תיכון ההזדמנות האחרונה בסכנת סגירה: "אירוע פוליטי שבא על חשבון הילדים"

לפני 13 שנים נכנסה ישראלה צ'קול בפעם הראשונה לבית הספר ברנקו וייס ברמלה כתלמידת כיתה י'. את פניה קיבל המנהל חילי טרופר, לימים שר התרבות והספורט. עד אליו היא נעה בין מסגרות, נושרת מאחת ועוברת לשנייה, ושם היא מצאה בית שנשארה לגור בו עד היום, כמורה ומחנכת. "קורה שם קסם, אמונה שלמה בדף חדש", היא אומרת.

אלפי תלמידים עברו בכיתות ובמסדרונות של תיכון ההזדמנות האחרונה, כפי שהוא כונה בסרטו של בן שני. רבים מהם ניצלו את אותה הזדמנות כדי לנתב את חייהם למסלול טוב יותר. אך ייתכן שאלה שלומדים בו השנה יהיו האחרונים. למרות הייחוד וההישגים החינוכיים המרשימים אליהם הגיע, גם בהשוואה לבתי ספר אחרים מסוג דומה, החליטה העירייה לסגור אותו - ולהעניק את המבנה למוסד אחר.

"בית הספר שלנו זכה הקיץ במכרז לחמש שנים קדימה, אבל העירייה החליטה לסגור אותו כבר עכשיו בגלל הבטחת בחירות של ראש העיר לתושבי שכונה מסוימת", טענה צ'קול בשיחה עם וואלה!. לדבריה, העירייה לא אפשרה לתלמידים להירשם לתיכון במשך שנתיים ושלחה אותם למוסדות אחרים. כך נשאר בית הספר, לפי העירייה, עם כמות תלמידים שאינה מספיקה. "עכשיו יש לעירייה תירוץ - אין תלמידים".

"ברמלה פועלים ארבעה תיכונים שנותנים מענה לנוער קצה. מבחינת הישגים שלנו הטוב ביותר, אם מבחינת זכאות לבגרות, אקלים חינוכי או מניעת נשירה", התגאתה. בקיץ האחרון קיבלו צ'קול וצוות בית הספר אישוש לכך, עם זכייתו בפרס הצטיינות ממשרד החינוך. "כל זה לא משנה. זה אך ורק אירוע פוליטי, שבא על חשבון הילדים ומרסק אותם".

לצדה נעמדו מורים, תלמידים ובוגרי בית הספר, שהחליטו לצאת למאבק קיומי. על עצומה שפתחו נגד סגירת בית הספר חתמו כבר למעלה מאלפיים איש. "זאת התחנה האחרונה שלי בתור תלמידה במערכת החינוך בישראל", סיפרה טל צרפתי, תלמידת י"א. "זה בית הספר החמישי שלי. אם יסגרו אותו כנראה אנשור, וזה הכיוון של הרבה מאוד תלמידים. אין עוד בית ספר כזה באזור, ששם את הבריאות הנפשית של התלמידים לפני הכל, שמכירים לעומק כל תלמיד. לא משנה כמה אנסה - וניסיתי - לא נתנו לי את האופציה לוותר. ביום הראשון שבאתי להרשמה המנהל והמורה שלי אמרו לי שאני חשובה, שאכפת להם. הרבה הבטיחו, אבל רק הם קיימו".

צ'קול מביעה תחושות דומות, מהצד השני של המתרס. "יצרנו עם התלמידים קשר מיוחד. לא רק מורה, אלא חלק מרכזי בחיים שלהם - פסיכולוג, סוציולוג, רופא ועורך דין. אנחנו יכולים ללכת בבוקר להביא אותם מהבית אם צריך. אלה ילדים שלרבים מהם יש בעיות רגשיות, חברתיות. שהפלו בין הכיסאות. הסגירה יכולה להיות הרסנית עבורם".

כחלק מהמאבק, הדורות השונים של ברנקו הציפו את הרשת בפוסטים שמתארים את משמעות המקום עבורם. זה לא במקרה - בית הספר ממשיך לשמש כמקום מפגש גם לבוגרים, שמגיעים לסדנאות והכוונה מקצועית ולימודית. "אנחנו יוצרים קהילה", מגדיר זאת צוות התיכון.

"באותה תקופה היו הרבה דיבורים על המקום. הוא נחשב מקום לילדים בסיכון, מקום אלים, מקום להידרדרות אישית. במהלך שלוש שנות לימודיי היו לי לא מעט קשיים - לפרנס בית, לסעוד אמא חולה, להחזיק את חובות הלימודים, ולנהל חיים אישיים. אבל המורים דאגו שלא ארים ידיים, עם עבודה קשה וקשר אישי מיוחד. דאגו קודם כל לאיך אני מרגישה. גם היום זה המקום הבטוח שאני מגיעה אליו", כתבה בוגרת בית הספר.

ב-2005, חמש שנים אחרי שהוקם התיכון, מונה טרופר, אז איש חינוך צעיר, לעמוד בראשו ולהצעיד אותו קדימה. "תיכון ברקו וייס רמלה נסגר וזה עצוב לי", כתב השבוע. "מדובר בתיכון מיוחד, שעבורי כמנהל בעבר ועבור עוד רבים הוא היה בית במשך שנים. גם אחרי שסיימנו ללמד או ללמוד בו, הוא עדין נותר בית לשוב אליו".

טרופר ביקש לתמוך בבוגרים הנאבקים נגד סגירתו. "אותי הם מרגשים באכפתיות ובמחויבות שלהם למקום. אני עוד מקווה שתימצא הדרך להותיר את בית הספר פתוח למרות הקשיים, ובעיקר אני יודע שרמלה צריכה לדאוג שלכל ילדי העיר יהיה מקום שיתן להם הזדמנות אמיתית להצליח ולעוף גבוה ורחוק", סיכם.

מעיריית רמלה נמסר בתגובה כי "בבית הספר ברנקו וייס נותרו כ-15 תלמידים רמלאים לשנת הלימודים הבאה. על פי הנחיות משרד החינוך, אין היתכנות לבית הספר. עבור כל תלמיד מהנותרים יבוצע הכוון ותיתפר לו החליפה המתאימה על מנת להוביל אותו לסיום 12 שנות לימוד עם תעודה, בהצלחה. לגבי הבניין עצמו, הנושא נמצא בבחינה אצל ראש העיר. השיקולים לסגירת בית ספר בוצעו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, והינם שיקולים פדגוגיים בלבד".