון מובהק לגברים בשוק התעסוקה. כשפער מובהק זה פוגש במדיניות מכוונת להדרת נשים, התוצאה היא מגזר מוחלש ומקופח, שמתמחה בעבודות צווארון ורוד, ובמיליארדי שעות של עבודות התנדבותיות בכל יום.
אל תפספס
ובמין מעגל שנסגר, נחזור ליום האישה שיחול השבוע, ולזרי הפרחים שנקבל. זה יפה שיום אחד בשנה העולם מאותת לנו לאהבה, עם זרי פרחים בידיו. אבל לאישה של המאה ה-21, לא די במחוות והבעת חיבה כללית, היא רוצה יותר. היא רוצה שוויון הזדמנויות אמיתי, הסרת חסמים ומכשולים באופן מסודר ומערכתי, והבנה אמיתית הן מצד הציבור והן מצד הממשלה - למקומה כשותפה שווה. בשנה האחרונה קצת התרחקנו מהיעד, ולמעשה הלכנו 20 שנה אחורה. נסיגה שאפילו זר גדול של ורדים וסחלבים - לא יוכל להסתיר.
אניטה פרידמן היא יו"ר ויצו.