מאות שוטרים נערכו היום (חמישי) בוואדי ערה במבצע חסר תקדים למנוע כל גילוי של אהדה או תמיכה באסיר הביטחוני מאהר יונס, שרצח יחד עם בן דודו, כרים יונס, את החייל אברהם ברומברג לפני ארבעים שנה, והיום שוחרר מהכלא. עשרות כלי רכב משטרתיים ערכו שלשום סיור הכנה ברחובות ערערה ועארה, והיום נפרשו ביישובים אלה, בישובים סמוכים, ובצירים שביניהם.
לפני שבועיים, חגיגות השחרור של כרים היו שיחת היום בחברה הערבית בארץ ובעולם, לאחר ששודרו על ידי התקשורת הערבית הבינלאומית. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שראה זאת כהתרסה על מדיניותו, הורה למנוע את החגיגות ועל בדיקת יישום הנהלים, ובמשטרה היו נחושים להגיב בפעם הזו בקפידה.
בן גביר אמר השבוע כי "האירוע הזה הוא מבחן הריבונות שלנו". הוא הנחה את המשטרה: "אסור לנו בשום אופן לאפשר עבירות חמורות של עידוד ותמיכה בטרור בכל מקום במדינת ישראל. עיניהם של כל אזרחי ישראל נשואות לאירוע הזה, וככל שנהיה חדים, תקיפים וברורים יותר, האמירה תהיה ברורה יותר, שמדינת ישראל וכוחות הביטחון לא יאפשרו אירועים כאלה תחת ריבונותנו".
בתום הערכת מעצב שקיים השר עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב קובי שבתאי, מסר המפכ"ל: "משטרת ישראל תעשה הכל על פי הוראות החוק ולא תאפשר את הפרת החוק בזמן שחרור המחבל. מדובר בשחרור של מחבל וכל מי שיעבור על החוק ייעצר ויטופל על ידי משטרת ישראל". הוא אמר שבמשטרה "ערוכים לקראת השחרור", ומסר כי שוחח לפני מספר ימים עם קרוב משפחתו של ברומברג. "הבטחתי לו כי משטרת ישראל לא תאפשר גילוי תמיכה או אהדה במחבל", מסר המפכ"ל.
מאהר יונס השתחרר בדיוק ארבעים שנה לאחר שנעצר בלילה שבין ה-19 ל-20 בינואר 1983, כשנתיים לאחר שרצח את ברומברג יחד עם בן דודו.
הרצח ארע בזמן שנתנו לחייל טרמפ בדרך לביתו בזכרון יעקב. אלא שכרים, שנהג ברכבו של מאהר, סטה מהדרך והפנה את הרכב לכיוון פרדס חנה תוך שהשניים סיפרו לברומברג שייסעו דרך בנימינה. במהלך הנסיעה, ולאחר שכרים אותת למאהר בתנועת ראש, ביקש מאהר מברומברג לסגור את החלון, כדי להסיח את דעתו. ברומברג נעתר והחל לטפל בחלון - ואז מאהר שלף אקדח וירה בראשו.
עוד בנושא:
הם שדדו ממנו את רובה והשליכו אותו לצד הכביש והסתלקו עם הרכב לעארה, ושם מסרו לדודם סאמי, מפקד החוליה שפעלה בשליחות הפת"ח, את האקדח שנתן להם ואת הרובה שלקחו מהחייל. למחרת נאסף ברומברג הגוסס ע"י עוברי אורח שהבחינו בו. הוא עוד היה בהכרה והחליף דברים עם האחות באמבולנס שלקח אותו לבית חולים. היא שאלה אותו איפה הנשק שלו והוא סיפר לה שהרביצו לו וגנבו אותו. ארבעה ימים אחר כך נקבע מותו בבית החולים רמב"ם בחיפה.
בית הדין הצבאי גזר על הרוצחים עונש מוות. בערעור שהגישו השניים, ושהוכרע בספטמבר 1984, הודיע התובע הצבאי הראשי שהתובע בערכאה הראשונה ביקש את עונש המוות "בטעות", וכך, למרות שהערעור נדחה, העונש הומתק למאסר עולם שבסופו של דבר נקצב לארבעים שנה. המדינה לא ויתרה ולו על יום אחד מהמאסר. מאהר נעצר שבועיים לאחר מעצרו של כרים שהפליל אותו בחקירתו, וכך גם שחרורו בא שבועיים אחרי השחרור של בן דודו ושותפו לחטיפה, השוד והרצח.
כבר בליל מעצרו של מאהר החלה חקירתו, בתחילה בשב"כ. יממה אחר כך הוא כבר הודה במעשה. הוא מסר לחוקריו כי התגייס עם כרים לארגון בלתי חוקי, וכן בקבלת האקדח הטעון מסאמי לצורך שימוש בו כנגד חייל ממנו ישדדו את נשקו. הוא גם הודה שהסיעו את החייל בטרמפ, וכי בדרך הוא זה שישב במושב האחורי וירה בו בעורפו. הוא הודה שהם השליכו את החייל הירוי מהמכונית, ונטלו ממנו את הרובה.
באותו יום הובא מאהר בפני שופט להארכת מעצרו והוא הודה בפניו ברצח החייל בטענה שסאמי לחץ עליו. אחר כך, בזירה, סמוך למיקומו היום של מפעל "איטונג" בפרדס חנה, הוא ביצע שחזור מלא של המעשה. מאוחר יותר הוא כתב מכתב בכתב ידו, בערבית, והסביר את מעשיו בכך שהובטח לו שיקבל תשלום עבור מעשהו וכן בלחץ ואיומים שהפעיל עליו סאמי. במשפט, ייצג אותו עורך הדין אביגדור פלדמן.