השבוע הגורלי של הליכודניקים: המתח גואה, והקרבות על התיקים מגיעים לשיאם

בעוד שראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו שואף להשביע את ממשלתו השישית ביום חמישי הקרוב, לרוב מכריע של חברי מפלגתו אין עדיין מושג איזה תפקיד הם צפויים לקבל בה. נתניהו, כהרגלו, הותיר את משימת חלוקת התפקידים בליכוד לרגע האחרון, והוא צפוי להתחיל בסבב השיחות עם הח"כים והשרים לעתיד רק יומיים-שלושה לפני מועד ההשבעה, שיכולה עוד להידחות עד יום שני שלאחר מכן. עד אז, המתח במפלגה גואה, והקרבות הפנימיים על התיקים הבכירים והמשמעותיים יגיעו לשיא.

נתניהו קבע מפתח תיקים נדיב לממשלה - שר על כל שני חברי כנסת, ולאחר סיום החלוקה הקואליציונית נותרו לו עוד כ-18 תפקידים בממשלה לחלק, לצד תפקידים בכירים בכנסת. האתגר הפוליטי שלו לא כמותי, אלא איכותי, והפער בין הציפיות הגבוהות של חלק מבכירי הליכוד לעומת המשרדים שנותרו לו לחלוקה, חלקם מחולקים ומפוצלים לרסיסים בתום המשא ומתן הקואליציוני.

יו"ר הליכוד קיים סבב שיחות מקדים בתחילת החודש עם חברי הסיעה, בהן שמע את ציפיותיהם לשיבוצים, אך דחה את חלוקת התיקים עד לסיום החקיקה המקדימה, שהשותפות בקואליציה דרשו לפני הקמת הממשלה, כדי למזער את פוטנציאל הנזק של מי שיצאו מאוכזבים. בליכוד מעריכים שאף אחד מהח"כים המאוכזבים לא יסכן את הקמת הממשלה, אך נתניהו ינסה לפרק מוקשים ומוקדי כוח בעדיפות ראשונה.

מבין כל הח"כים של הליכוד, רק שניים כבר מסומנים ברמה גבוהה של ודאות לתפקידיהם: יריב לוין צפוי להיות שר המשפטים ויואב גלנט יהיה שר הביטחון. לתפקיד שר החוץ נתניהו מעוניין למנות את איש אמונו, השגריר בארצות הברית לשעבר רון דרמר. הוא מחפש דרכים יצירתיות לחלוק את התפקיד עם אחד מחברי הליכוד, בין אם ברוטציה או בחלוקת סמכויות ואזורי פעולה, כדי למנוע תסיסה מפלגתית על מסירת התיק הבכיר למקורב, שלא נבחר בפריימריז.

המועמדים המובילים הליכודיים כרגע לתפקיד שר החוץ לצדו הם אמיר אוחנה וישראל כץ, שדרש לחזור למשרד בו כיהן כבר בעבר. אוחנה מקורב יותר לנתניהו ואף דורג בפריימריז האחרונים במקום גבוה יותר מכץ, אך לאחרון יש כוח פנימי במפלגה ובסיעה שנתניהו שואף לנטרל - ובעיקר את הברית שלו עם דודי אמסלם ודוד ביטן, שיכולה להוות אופוזיציה מרה וקולנית. נתניהו יצטרך להכריע אם לרצות את כץ, כדי לנטרל את הברית שלו עם דודי אמסלם ודוד ביטן, ואת אוחנה - למנות ליו"ר הכנסת.

תפקיד יו"ר הכנסת הוא אחד התפקידים המבוקשים במפלגה, ונתניהו דחה את ההכרעה לגביו עד הרגע האחרון כשמינה את לוין ליו"ר זמני. אופיר אקוניס, יואב קיש ודני דנון ביקשו או דרשו לקבלו - ודוד אמסלם אף הצהיר פומבית כי אם לא יקבל את תיק המשפטים או יו"ר הכנסת, הוא יישאר מחוץ לממשלה. נתניהו מקווה לשכנעו באמצעות אחד התיקים האחרים של הליכוד, כלכלה או תחבורה, בכל זאת להצטרף, עד כה ללא הצלחה ניכרת.

מיני-קרב נוסף מתחולל על תיק התחבורה, אותו מבקשים גם מירי רגב וגם אלי כהן, שמעדיפים לקבל אותו על פני משרד החינוך, שבמסגרת המו"מ הקואליציוני קוצצו חלק מסמכויותיו והועברו לשליטה חרדית או חרד"לית.

בעוד אף אחד מהליכודניקים לא מעוניין כרגע בתיק החינוך, יש תחרות על משרד הכלכלה בין שלמה קרעי וח"כים נוספים, ועל משרד האנרגיה, בו מוביל אבי דיכטר אך לוטש גם ניר ברקת. תיקים נוספים שיש בידי הליכוד הם תקשורת, שנתניהו מייעד כנראה ליואב קיש; חקלאות - אותו רוצה עמיחי שיקלי; תיירות, שביקש חיים כ"ץ; תרבות וספורט, שמסומן אצל מיקי זוהר; הגנת הסביבה - שביקשה גילה גמליאל, אך נתניהו שוקל לתת למישהו אחר. וגם: תפוצות, שיתוף פעולה אזורי, מודיעין, מדע, ושיוויון חברתי - למרות שחלק ניכר מסמכויות ורשויות המשרד כבר פוצל במו"מ הקואליציוניים.

ייתכן ונתניהו יחליט להקים מחדש גם את המשרד לעניינים אסטרטגיים, שנסגר ואוחד לתוך משרד החוץ בממשלה הקודמת. לחלק מהליכודניקים החדשים והצעירים יותר הוא יציע גם סגני שרים, כמו בועז ביסמוט שמיועד כנראה להיות סגן שר החוץ, וגם יציע תפקידי שגרירים בחו"ל. בכנסת, הוא ימנה את יו"ר הקואליציה, שככל הנראה יהיה אופיר כץ או דוד ביטן, שמסומן כיו"ר ועדת הכלכלה; יו"ר ועדת הכנסת, וראשי ועדות נוספים.

גורמים בליכוד מעריכים כי יולי אדלשטיין עשוי להתמנות ליו"ר ועדת חוץ וביטחון. לאדלשטיין, שכבר שימש בעבר כיו"ר הכנסת ושר הבריאות, הוצעו רק תיקים זוטרים יחסית בממשלה, וההערכה היא כי הוא יעדיף לא להצטרף לממשלה בתנאים אלה, אך כן להסכים לעמוד בראש הוועדה היוקרתית של הכנסת, שמפקחת וחשופה לכל חומרי מדיניות החוץ והביטחון של הממשלה והגופים הביטחוניים.