יורי וולקוב יצא אתמול בערב עם אשתו לנה לראות דירה בחולון. כשסיימו ופנו חזרה לביתם בבת ים הוא החל להכין את עצמו לעוד משמרת בחדר המיון של בית החולים איכילוב, שם עבד ככוח עזר רפואי במשך 20 שנה. עבודה מפרכת, קדושה, שנועדה לספק את המעטפת ההכרחית לשמירה על החיים. למשמרת הזאת הוא לא הספיק להגיע.
בתוך שניות חייו הסתיימו בדקירת רוכב אופנוע. השתלשלות האירועים הייתה קצרה, ותוארה על ידי חברת המשפחה שהתראיינה לכלי התקשורת כך: השניים חיכו במעבר חצייה כשרוכב האופנוע עבר באור אדום והיה קרוב לפגוע בהם. לנה הוציאה את הטלפון וצילמה אותו. הרוכב הבין שנתפס, עצר לידה ודרש ממנה "תביאי את מה שצילמת". הוא לא הרפה כשהמשיכה ללכת. בשלב זה יורי התקרב וניסע להרגיע. "תמשיך לנסוע, הכול בסדר", אמר לו. הרוכב לא היסס, שלף סכין ודקר אותו פעם אחת בבית החזה.
יורי עוד הספיק לצעוד עד למדרכה. אז אחז בלבו, לחש לאשתו "אני לא מרגיש טוב" - וקרס. לנה, גם היא עובדת כוח עזר באיכילוב, הבינה את חומרת המצב והזעיקה סיוע רפואי שפינה אותו תוך כדי פעולות החייאה. בחדר הניתוח בבית החולים וולפסון נאלץ הצוות לקבוע את מותו, בגיל 52.
מצלמת רכב תיעדה את האירוע ממרחק מטרים ספורים מתחילתו ועד סופו. קשה להישאר אדישים מול הסרטון. גם בתקופה שבה כל קטטה, רצח ופיגוע מוסרטים ומופצים במדיה עוד לפני שהחלה החקירה, יש כאלה שמכריחים את הצופה לעצור מול מסך הטלפון כשהם מסתיימים - וללחוץ שוב על הפליי כדי לעכל מה ראה. המהירות שבה נשלף הסכין ללא אזהרה או עימות נראה לעין, מול ההליכה וההבנה האיטית שבאה מיד אחריה, כמעט בלתי נתפסת. רגע אחד, ונגמר.
לעצירה הזאת חייבת להתווסף גם מחשבה. במקומו של יורי יכול היה להיות כל אחד שנכנס בחייו לוויכוח בכביש, העיר או שהעירו לו, או במילים אחרות - כל אזרח במדינת ישראל. האפשרות שהערה סתמית מסוג זה תסתיים במוות בלתי מתקבלת על הדעת. זו תעודת עניות הן לגורמי אכיפת החוק - על ההרתעה החסרה שלהם - והן למערכת החינוך - על כך שהוציאה משורותיה אדם שסבור שאלימות כה קיצונית היא תגובה הולמת.
הרצח של יורי הוא חלק מעלייה מבהילה באלימות בכבישים. סקר שערכה עמותת אור ירוק הראה כי ארבעה מכל חמישה ישראלים נתקלו באלימות מילולית או תנועות מאיימות בשנה האחרונה, וכמחצית מהם ראו קטטה בכביש. רק החודש הזדעזענו מרוכב אופנוע שהכה נהג בקסדה בנתיבי איילון ופצע אותו באורח קל-בינוני, רק כי עקף אותו, שפשף את האופנוע שלו וסירב להחליף עמו פרטים. אחרי פחות משבועיים כבר הוגש נגדו כתב אישום. ניתן רק לתהות מה היה קורה אם התקיפה לא הייתה מהדהדת בכותרות.
"יורי האהוב שלנו היה אדם טוב לב, ישר, הוגן, צנוע, 'נחבא אל הכלים', רגיש ונפלא, צנוע, מדהים ומקסים", סיפר הצוות שעבד עמו בבית החולים. "עובד מסור לחולים שהיה מגיע בשמחה לעבודה והוכיח את עצמו טוב למרות כל הקשיים ואף קיבל תעודת הצטיינות. אומרים שאלוהים בוחר לצדו את הטובים ביותר, ויורי היה כזה, לא מתבלט, אבל רגיש, חכם, ונוגע בכל אדם בכל מקום שהיה בו". הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדה.