עם כל הקושי בשמיעת האיומים המוטחים עלינו - מהשבתת המשק דרך מרי אזרחי ורצח פוליטיקאים ועד מלחמת אזרחים - יש ממד משעשע בכל זה. הכוונה היא לזעקת הקרב הנואשת, בליווי השלטים המתנוססים למען... "דמוקרטיה!". הצחקתם אותנו. מילא, אילו במקום נס ה"דמוקרטיה" היו מניפים את נס ה"אוליגרכיה", ה"אריסטוקרטיה", או ה"בירוקרטיה" כשיטות השלטוניות שהם כמהים להן היינו מבינים. אבל "דמוקרטיה"? מה להם ולה?
הרי הגדרת הדמוקרטיה - ואין בלתה מאז קיומו של המושג (אפילו אם מוסיפים לו, כפי שעושה השופט בדימוס אהרן ברק, את המילה "מהותית") - היא שלטון הרוב, אותו שלטון רוב שמאז הבחירות המפגינים שוללים את הלגיטימיות שלו. אמת, הדמוקרטיה צריכה להגן על מיעוטים מפני עריצות הרוב, ולשם כך מובנים בה מנגנונים (ביניהם, במדינות רבות, חוקה), כשכמובן המנגנון האולטימטיבי, שבהיעדרו אין מדובר כלל בדמוקרטיה, הוא מתן האפשרות למיעוט להפוך לרוב באמצעות מאבק פוליטי חופשי.
הם אומרים שהם מתאספים ומשמיעים את איומיהם כדי להגן על "מיעוטים" שיירדפו עד חורמה אם תעבור הרפורמה המשפטית. מי הם בדיוק המיעוטים שהם חרדים לגורלם ושבגללם אסור לשנות את המבנה המשפטי הקיים?
הרי ודאי אין זה המיעוט העני וחסר הישע בדרום תל אביב, הסובל יום־יום מהמסתננים, כי ראינו כיצד בית המשפט העליון הגן ומגן עליהם... ודאי גם לא המיעוט הנקרא "נחקרים" (שבפוטנציה כל אחד מאיתנו יכול להימנות עמו), שנלקחים באישון ליל לחדרי חקירות, תוך שמונעים מהם שינה או אוכל או טיפול רפואי או הכל יחדיו, ובו בזמן מכבירים עליהם פשפשים, תוכנות ריגול, סבתות, בנים ושאר מקורבים, כי ראינו כיצד המערכת המשפטית שלנו פעלה ופועלת נגד אותם פרקליטים וחוקרים שפשעו (לכאורה כמובן) נגד המיעוט הזה, על מנת לעצור את הזוועה...
וגם, ואת זה צריך לומר בלחש בלחש פן מישהו מהם ישמע: לא המיעוט הערבי או המיעוט הלהט"בי מעניינים אותם. לא עליהם הם רוצים להגן. המיעוט שעליו הם רוצים להגן הוא הם עצמם, כלומר היהודים שהפסידו בבחירות ועדיין רוצים להמשיך ליהנות מאותה פריבילגיה שהייתה להם תמיד: השליטה על מנגנוני המדינה ומוקדי הכוח החברתיים בה.
דמוקרטיה? במהותה, כל הווייתו של השמאל נוגדת אותה. הרי נשמת אפה של הדמוקרטיה היא חופש הביטוי - ונגדו הם נלחמים מעל כל קתדרה אוניברסיטאית ומאחורי כל זכוכית בקומת משרדים תל אביבית. מי לא מכיר סטודנט להיסטוריה או ספרות, ובימינו גם מחשבים ופיזיקה, שנמנע מלומר את דעתו הפוליטית מתוך ידיעה שיבולע לו? מי לא שמע על שחקן תיאטרון או קולנוע שכבר שנים נאלץ להסתיר את דעותיו על מנת לקבל תפקיד כלשהו בעונה הבאה? או שכיר בחברת הייטק שבעת שיחה עם חבריו לעבודה מחייך חיוך נבוך ומהנהן בהסכמה, מחשש שיוחרם חברתית במקרה הטוב? ומי לא שמע בשבועיים האחרונים על הוגה הדעות שפוטר מהעיתון לאנשים החושבים, כי העז לכתוב טור שסתר את דעתו של האדם הנאור?
כך נוהג השמאל זה ימים ימימה, מהסיבה הפשוטה שהשאיפה לשליטה רעיונית ולהחנקת הדעה הנגדית היא חלק מראיית עולמו. ובשנים האחרונות הוא אפילו אינו מסתיר את זה.
המצב אינו שונה בהרבה בבית המשפט העליון, לפחות זה למעלה מ־20 שנה. גם הוא אינו רוצה אלא באדם הנאור שימלא את שורותיו, גם אם בתוספת של שופט מחמד חריג אחד או שניים. רצונו מוצדק. אחרי ככלות הכל, האם לא דרוש שיהיה בבית המשפט העליון רוב מוצק של אותם "אדמים" נאורים פלאיים? הרי רק הפלאיים הללו, בשונה מהריבון מחוקק החוקים, יודעים ויידעו מה סביר ומה לא, ועל כן הם יודעים ויידעו מהו החוק הנכון שעל פיו הם אמורים לפסוק, שהוא כמובן, רצונם הנאור.
לבי־לבי על רבים מהמפגינים היוצאים בגשם, ועל רבים מצופי הטלוויזיה בבתיהם, שמדי ערב מבלבלים עליהם את דעתם. הם באמת ובתמים הובאו לחשוב שעומדת לקום פה בעוד חודשיים־שלושה דיקטטורה. הם גם אינם מבינים כי מאז הבחירות, אין מנסים בכנסת לחסל את הדמוקרטיה, אלא להפך - רק להשיב לנו אותה.
הכותב הוא רופא, סופר ומחזאי