האסון הנורא בטורקיה ובסוריה השבוע הוא "קריאת השכמה" למדינה ישראל. אולם, הממשלה והרשויות לא מפנימות עד הרגע את גודל האסון, מספר הקורבנות והנזק הכלכלי העצום שייגרם למדינה אם חלילה תכה בארצנו רעידת אדמה עוצמתית.
יישובי הפריפריה והצפון, ערבים ויהודים, שסמוכים לשבר הסורי-אפריקני, הם עיקר היישובים שעומדים תחת הסכנה של רעידות אדמה. יישובים אלה כוללים את מרבית המבנים המסוכנים במדינה. רובם נבנו לפני עשרות שנים והם צריכים לעבור הליך של שיקום לרבות בדרך של הריסה ובנייה מחדש. המבנים עלולים לקרוס בכל רגע נתון וודאי וודאי בעת רעידת אדמה.
עוד בוואלה!
החוק קובע כי בניין מסוכן צריך להיות משוקם על ידי הבעלים שלו, ואם הוא לא עושה זאת, אזי על ידי הרשות המקומית שתוכל לחייב את הבעלים בעלויות השיקום שביצעה. בפועל בעלי הבניינים והרשויות בישובי הפריפריה והיישובים הערביים בצפון לא עושים דבר מפאת מחסור משאבים וחוסר תמיכה מצד המדינה. מדובר בישובים חלשים כלכלית, והם רחוקים ממוקד הזירה הציבורית וממוקדי הכוח וההשפעה במדינה.
גם תמ"א 38 שנועדה לחזק מבנים מרעידות אדמה לא היתה רלוונטית לישובים אלה. התכנית מבוססת על תמריצים כלכליים של יזמים ואלה מוצאים את הרווח שלהם להיכנס לפרויקטים של תמ"א 38 בערי הביקוש, בעיקר במרכז ובמטרופולין תל אביב, תוך הפקרת הישובים שזקוקים באמת לתכניות מסוג זה כגון ישובי הפריפריה. עובדה היא למשל שלא קודמה ולא אושרה ולו תכנית תמ"א 38 אחת במי מהישובים הערביים.
בעיה נוספת שתורמת למשבר היא בירוקרטיה סבוכה בוועדות התכנון והבניה בכל הנוגע לפרויקטים של התחדשות עירונית. בקשות ותכניות להתחדשות עירונית אורכות זמן רב במסדרונות ועדות התכנון והמחלקות שלהן. התהליך מורכב, מתיש ולא וודאי. הזמן הממוצע המוערך לפרויקט התחדשות עירונית, לרבות תמ"א 38, הוא 3- 6 שנים מעת התכנון ועד לתחילת הביצוע בפועל, ולעיתים יותר. לא פעם מתעכב הפרויקט בשל דרישה מסוימת של אחת ממחלקת העירייה. לא פעם משנה העירייה את המדיניות שלה והיזם נדרש לתכנן מחדש, כמעט מאפס, בהתאם למדיניות החדשה. לא פעם מתעכב הפרויקט בשל התנגדויות והליכים משפטיים. התהליך סבוך עד כדי שבמקרים רבים היזמים אמרו נואש והפרויקטים נעצרו.
בעיני, הפקרת בעלי המבנים המסוכנים והרשויות המקומיות בפריפריה ובצפון היא צד נוסף לאפליה החמורה מצד המדינה בין אוכלוסיות שונות. מחדל המדינה פוגע בזכויות היסוד של האזרחים בעלי המבנים לחיים, לביטחון אישי ולקניין. אפליה זו אינה הולמת מדינה דמוקרטית. לא יעלה על הדעת שחייו של תושב תל אביב יקרים יותר מחייו של תושב בית שאן, עפולה, נצרת או שפרעם. אולם מחדל המדינה אינו הגיוני גם במונחים כלכליים. שהרי אם חלילה תכה ארצנו רעידת אדמה עוצמתית, גודל ההרס, פעולות השיקום ושירותי הבריאות והרווחה שיידרשו עולות, מנקודת מבט כלכלית, עשרות מונים על התקציב הדרוש עתה לחיזוק המבנים המסוכנים.
אם כן, יש להתייחס לסוגיית המבנים המסוכנים כמשבר לאומי, כמכת מדינה. בטווח המיידי נדרש לדעתי לחוקק הוראת שעה לחיזוק מבנים מסוכנים. הוראת השעה תכלול כינון ועדה ארצית לתכנון ורישוי מבנים מסוכנים והסדרת מסלול תכנון ורישוי מהיר לפרויקטים של חיזוק מבנים מסוכנים. כאנלוגיה בלבד, כך עשתה המדינה עת חוקקה את הוראת השעה לתכניות למתחמים מועדפים לדיור כדי לפתור את מצוקת הדיור בארץ והוראת שעה זו אפשרה לאשר תוך מספר שנים בלבד מאות אלפי יחידות דיור ברחבי הארץ, שאישורן במסלול הרגיל של ועדות התכנון היה אורך עשרות שנים. כפי שראתה המדינה במצוקת הדיור משבר לאומי וידעה את הדרך לטפל בו, כך עליה להתייחס למשבר המבנים המסוכנים בארץ. בנוסף, יש לאשר מענקי חירום לביצוע עבודות השיקום הנדרשות במבנים המסוכנים בין על ידי הרשויות המקומיות או על ידי קבלנים מטעם המדינה, ובמיוחד בקשר למבנים שרמת הבלאי שלהם מעמידה אותם בסכנת קריסה קרובה או מיידית. אם סברנו כי האמירה "האסון הבא הוא עניין של זמן" היא קלישאה, האסון המחריד בטורקיה וסוריה הזכיר לנו שזו אמת. על הממשלה לפעול עתה ומייד.