התנגדות ליברלית היא צו השעה | דעה

צעדי הממשלה החדשה מרגע הקמתה מראים כי היא יצאה למתקפה דורסנית נגד הציבור הליברלי בישראל. נראה שעבור רבים משרי הממשלה המשימה ב-100 הימים הראשונים לתפקידם אינה כיצד לשפר, לבנות ולשרת את אזרחי המדינה, אלא כיצד לסגור, לבטל, לצנזר ולהתנכל לחלק גדול מהחברה הישראלית.

הציבור הליברלי בישראל, ובמיוחד החלק החילוני בו, מגלה במלוא העוצמה כי אין בממשלה הזו אף אחד שמייצג אותו או אפילו מתחשב בצרכיו או באינטרסים שלו. המסר שהוא מקבל מהממשלה הינו - מה ששלנו שלנו ומה ששלכם גם שלנו.

לא מפתיע שהמתקפה הזו מגיעה משרים חרדים, חרד"לים ומשיחיים. זה היה היה צפוי. מה שכן מפתיע היא העובדה שהיא מגיעה גם ממפלגת הליכוד שבעבר הגדירה עצמה כליברלית ושמייצגת גם ציבור חילוני ומסורתי גדול. שרים וחברי כנסת מהליכוד שהינם חילונים או מציגים עצמם כמסורתיים ליברלים משתפים פעולה עם המתקפה. במקום לשרת את בוחריהם המסורתיים והחילונים, גם הם משרתים את החרדים והחרד"לים הקיצוניים.

כך למשל, שר החינוך יואב קיש הצהיר כי המשימה המרכזית של משרדו היא הגדלה משמעותית של תקציבי מערכת החינוך החרדית הפרטית, שאינה מלמדת לימודי ליבה. הכסף יגיע מתקציבי הרשויות המקומיות הליברליות והחילוניות.

שר התרבות מיקי זוהר שהחל את כהונתו בהצהרה על כך שהוא "ליברלי" הוכיח כי היה מדובר במהלך הונאה. תוך כמה שבועות התעלה זוהר על אחת מקודמותיו בתפקיד, מירי רגב, והודיע כי יחייב אמנים ויוצרים לחתום על מסמכי נאמנות כדי לקבל מימון ממשרד התרבות. השיא הגיע אמש כשזוהר הוסיף לשלושת הכ' שלו - כסף, כוח וכבוד, גם כ' רביעית - כפייה דתית. שר התרבות החליט להקפיא את מיזם "שבת ישראלית" שסיבסד מוזיאונים ואתרי מורשת כדי שיאפשרו לציבור כניסה חינם בשבת. "אפליה נגד שומרי השבת", הגדיר זאת זוהר בהודעה שפרסם. ג'ורג' אורוול לא היה יכול לנסח זאת טוב יותר.

בועז ביסמוט, עיתונאי לשעבר, שמתגורר בתל אביב ומודיע השכם והערב כי הוא ליברל מוביל מתקפה על העיתונות החופשית עם הצעת החוק שתמנע פרסום של הקלטות ותמנע חשיפת עוולות של גורמי הכוח במדינה או של סתם נוכלים שפוגעים בחלשים מהם.

מעל כולם נמצא בנימין נתניהו - פוליטיקאי חילוני שבריאיונות לתקשורת האמריקנית אף הגדיר עצמו כליברל. נתניהו חתם על הסכמים קואליציוניים שמעבירים תקציבים של מיליארדים למיזמי כפייה דתית שונים ומשונים ומציבים את לימוד התורה בישיבה כשווה ערך מבחינה ערכית לשירות צבאי של שלוש שנים. ההפיכה המשפטית שנתניהו מוביל היא כמובן נקודת שיא במתקפה על הציבור הליברלי-חילוני.

הציבור הליברלי-חילוני המותקף הוא הציבור התורם והיצרני ביותר בישראל. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שהוא משלם את רוב המסים בישראל, נתוני אגף כוח האדם בצה"ל מראים שהוא ממלא את שורות היחידות הקרביות, הסיירות, הטייסות והשייטות וההפגנות ההמוניות של השבועות האחרונים מראות שהוא אינו מיעוט זניח שניתן להתעלם ממנו.

הליברלים והחילונים בישראל שבעבר הדחיקו והבליגו על המתקפות עליהם מצד הממשלה מתעוררים בשבועות האחרונים ומתחילים להתנגד. המחאה החריפה נגד הניסיונות לפגוע בקהילת הלהט"ב, ההתעוררות של המגזר העסקי וההייטקיסטים נגד ההפיכה המשפטית וכמובן ההפגנות מראות שלליברלים ולחילונים נמאס שדורכים עליהם, משפילים אותם ומתנכלים להם ללא סיבה ועל לא עוול בכפם.

ההתנגדות הליברלית חילונית למתקפות הממשלה היא צו השעה. ולראיה, מחאה ציבורית חריפה גרמה לנתניהו להפוך את החלטתו של שר התרבות זוהר בנוגע למימון מיזם "שבת ישראלית". ככל שהמתקפות של גורמים בממשלה לא ייפסקו ואף יחריפו הן יחייבו את הציבור הליברלי והחילוני להחריף את ההתנגדות. אסור לליברלים ולחילונים להסכים לחוזה חברתי בו הם מממנים את המדינה באמצעות תשלום מסים ושולחים את ילדיהם לצבא, והמדינה בתמורה מתנכרת להם, פוגעת בערכיהם ומדירה אותם.

וכן, מותר לציבור הליברלי והחילוני להיות גם פחות נחמד ומכיל כשהוא עומד מול כזו מתקפה על אורח חייו. המחאה צריכה להיות בלתי אלימה ובמסגרת החוק, אך נחושה ותקיפה.