רגע לפני שמליאת הכנסת מצביעה הערב (שני) על הסעיפים הראשונים במהפכה המשפטית, עורכי דין ומומחי משפט, כאלה שתומכים וכאלה שמתנגדים לרפורמה, מנסים לעשות סדר בנוגע לעמדתם על הסעיפים.
במליאת הכנסת יצביעו הערב על שני סעיפים: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים וביטול הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד.
נכון למצב היום, תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים מחולקים באופן הבא: ארבעה חברי כנסת (מתוכם שני שרים ושני ח"כים), שלושה שופטי בית המשפט העליון ושני נציגי לשכת עו"ד. על פי התיקון שבהצעת החוק, הרכב הוועדה ישונה כך שהחלוקה החדשה תהיה: שלושה שרים מתוכם שר המשפטים; שלושה שופטים מתוכם נשיאת ביהמ"ש העליון ועוד שני שופטים בדימוס שימונו בהסכמת שר המשפטים ונשיאת העליון; ושלושה ח"כים, מתוכם יו"ר ועדת החוקה, ח"כ מהקואליציה וח"כ מהאופוזיציה.
כלומר, לפי חלוקה זו, לממשלה יהיה רוב של לפחות חמישה חברים מתוך תשעה. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לבטל את "חוק גדעון סער" שקובע שכדי למנות שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה חברי ועדה מתוך תשעה במקום רוב רגיל. כמו כן, הכנסת צפויה להצביע על עריכת שימוע למועמדים למשרת שיפוט בבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה.
עורך דין, שבחר לא להזדהות בשמו בשל הסערה בתקופה האחרונה והקיטוב בחברה סביב המהפכה המשפטית, תומך בצעד של שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. "זה צריך להיות בגלל המקרה של רות גביזון, שלא יקרה שוב שנפספס שופטת דגולה בגלל וטו שופטי העליון והרצון לשמור על 'המשפחה'", הסביר עורך הדין.
מנגד, ד"ר אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת רייכמן, מתנגד: "הענקת השליטה לבחירת שופטים לקואליציה בלבד תהפוך את השופטים ואת נציג האופוזיציה לעלי תאנה, כשממילא הקואליציה תמנה את השופטים הנוחים לה, ותקדם את אלה הפוסקים לטעמה".
עוד מסביר שנער: "עצמאותו של בית המשפט תיפגע פגיעה אנושה. הקולות הנשמעים ולפיהם מטרת המהלך הוא לגוון את בית המשפט הם לעג לרש. אין כל מניעה למנות שופטים מגוונים גם כיום, אך חשוב מזאת, הרפורמה לא תביא לעלייה בגיוון. ההוכחה לכך היא הקואליציה שבה אין כמעט שרות, חברות כנסת ומנכ"ליות במשרדי ממשלה.
אל תפספס
באשר לביטול ביקורת על חוקי יסוד, שנער מתנגד גם לסעיף הזה: "בשם עקרון עמום של משילות, הממשלה מבקשת למעשה לרסק את המגבלות על פעולתה תוך העדפת העקרון ש'הרוב קובע'. הרפורמה מטרתה אחת: חיסול הביקורת השיפוטית על חקיקה, כאשר השלב הראשון הוא ביטול ביקורת על חוקי יסוד, ולאחר מכן פסקת התגברות וקביעה שניתן לפסול חוקים רק כשכל 15 השופטים מסכימים, מצב שסביר שלא יקרה".
ד"ר שאול שארף, מרצה למשפט חוקתי במרכז האקדמי פרס ברחובות, הוא מהתומכים בסעיף: "הרפורמות מחזקות את הלגיטימיות של בית המשפט העליון לבטל חקיקה שפוגעת בערכי יסוד - לגיטימיות שלא הייתה קיימת ב'מהפכה החוקתית'. אך בד בבד הן מעגנות גם את מעמדם של חוקי יסוד בתור פרקים חוקתיים, המבססים את ערכי היסוד של ישראל. בשמם של חוקי היסוד עומדת לבית המשפט הסמכות לבטל חקיקה ראשית - ולכן לא ראוי חוקתית ופוליטית שבית המשפט יחיל ביקורת שיפוטית על אותם חוקי יסוד שמגדירים את עקרונות היסוד של המדינה, ובין השאר שמעניקים לו את הסמכות לביקורת שיפוטית".
נושא נוסף שאמור לעלות בהמשך הדרך בכנסת הוא ביטול עילת הסבירות. עו"ד רותם אלוני, המתנגדת לרפורמה, הסבירה: "אם הרפורמה תעבור כפי שהיא, במקרה שבית המשפט יעז להביע עמדה מנוגדת, הממשלה ללא קושי פשוט תחוקק את פסקת ההתגברות ברוב רגיל".
עורך הדין, המשמש כשותף במשרדי עורכי דין וכאמור נמנע מלהזדהות, חושב אחרת: "לא הכול צריך להיות שפיט. נושאים כמו גיוס ערבים, נטורי קרתא ובני ישיבות זו דוגמה לצביעות החברה ובית המשפט. הסוגיות הללו לא צריכות להיקבע בבתי משפט".
עו"ד אלוני גם מסכמת את דעתה על הרפורמה כולה: "המטרה היא לבטל את הפרדת הרשויות ולהפוך את ישראל למדינה שיש בה רק רשות אחת כך שהשלטון יוכל לעשות מה שעולה על רוחו. מערכת המשפט זקוקה לתיוקנים רבים, אבל הרפורמה הזו טובה רק לממשלה הנוכחית ואין בה דבר אחד שיטיב עם האזרחים".
ד"ר שארף, התומך ברפורמה, חושב כאמור אחרת: "הרפורמות הן נחוצות וחשובות לתיקון המערך הדמוקרטי במדינת ישראל. הן לא באמת ישנו את המערך המשפטי בשטח, לא בדרמטיות בכל אופן, ולכן כמו שמונו עד היום שופטים מקצועיים עם אג'נדה פוליטית, כך גם לאחר חקיקת הרפורמות ימונו שופטים מקצועיים עם אג'נדה פוליטית. הרפורמות חשובות כי הן מחדדות שאלה עקרונית והיא 'מי הריבון במדינה'".