יש שנאלצים לעבור מכשולים, מכאובים והליכים רפואיים ממושכים בדרכם לממש את הכמיהה שלהם להורות. לצד קשיים גופניים ונפשיים, במקרים קיצוניים מימוש הרצון הזה נקלע גם לקונפליקטים, לשאלות אתיות ולסבך משפטי כואב. כך קורה בימים אלו בפרשת מחדל החזרת הביציות המופרות בבית החולים אסותא שבראשון לציון.
לפני ארבעים שנים נולדה בישראל "ילדת המבחנה" הראשונה ובמהלך אותן שנים התעוררו כמה פעמים שאלות משפטיות או אתיות נוכח ההליך הרפואי המהפכני.
המקרה הסוער ביותר, שמזכיר בעוצמתו את האירוע הנוכחי, התרחש לפני שלושים שנה והוא מוכר בשם "פרשת נחמני" על שם בני הזוג רותי ודני נחמני. בניגוד למקרה הנוכחי, שבו המתח נוצר נוכח רצונם המתנגש של שני זוגות להפוך להורים, הרי שאז הסוגיה הקשה התעוררה נוכח שני רצונות שונים- הזכות להורות לבין החירות לא להיות הורה.
אל תפספס
רותי ודני נחמני נישאו באמצע שנות השמונים. כעבור מספר שנים עברה רותי הליך רפואי שבעקבותיו לא הייתה יכולה להרות. השניים החליטו להיעזר בפונדקאית. לשם כך היה צורך בהתערבות בג"צ, משום שהפריה חוץ גופית הייתה מותרת אז בישראל רק בגופה של אישה שתהיה אם הילוד. אחרי שהסתיים הליך ההפריה החוץ גופית ובטרם נמצאה פונדקאית, עלה קשר הנישואים של בני הזוג על שירטון והם נפרדו. דני החל בזוגיות חדשה ונולדה לו בת.
רותי ביקשה לקבל את הביציות המופרות כדי להמשיך לבד בהליך הפונדקאות. נוכח סירוב בית החולים פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה שפסק כי יש לאפשר לה להמשיך בהליך. בעקבות כך פנה דני לבית המשפט העליון שבדעת רוב של ארבעה שופטים מול שופט אחד, הפך את ההחלטה וקבע כי לא ניתן לכפות הורות על מי שלא מעוניין בכך ושלא ניתן לתת את המטען הגנטי המשותף לאחד מבני הזוג בלא הסכמתו של בן הזוג השני.
"פסק דין נחמני היה הקשה ביותר עבורי מבחינה רגשית מפני שלבי היה עם האישה שרצתה ילד, ואני כאם יודעת מה זה", אמרה השופטת טובה שטרסברג-כהן שכתבה את דעת הרוב.
באופן חריג נעתר נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, לבקשתה של רותי נחמני ואפשר לקיים דיון נוסף, בהרכב של 11 שופטים. שוב התהפכה ההחלטה והפעם לטובה האישה; שבעת שופטי הרוב חשבו כי הזכות לא להיות הורה הינה בעלת ערך פחות מהזכות להיות הורה. ארבעת שופטי המיעוט, עליהם נמנה הנשיא ברק, סברו כי הזכות להיות הורה אינה גוברת על הזכות לא להיות הורה.
"בסופו של דבר הוכרע התיק על ידי הרוב על בסיס של צדק, וצדק הוא מושג מאוד רחב", אמרה השופטת שטרסברג-כהן שהפעם נמנתה על דעת המיעוט. היא הוסיפה כי "צדק לאחד יכול להיות אי - צדק לאחר, כמו במקרה של נחמני - בפסק הדין הסופי נעשה צדק כלפיה אבל אי - צדק כלפיו, כי פסק הדין הכריח אותו להיות אב לילד שהוא לא רצה להיות אביו. בדיון הנוסף מצאו השופטים שפסקו בסוגיה לטובת האישה לפסוק על פי הצדק ולמעשה לא היה זה עניין של צדק אלא עניין של חסד".
גם השופט יצחק זמיר שנמנה על שופטי המיעוט עמד על המתח הקשה בין עקרונות נעלים שיצרה הסוגיה המשפטית; "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי", כתב. "יוצרי זה הדין. שבית המשפט לא נוצר, ואינו קיים, אלא מכוח הדין, ואין עליו מרות זולת מרותו של הדין. יצרי זה הצדק. שבית המשפט מבקש, בכל נפשו ובכל מאודו, לעשות צדק. אוי לשופט אם עשה דין ללא צדק, ואוי לו אם עשה צדק ללא דין. אשרי השופט שעשה דין עם צדק...בלא משפט, בחשבון ארוך ואמיתי, אין צדק... כבודו של הצדק במקומו מונח. אך הוא חייב להיות מונח על תשתית של דין", דברי זמיר.
לבסוף פנו בני הזוג להליך גישור שבסופו הסכימו כי לרותי תינתן הזכות להשתמש בביציות המופרות להולדת ילד, אבל לדני לא תהיה חובה הורית כלפי הילד ושום מחויבות שנוגדת את רצונו. אחרי ההליך המשפטי שהיו מעורבים בו גם יצרים ורגשות עזים ושהתקשורת ליוותה באופן הדוק, ביקשה רותי להמשיך בהליך שבו החלה, אולם הביציות המופרות לא שרדו את הליך ההפשרה וחלומה להפוך לאם לא התממש.
מספר שנים קודם לכן הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון מקרה אחר שעסק בסוגיה קורעת לב סביב פרשת אימוץ תינוקת מברזיל. מצד אחד - זוג הורים ישראלים חשוכי ילדים שאימצו את התינוקת קרולין ברונה וגידלו אותה במשך שנה וחצי. מצד שני ניצב זוג הוריה הביולוגיים של הפעוטה שטענו כי התינוקת נחטפה מביתם. בדיקות הוכיחו כי היא אכן בתם, אולם ההורים הישראלים לא שיערו בנפשם כי יש ספק בחוקיות האימוץ. בין ההורים המאמצים והילדה כבר נוצרו קשרים הדוקים והאפשרות כי הילדה תילקח מהם הייתה קורעת לב. מנגד, היו זוג הורים שהילדה נולדה להם וטענו כי נחטפה מידיהם.
שופטי בית המשפט העליון הכריעו כי הילדה תשוב למשפחתה הביולוגית. "עלתה בפנינו בעיה, שההכרעה בה ליושב בדין היא מן הקשות והכואבות", כתב מנחם אילון, שופט בית המשפט העליון, והסביר: "לעותרת - רגשות אם לבר בטנה. למשיבים - המיית לב לבר גידולם. והערגה מחד והאהבה מאידך, משמשים בצוותא". מבית חם ועוטף היא שבה לבית שלמעשה האב כבר עזב אותו ולמציאות של חיי דלות.
השופט חנוך אריאל נאלץ להכריע בשני ההליכים המשפטיים המסובכים כל כך: בפרשת קרלוין ברונה ישב בהרכב בשעה שהיה שופט בפועל בבית המשפט העליון למשך מספר חודשים. בפרשת נחמני, שלוש שנים אחר כך, כיהן כשופט בית המשפט המחוזי בחיפה ובסוגיה זאת פסק את פסק הדין התקדימי וקבע כי יש להעביר לידי רותי נחמני את הביציות המופרות כדי שתוכל להמשיך בהליך הפונדקאות.
"משהחל המסע לקראת הלידה, אין לאפשר לבעל לטרוף את הקלפים ולהטריף את דעתה של האישה, ובמועד שהוא מחליט מסיבה זו או אחרת לשנות את דעתו ולהפסיק את התהליך רק מפני שזה רצונו", כתב השופט אריאל בהחלטתו.
ובימים אלו, נטרפת דעתו של זוג שמזה כמה ימים מתפקדים כהורים לתינוקת, ונוכח מחדל נוראי שהתרחש בעת הליך ההפרייה שוב נדרש הליך משפטי להכריע בסוגיה רגשית וקורעת לב, בדבר המשפחה בה תגדל.