האגף התקשורתי של השמאל הישראלי עובד בשירות האויב

אם לאויב הפלסטיני יש עניין להציג את היהודים כטרוריסטים אלימים ואת הפלסטינים כקורבנותיהם התמימים, אזי השמאל הישראלי - בין באגף הפוליטי שלו, בין באגף התקשורתי שלו - עובד בשירות האויב הזה.

כן, ברור שאף אחד לא רוצה שייפגעו מתיישבים, ואף אחד לא רוצה באלימות נגדם, אבל בשורה התחתונה - כשהשטח בוער, ולא עובר יום שאין בו עשרות אירועים של זריקות אבנים על מכוניות של יהודים, ולא עובר שבוע בלי יידויי בקבוקי תבערה וניפוצי שמשות, וכלי התקשורת שלנו וחלק מהפוליטיקאים שלנו בוחרים לעסוק בכמה יהודים שזרקו אבנים בחזרה, או במישהו שריסס קצין בגז מדמיע - הם מאמצים באופן מלא את הנרטיב של האויב ומסייעים לו במלחמתו בנו.

אחת לתקופה מחליט מישהו להעלות את המופע העונתי של "סכנה, אלימות המתנחלים". לפעמים מכריזים עליו פוליטיקאים שזה משרת אותם. לפעמים עיתונאים שמעדיפים לספר על מתנחל שניבל את הפה ולא על אלף פלסטינים שניסו לרצוח יהודים. לפעמים זה "גורם בכיר בצה"ל", שמעדיף להסיט את האש לכיוונה של ההתיישבות, כדי שנעסוק יותר בסכנה שנשקפת מדוד מבית אל, ופחות בסכנה שנשקפת לו עצמו. כך או כך או כך, תמיד זה מנופח, תמיד זה מוגזם, תמיד זה לא מחובר לעובדות.

בסוף השבוע האחרון חווינו עוד התפרצות עיתונאית ופוליטית שכזו. כלי תקשורת אחד ידע לדווח על כך ש"יותר מ־100 פשעים לאומניים בוצעו נגד פלסטינים בגדה בעשרת הימים האחרונים". כלי תקשורת אחר דיווח על "104 אירועי פשיעה לאומנית נגד פלסטינים בשלושת השבועות האחרונים", כלומר מאז תחילת חודש אוקטובר. עיתונאית שלישית סיפרה על 81 אירועים כאלה, והדגישה שלא מדובר בסתם "פורעים" אלא ב"טרוריסטים" של ממש. כאן 11 הקדיש לסוגיה הזו פרק חשוב בתוכניות יום שישי שלו, וכך גם ערוץ 12. כולם דיברו על מג"ד 202 של הצנחנים שרוסס בגז פלפל על ידי יהודי.

קראתי וצפיתי בעניין בכל דיווח שמצאתי בהקשר הזה, ולא הצלחתי להבין מאף אחד מהפרסומים הללו מה מסתתר מאחורי הביטוי "פשיעה לאומנית". האם בחודש האחרון התרחשו עשרות מעשי רצח, דוגמת זה של משפחת דוואבשה בכפר דומא? האם מדובר בנערים שריססו גרפיטי? האם זוהי אבן שיידה מישהו? שהרי, אלימות, כל אלימות, היא דבר רע, וכל אלימות צריכה למצוא מולה מערכת אכיפה נחושה. ועדיין, כשמקדישים זמן שידור ארוך כל כך לעניין הזה, כדאי להסביר פעם אחת ולתמיד על מה מדובר ולא לזרוק לציבור נתונים בלתי ברורים כדי שישלים בעזרת דמיונו הפרוע.

ובכן, עברתי השבוע על רשימת האירועים האלימים שבוצעו על ידי יהודים, כפי שזו רוכזה על ידי מערכת הביטחון, רשימה שלא ראיתי בשום כלי תקשורת פירוט שלה. מדובר ברשימה שאיננה אלא סלט גדול של התרחשויות מהתרחשויות שונות, בחלקן כלל לא בוצע מעשה אלים כלשהו, בחלקן לאו דווקא הצד היהודי היה הצד האלים. ואיכשהו כולם נארזו יחד לחבילה אחת שסימנה את המתיישבים כקבוצה שפוטנציאל האלימות שלה מסוכן עד מאוד.

בואו נתחיל. האירוע הראשון ברשימה, תחזיקו חזק, איננו אלא "הפגנת פעילי ימין קיצוני במוצאי שבת, מחוץ לביתו של שר המשפטים בתל אביב". שמעתם על ההפגנה הזו? גם אני לא. אני בספק אם השר גדעון סער שמע. הלכתי לחפש. מצאתי תמונה של רב היישוב בית אל עומד מול בית השר כשבידו השלט "תלחמו בטרור, לא בהתיישבות", ולצידו אישה נוספת עם השלט "סער, הרס בתים בהתיישבות זה שמאל על מלא", ועוד שלט אחד, התובע "לבנות ולא להרוס".

מישהו יודע להסביר מדוע ההפגנה הזו נספרת כמו אירוע של פשיעה לאומנית של יהודים? והינה עוד אירוע של פשיעה לאומנית: "מתיישב נעצר על רקע העלבת שוטר". ממש כך. ושלא יהיה לא מובן, להעליב זה לא יפה, בטח לא שוטר. אבל את זה אפשר לספור כאירוע אלימות של יהודים? כפשיעה לאומנית? על זה יושבים כתבים באולפנים ומזהירים מפני עלייה בטרור היהודי?

כאמור, בחלק לא קטן מהאירועים שנספרים כאירועי אלימות של מתנחלים, כלל לא הייתה אלימות. על שום מה הצליחו האירועים להיכנס לרשימה? פשוט מאוד. על שום כך שבכל פעם שצה"ל נקרא לאירוע שיש בו מפגש בין יהודים לערבים, הוא מדווח על "אירוע חיכוך". אירוע כזה, רק לצורך הדוגמה, מופיע ברשימה ככזה שהתרחש בשבת האחרונה ביצהר.

צלצלתי לאלחנן גרונר מאתר ה"הקול היהודי", איש שבקיא באירועים בגזרה, על אחת כמה וכמה באירועים שמתרחשים ביישוב שלו. "כן", ענה לי, "היה משהו". "אחרי תפילת שחרית, כשיצאנו מבית הכנסת, אחד התושבים ראה שערבים מהכפר השכן עובדים עם באגר שהתחיל לעלות לכיוון יצהר ולפתוח שטחים במסגרת ההשתלטות של הרשות הפלסטינית. הזעקנו את כוחות הביטחון וירדנו לכיוון. הגיע כוח צבאי. אנחנו היינו מצד אחד שלו, הערבים מהצד שני. צה"ל ביקש משני הצדדים להתפזר, וכך היה. לא הגענו לשום חיכוך איתם, אנחנו לא עשינו להם כלום וגם הם לא עשו לנו כלום".

גם ברשימה של מערכת הביטחון, לא מדווח על שום אלימות שהתרחשה באירוע הזה. "חיכוך הדדי סמוך ליצהר", זה מה שנרשם. האם יש סיבה שאירוע כזה יירשם בסטטיסטיקות כאירוע אלימות של יהודים, כשאפילו צה"ל לא מדווח שהייתה בו אלימות?

שאלתי השבוע גורם ביטחוני רלוונטי, מה משמעותו של "אירוע חיכוך". זה יכול להיות ממפגש של קללות הדדיות, דרך מכות, ועד יותר מזה, הסביר לי. לחיכוך צריך שני צדדים, בהכרח בכל אירוע חיכוך שכזה אלה היהודים שהתחילו? שאלתי. לא, השיב. אם כך, למה אירוע שבו אין כלל אלימות נספר כאירוע אלימות? למה אירוע שבו הערבים הם שהתחילו נחשב ככזה שהיהודים אחראים לו?

ובכן, כאן צריך לערוך הפרדה. כשצה"ל או שב"כ או המשטרה מנהלים סטטיסטיקות משלהם, זה עניין אחד. ייתכן שלצבא חשוב לספור כל אירוע שהוא נאלץ להקצות ג'יפ סיור כדי לטפל בו, על מנת לדווח בסוף החודש על המשאבים הרבים שהגזרה דורשת. זה בסדר. אבל מעיתונות יש לצפות שלפני שהיא מפרסמת מספרים ומשמיצה ציבור גדול, שתדע לנתח אותם ולהבין במה מדובר. מהי אלימות ומה לא, מהו מקרה שהיהודים אחראים לו, ומה לא.

כאמור, חלק גדול מרשימת האירועים האלימים לכאורה של המתנחלים, הם "אירועי חיכוך" שבהם כלל לא נרשמה אלימות. בחלק אחר מדובר באירועים דו־צדדיים, שבהם התקוטטו יהודים וערבים מבלי שאפשר לקבוע מי התחיל ומי הגיב, ולמה בחר מישהו להטיל את האחריות להם על הצד היהודי.

דוגמאות? ב־2 באוקטובר דווח על "חיכוך פיזי בין 100 פלסטינים ול־100 מתיישבים". באירוע הזה, אגב, דווח על פצוע קל אחד. יהודי. איך העסק הזה הפך ברשימת הדיווחים לאירוע של תקיפה יהודית לאומנית? לא ברור. באותו יום נרשם עוד דיווח על "חיכוך אלים שכלל מכות הדדיות בין 30 מתיישבים ל־30 פלסטינים" בשומרון. ויש גם "אירוע חיכוך בנבי אליאס" ו"חיכוך ביישוב היהודי בחברון".

אין דיווח על אלימות. אין דיווח על כך שהיהודים הם שעשו משהו רע. אבל ברשימה, כל שורה כזו היא עוד פשיעה לאומנית של מתנחלים. ספרתי. 35 מתוך 108 האירועים שדווחו כאירועי אלימות ב־23 הימים הראשונים של חודש אוקטובר הם כאלה. או אירועי "חיכוך" או אירועים "הדדיים".

חלק אחר ברשימה - לא יכולתי לבדוק כל מקרה ומקרה בה - מקורו באירועים שהתחילו בזריקות אבנים של ערבים, המשיכו בהפגנת מחאה תגובתיות של יהודים במקום, ובמפגש בין שני הצדדים, שבמהלכו נזרקו אבנים גם מהצד היהודי.

האם זה בסדר? לא. זה רע. זה חמור. את עבודת הביטחון צריך להשאיר לגורמי הביטחון. ועדיין, כדאי מאוד שהתקשורת, כשהיא מדווחת על עשרות אירועי אלימות של מתנחלים, תדע לספק את ההקשר ואת פרטי האירוע. ואם היא לא יודעת לספק אותם, שתבדוק לפני שהיא מציירת את המתנחלים כארגון טרור רחב היקף, או לכל הפחות שתסייג בצניעות ותבהיר שאין לה נתונים.

כמה מאותם "אירועי חיכוך", כפי שאמרנו, הם הפגנות שאליהן יצאו תושבי יישובים שונים כדי למחות נגד המצב הביטחוני. האם אפשר להפוך אותם לטרוריסטים משום שבמהלך הפגנה כזו חסמו כביש ונוצר "אירוע חיכוך"? באחד האירועים, לדוגמה, מדובר ב"התקהלות מתיישבים מעלי זהב עם אלות".

אנשים שדיברתי איתם ביישוב סיפרו שמדובר בכמה אנשים שיצאו לעבר הכביש שבו נזרקו קודם לכן אבנים על מתיישבים. האם הם יצאו עם אלות בידיהם? מי שאיתו שוחחתי טוען שלא, אבל אני בוחר ללכת כאן עם הדיווח של מערכת הביטחון ולצאת מנקודת הנחה שכן. נו, מה הטענה כאן? הרי גם בדיווח עצמו לא כתוב שהם עשו למישהו משהו רע לבד מ"התקהלות עם אלות". מישהו חושב שיש סיבה לרשום את האירוע הזה כאירוע אלימות של מתנחלים?

צריך לומר כאן שני דברים חשובים. האחד, שגם אחרי שניפינו את כל אותם עשרות אירועים שלא ברור איך הגיעו לרשימה, נשארנו עם אירועים לא מעטים בתקופה האחרונה של זריקות אבנים של יהודים. האם זה היה בתגובה למשהו? כאמור, בחלק מהאירועים כן. האם זה היה תוך כדי מפגש אלים עם הפלסטינים? כאמור, אני לא יודע לקבוע מה קרה בכל אירוע ואירוע. נדמה לי, לפי רשימת הדיווחים, שגם הצבא לא יודע.

ועוד משהו חשוב צריך לומר כאן. אני נגד כל פעולה אלימה. אני סומך על מערכת הביטחון, על צה"ל ועל שב"כ, שעושים כמיטב יכולתם להילחם בכל טרוריסט ומפגע, ואני מתנגד באופן נחרץ לכל מי שמחליט לסייע להם בעבודתם על דעת עצמו. אם הייתי נוכח במקום שבו מישהו ריסס בגז פלפל את אותו מג"ד, הייתי אוחז בו ומסגיר אותו למשטרה.

ואחרי שאמרנו את זה, ומכיוון שכלי התקשורת חוטאים לתפקידם ולא משקפים את מה שקורה בשטח, צריך להדגיש כמה חמור המצב. אין בתקופה האחרונה ולו יום אחד שאין בו עשרות פיגועי אבנים. אנשים שנסעו בדרכים שעד אתמול נחשבו בטוחות, חוששים היום לעלות על הכביש. אני עוקב אחרי קבוצות שמעבירות כל העת תמונות מכבישי יהודה ושומרון. שדה קרב. אין דרך אחרת לתאר את זה. תמונות של רכבים עם שמשות מנופצות, סרטונים של בקבוקי תבערה שמושלכים על כלי רכב עם משפחות וילדים. כשזה מה שמתרחש בשטח, וכשכמעט כלום מזה לא מגיע למסך שלכם, תקשורת שעוסקת יומיים במישהו שריסס מישהו אחר בגז פלפל - היא תקשורת מטורפת.

אתם מסוגלים לתאר לעצמכם מה עובר על המוני אנשים שנוסעים בכביש בידיעה שבכל רגע יכולה אבן שזרק ערבי לנפץ להם את השמשה ולהרוג אותם, או לפגוע בילדם, או סתם לנחות בשלום חמישה סנטימטר מכיסא התינוק שלו ולסדר לכל המשפחה טראומה לכל החיים? זוהי שגרת החיים בתקופה האחרונה.

אני כבר לא מדבר על אירועי ירי מנשק קל. מאז תחילת השנה בוצעו ביהודה ושומרון 177 פיגועים כאלה. זה אומר פיגוע ירי לעבר מישהו בכל יומיים. נתון בלתי נתפס. בחודש ספטמבר, לפי דו"ח השב"כ האחרון, בוצעו באיו"ש 139 פיגועים של השלכת בקבוקי תבערה, 53 מטעני חבלה, 34 אירועי ירי מנשק קל, 14 הצתות, ארבעה פיגועי דריסה וארבעה פיגועי דקירה. אתם מבינים במה מדובר? בחודשיים האחרונים אנחנו מדברים על עלייה של 100% לערך בפיגועים.

אז עם כל הכבוד והביקורת והחומרה של הסיפור על מישהו שריסס קצין של צה"ל בגז פלפל, עיתונות שפותחת עם זה מהדורות חדשות ויומנים כשמול עיניה העצומות לרווחה משתולל כאן טרור יומיומי רחב היקף, נגד אנשים, נשים וטף שנוסעים לעבודה שלהם או לסבתא שלהם ולא יודעים מאיפה יושלך הסלע ומאיפה יתעופף הבקבוק עם האש, היא עיתונות שבוגדת בתפקידה.

ערכתי תרגיל קטן. הלכתי אל הדיווחים שמרכז ארגון "הצלה ללא גבולות יו"ש", ועברתי על רשימת הפיגועים נגד יהודים שבוצעו ביממה שקדמה לגל הדיווחים על אלימות המתנחלים בשבוע שעבר. ובכן, נרשמו בה 62 דיווחים של יהודים על אבנים שהשליכו עליהם ערבים (ויש להניח שיש מי שסופגים אבנים ולא מדווחים), בנוסף ל־9 אירועים של זריקות בקבוקי תבערה ו־3 מטעני חבלה.

יהודים הותקפו באבנים ליד גבעון החדשה וליד דולב, ליד נווה צוף וליד שכונת הר חומה בירושלים, ליד עפרה וליד מעלה שומרון, ליד ברוכין וליד עלי זהב, ליד פסגות וליד בית אל, בדרך למעלה עמוס ובדרך לכוכב יעקב, בדרך לקדומים ובדרך לרמת גלעד, בדרך לקרני שומרון ובדרך לתקוע, ליד קרית ארבע וליד בית חגי. כל הרשימה הזו, רשימה חלקית בלבד, התרחשה במשך יממה אחת בלבד, היממה שבה בזבזו עיתונאים את הזמן כדי לספר על המתנחלים האלימים, וכדי להסביר שמדובר ב"טרוריסטים" של ממש.

שמעתם על משהו משרשרת האירועים שהוצגו כאן? דיברו עליהם בחדשות? ידעתם שבחודש האחרון יש עשרות אנשים שנפגעו מהאבנים הללו? איזה מין עיתונות זו שהעובדות לא מעניינות אותה, רק משום שזה משרת פוליטית את המחנה שלה? איזה מין עיתונות זו שכאשר גורמים שונים ומשונים מעבירים לה נתונים על כמה זה מסוכן שיש מאה אירועים בחודש שיהודים מעורבים בהם, לא מבקשת לבדוק ממה מורכב הנתון הזה, ולא חוזרת אל מי שהעביר לה את זה ומסבירה לו שכשמהצד השני ישנם אלפי פיגועים של ערבים נגד אותם מתיישבים, זה מביך לפרסם דווקא את מה שעושים היהודים?

ועוד משהו חשוב. זו לא רק העיתונות. על גל השקר הזה רכבו השבוע כל מי שאחראים למצב הביטחוני המעורער ביהודה ושומרון, אבל הפוזיציה הפוליטית שלהם מביאה אותם להטיל את האחריות על הקורבנות.

כך ראש הממשלה יאיר לפיד, שמצא לנכון לצייץ ש"המתפרעים היהודים שתקפו הלילה באלימות את לוחמי צה"ל בחווארה הם עבריינים מסוכנים... שמסכנים את חיי הלוחמים שלנו ופוגעים במדינת ישראל".

כך שר הביטחון בני גנץ, שהאשים את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר באחריות "להצתת השטח, לעידוד בפועל של פשיעה לאומנית, לתקיפת חיילי צה"ל, אנשי משטרה וכוחות ביטחון, ולפגיעה ברכוש ובתושבים פלסטינים".

כך מרב מיכאלי, שהזכירה בגאווה שחברה למפלגה, השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, היה הראשון להזהיר "מאלימות של קבוצות מתנחלים אלימים ופורעי חוק", זה לפני שסיפרה שהקפיאה את כל התכנון התחבורתי בכבישי יהודה ושומרון "כי אני חושבת שחבל להשקיע במקום שבסופו של דבר הוא לא יהיה חלק ממדינת ישראל הריבונית".

אף אחד מהשרים הבכירים האלה לא מתייחס בפומבי למאות אלפי אזרחים ישראלים שהטרור מאיים עליהם מידי יום ביומו. המתנחלים האלימים הם הבעיה היחידה שלהם.

לפני כשנה, על מנת להסביר כמה מכוער ושקרי הדיון שעוסק ב"אלימות המתנחלים", ערכתי כאן תרגיל קטן. בדקתי כמה אירועי אלימות יש בשנה אצל המתיישבים, וכמה עבירות מין יש בשנה אצל התל אביבים. ניתוח המספרים לימד שבתל אביב מתבצעות מידי שנה הרבה יותר עבירות מין לנפש, מאירועי אלימות לנפש שמבצעים יהודים נגד פלסטינים ביהודה ושומרון. במילים אחרות, לפני שצריך לטפל באלימות של המתנחל מקרני שומרון, צריך לטפל בעבריינות המין של התל אביבי.

כך עובדת תעמולה. כך עבדו התעמולות הגרועות בהיסטוריה. לוקחים נתון עובדתי, קטן ככל שיהיה, מתעלמים מכל מה שסביבו, מנפחים אותו כאילו הוא־הוא הסיפור, ומתרכזים רק בו. ובכן, גם על זה הבחירות שייערכו השבוע.