"אם רבים מרגישים 'גולים בתוך ארצם', ברור שמשהו הולך ומשתבש": נאום דויד גרוסמן בהפגנה בת"א

הסופר דויד גרוסמן נאם הערב (שבת) בהפגנה שהתקיימה בתל אביב נגד ממשלת נתניהו, על רקע המהפכה המשפטית שמקדם שר המשפטים יריב לוין.

"יותר ויותר אני פוגש אנשים, בעיקר צעירים, שאינם רוצים להמשיך לחיות כאן. שמה שקורה פה זר להם, והופך אותם בעל כורחם לזרים בארצם", אמר גרוסמן מול למעלה מ-100 אלף מפגינים שנכחו במקום. "ישראל, כפי שהיא היום, חדלה להיות להם בית, וכדי לא לסבול מתחושת הזרות הם מכניסים את עצמם למין 'גלות פנימית'. זו תחושה שמובנת לי, אבל גם מכאיבה. כי הרי מדינת ישראל הוקמה כדי שיהיה מקום אחד בעולם שבו האדם היהודי והעם היהודי ירגישו בבית. ואם ישראלים רבים כל כך מרגישים 'גולים בתוך ארצם', ברור שמשהו הולך ומשתבש.

נדמה לי שרבים מאוד מרגישים כך. אנשי מרכז, אנשי שמאל וגם אנשי ימין. יהודים וערבים, אלה שהובסו בבחירות ואפילו אלו שניצחו. אלו שצהלות הניצחון שלהם לא מצליחות להסתיר איזה חלחול דק של בהלה, כשהם רואים את מחירו האמיתי של הניצחון שלהם. ובעיקר, כשהם מתחילים לראות נכוחה את פניהם של השותפים לניצחונם. בשנתה ה-75 ישראל נמצאת במאבק גורלי על צביונה, על פניה של הדמוקרטיה שלה, על מעמדו של שלטון החוק, על זכויות האדם, על חופש היצירה וחופש האומנות, על השידור הציבורי החופשי. המאבק שלנו הוא מאבק בחוקים שנועדו למסד גזענות ואפליה, להשפיל מיעוטים. מאבק בפוליטיקאים ציניים, חלקם מושחתים, הנחושים להגדיר מחדש את הצדק באופן חד צדדי, אנטי דמורקטי, במחטף.

חברים וחברות, אני יודע, לא קל לצאת מהבית ולהפגין שבוע אחרי שבוע ואז להיתקע בפקקים, לפעמים במשך שעות. אבל אנחנו עושים ועושות כאן מעשה של התעוררות גדולה. של תחילת החזרה מהגלות - בעיקר הפנימית, המשתקת - אל הבית. יש כאן, בקהל העצום והמגוון הזה, כאלה שזכויות הלה"טבים, מצב החינוך וגם מצב הכיבוש, בוערים בליבם ומדירים שינה מעיניהם - כמוני. יש פה ברחובות נציגים של הרבה גופים שביום יום אינם עוסקים כלל במחאה. יש פה גם, כמו בהפגנות הקודמות, אנשי ימין מושבעים. כל אלה, מוכנים היום להשהות לזמן מה את סדר היום שלהם כדי להתאגד סביב הדבר החשוב, הקריטי והחירומי יותר מכל.

ואנחנו עושים זאת, כי מאחורי התוכנית החד צדדית והדורסנית של 'הרפורמה המשפטית', אנחנו רואים בית בוער. אנחנו מבינים גם שאם מעמדו של שלטון החוק ייפגע באופן אנוש, יפגו בהדרגה גם כל המאבקים החשובים האחרים. ובגלל כל הדברים האלה, אני מסרב להיות גולה בארצי - ונדמה לי שכך גם אתם, לולא כך לא היינו כאן. מפגינים, מסרבים להיות פסיביים, מסרבים להיות אדישים, מסרבים להיות גולים בארצנו. עכשיו זה הזמן, חברות וחברים, הזמן השחור. עכשיו זה הזמן לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא. מה שקורה כאן היום יקבע מי נהיה, מי אנחנו וילדנו נהיה. כי אם ישראל תהיה רחוקה כל כך משל אלו שיצרו אותה, היא במובן מסוים אבל מחריד - לא תהיה".