רב"ט אבי (אברהם) ברומברג, תושב זכרון יעקב, היה בנובמבר 1980 מכונאי טנקים ששירת בחיל החימוש והיה מוצב בבסיס "ירדן" של השיריון ברמת הגולן. ברומברג רצה לשמח את החברים שלו, והתנדב להביא יין למסיבת חנוכה. אחרי הכול, הוא זה שגר במושבה החקלאית עם היקב הגדול בישראל. כשהמג"ד שלו נסע לכיוון מרכז הארץ, הוא תפס איתו טרמפ.
אחרי שחצו את ואדי ערה הוריד אותו המפקד בצומת נחל חדרה, בו נפגשים כביש 65 וכביש 4, עשרה ק"מ מביתו של ברומברג. משם כבר היה בטוח המג"ד כי החייל יסתדר באופן עצמאי באוטובוס, או בטרמפ אחר. אבל טנדר פולקסוואגן עצר ליד ברומברג. הנהג הזמין אותו לעלות, מבלי לגלות לו שבמושב האחורי מסתתר אדם נוסף. דקות לאחר מכן כשהרכב הגיע לצומת הבא, צומת פלי"ם, הבחור שהתחבא במושב האחורי התרומם, הנהג סטה מנתיב הנסיעה לזכרון יעקב ופנה ימינה לכיוון פרדס חנה. הם תקפו אותו.
אבי נאבק בהם אבל המחבל ירה בו בראשו באקדח. לאחר מכן השליכו אותו שני המחבלים באזור החולות הסמוך לדרך המובילה למסילת הרכבת מול מפעל איטונג, היום על גבול אזור התעשייה של קיסריה עם פרדס חנה. את רובה ה-M16 שלו הם שדדו ממנו, הסתלקו לדווח למפקדם על ביצוע המשימה ולמסור לו את האקדח והרובה. ראש החוליה המתין לדיווחי העיתונים על הרצח וביקש ממפעיליו גמול כספי תמורתו.
באותו הלילה, בכוחותיו האחרונים, הצליח ברומברג לאחר שנורה לזחול לכיוון הכביש. עם שחר הבחינו בו עובדים של חברת החשמל, שיצאו מפרדס חנה לעבודה בתחנת הכוח בקיסריה. הוא דימם, עם פציעה קשה בראשו, אבל עדיין היה בחיים. הוא הספיק למלמל את שקרה, מסר את פרטיו, ואיבד את ההכרה. ארבעה ימים לאחר מכן, הוא נפטר מפצעיו בבית החולים רמב"ם בחיפה, אחרי שהועבר אליו מבית החולים הלל יפה לשם הובהל בתחילה.
שנתיים עברו עד שנתגלו שני רוצחיו של ברומברג, ישראלים, תושבי ואדי ערה בני 21, מבוגרים ממנו בשנה. אחד מהם, כך מסתבר, למד יחד עם אבי, מחזור אחד מעליו, בבית הספר התיכון "עמל" בחדרה. אולי זיהה אבי את הנהג כשעלה על הטרמפ ההוא, ברכב עם הלוחית הישראלית הצהובה. איתם נתפס גם מפקדם, סאמי יונס. יונס, כך התגלה, קיבל את פקודת המבצע בהודעה מוצפנת ששודרה ברדיו בגדד, ושלח את שני המחבלים להצטיידות בנשק כמבצע להוכחת נאמנותו המוחלטת לארגון הטרור שנכנס בשורותיו, פלג אבו נידאל של הפת"ח. עד שנעצרו המשיכה החוליה בפיקודו לרכוש נשק ותחמושת עבור הפת"ח, ולהעבירו לשטחים.
31 שנה אחר כך, במסגרת עסקת שליט ב-2011, מי שהיה אז זקן האסירים הביטחוניים, סאמי יונס השתחר. יונס יצא מחויך משערי כלא מגידו, התקבל על ידי כמה עשרות שנפנפו בדגלי פלסטין, והובל לקבלת פנים של גיבור לערערה - חצי הדרך בין בית הסוהר לאותו הצומת שם החוליה שהוא היה מפקדה חטפה את הרב"ט הצעיר והובילה אותו אל מותו.
אבי ברומברג נולד ב-1960, דור שלישי בזכרון יעקב, גדל ברחוב הרצל במושבה, עשה את לימודיו היסודיים בבית-הספר "נילי". משם, המשיך לחטיבת-הביניים בבית הספר החקלאי פרדס-חנה וסיים את התיכון בבית הספר המקצועי "עמל" בחדרה. הוא השתלם במכונאות רכב. בנערותו היה פעיל ב"מכבי הצעיר", אהב ספורט ושיחק כדורגל. אלה שהכירו אותו, אומרים שהיה שוער טוב.
באתר ההנצחה של משרד הביטחון, שם תיעדו את הביוגרפיה הזו שלו, מתארים אותו כבחור חסון, גבה קומה ורחב כתפיים. לא פלא שנאבק במחבלים שתקפו אותו. יחד עם זאת, היה בעל נפש רגישה, והרבה לקרוא ספרים. מספרים עליו שהיה בעל אופי אחראי, מסור, ואהוב על חבריו. מגיל 16 שירת במשמר האזרחי, שם אמרו כי לא היה מקרה אחד בו השתמט ממשמרת או משימה. כך היה גם כשהתגייס אבי לצה"ל ב-1978. שנה לאחר מכן הועלה לדרגת רב"ט. "חייל למופת, מוכן לתרום מזמנו הפנוי למען הסובבים אותו, נדיב לב, בעל יוזמה, אחריות ומסירות", כך תיארו אותו מפקדיו. בפועל, שירת על תקן של סמ"ר.
זמן קצר לפני שנרצח, נשלח ברומברג למבדקי קצונה בהמלצת המפקדים שלו. במכתב למשפחה שכתב ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין, נאמר: "הוא היה חייל מצוין, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכיר אותו". ברומברג קבור בחלקה הצבאית בבית העלמין של זכרון יעקב.
מדינת ישראל עשתה הכול את כדי למצות את הדין עם רוצחיו לאחר שנלכדו השלושה. הם נשפטו בבית הדין הצבאי ברמלה שגזר על סאמי יונס מאסר עולם ועל שני חברי החוליה עונש מוות. הוריו, שרה וחיים ברומברג, דרשו שגזר דין המוות יבוצע לאלתר אבל זה לא קרה, וארבע שנים לאחר גזר הדין, הומתק גזר דינם למאסר עולם. שנים לאחר מכן, נקצב גם עונשו של סאמי יונס ל-40 שנות מאסר. את רובן עשה כבר, בכלא שאטה, אבל תאריך שחרורו היה אמור להיות בינואר 2023, החודש. עם שיחרורו אמר שאת שארית חייו יקדיש לקידום נושאי השלום ושהוא שמח בשמחת משפחת שליט. הוא לא התחרט או התנצל על הרצח של אבי ברומברג.
אתמול שוחרר כרים יונס, אחד משלושת רוצחיו של אבי ברומברג. זאת, לאחר 40 שנות מאסר לחגיגות וברכות בכפר שלו, כפר ערה. במהלך החגיגות נישא יונס על כתפיים, בעוד שאלפי בני אדם חגגו את שחרורו. זאת, על אף הנחיית השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כי לא יאפשר לחגוג שחרור מהכלא של "מחבל נאלח", וכי לא יאפשר ל"חגיגת טרור" להתקיים. יונס מצידו, הבהיר גם בעת שחרורו את כוונותיו להמשך, "אני וכל האסירים מוכנים להקריב עוד יותר למען פלסטין וחירותה".