התיאטרון של פנינה: השחקנית והבימאית שיצרה שפה מיוחדת בעיר לוד

"לפני שמונה שנים נכנסה למשרד שלי בחורה עם רעמת תלתלים ואמרה שהיא רוצה להקים בלוד תיאטרון. אני כבר התרגלתי לפגוש אנשים ולשמוע מפיהם על פרויקטים שהם רוצים להקים, לעתים עם משכורת מנכ"ל, והדברים לא התממשו", נזכרת אורית עופר, מנהלת מחלקת התרבות בעירית לוד באותה פגישה."חשבתי לעצמי שלא תצא מהפגישה הזאת בשורה של הקמת תיאטרון ושבטח בקרוב גם היא תעלם, אבל אז ראיתי את הניצוץ בעיניים שלה והחלטנו שהיא תתחיל בקטן ותנסה להצמיח עם הזמן משהו גדול יותר", סיפרה עופר.

בשמונה השנים האחרונות, בהן פנינה רינצלר- הבחורה עם רעמת התלתלים והניצוץ בעיניים- פעלה בלוד, היא הקימה בלוד תיאטרון שהפך מוקד עשיה חברתי-תרבותי משמעותי בעיר. יאיר רביבו, ראש עיריית לוד כתב כי "המרכז לתיאטרון לוד הפך נכס אדיר ומקור גאווה לודאי. פנינה, הבמאית והשחקנית האהובה ומעוררת ההשראה, הפכה לשם דבר בעיר, היא הצליחה לייצר שפה כה מיוחדת, בשיתוף תושבים מכל מגזרי האוכלוסייה ותרמה בכישרונה המיוחד תרומה אדירה להעשרה ולקידום פעילות תרבותית אמנותית בעיר".

לפני שבוע הלכה פנינה רינצלר לעולמה והיא בת 43.

היא נולדה בירושלים למשפחה דתית. בגיל 15 החליטה לחזור בשאלה. "רציתי לשחק ולשיר וזה לא הלך ביחד", סיפרה רינצלר. אחרי שירות צבאי כמורה-חיילת וכזמרת למדה תיאטרון ופעלה במסגרת תיאטרון אלטרנטיבי בשלומי. בהמשך סיימה תואר שני באוניברסיטת חיפה בלימודי פסיכודרמה. אחר כך עבדה בבתי חולים כליצנית רפואית וטיפלה בפסיכודמרה בבתי ספר ברמלה ובלוד.

באותן שנים חיה בתל אביב, אולם לדבריה לא הרגישה שזה ביתה, היא "התאהבה בלוד". היא סיפרה לרותי זוארץ מ"מעריב": "הרגשתי כמו שמתאהבים בגבר. עם פרפרים בבטן. תחושה של רגע. סיפרתי להילה, חברתי, על חזון התיאטרון, ותוך כדי, היה ברור שלוד היא העיר".

יפית חייקין, תושבת לוד ופעילה חברתית בעיר, הפכה לאחת מחברותיה הקרובות של רינצלר. היא אמרה כי "פנינה הייתה אישיות מיוחדת, היא הייתה מאירת פנים ולבבית. אהבה אדם באשר הוא אדם, בלי שזהותו, דעתו, הלאום או הדת שלו ישנו עבורה". לדברי חייקין "היא ראתה עצמה כמי שיש לה שליחות לעשות טוב ולראות טוב ולקבל כל אדם".

היא החלה לזרוע את זרעי התיאטרון בלוד במקומות רבים: הקימה חוג במתנ"ס, פתחה תיאטרון קהילתי ורתמה את הכלים של התיאטרון לליווי תהליכים חברתיים בעיר. עופר מספרת לדוגמא על פעילות ליישוב סכסוכים שנעשתה במרכז מסחרי בעיר ובמהלכו שחקנים הציגו לקהל שהתאסף מסביב. "הייתה סצינה של ויכוח שמתעורר ואנשים מהקהל התבקש לבוא ולעזור בפתרון הסכסוך", היא נזכרת.

בנוסף הייתה דמות משמעותית בהובלה ובהשתתפות ב"פסטיבל במזרח" שנערך מדי שנה בלוד. כמו כן אספה אנסמבל של שחקנים ובוגרי בתי ספר למשחק, והם העלו הצגות באופן קבוע. היא עצמה עברה לגור בלוד וכך גם חלק מהשחקנים בתיאטרון. "היא לא חייבה את השחקנים לעבור ללוד, אבל במעבר לעיר ראתה חלק מהאג'נדה שלה", אמרה עופר. לדבריה "היצירה ועולם התיאטרון היו החיים שלה. כל הזמן היא ריכזה סביבה עשיה וידעה לרתום את כולנו לכך".

אחת מהנשים אליהן חברה רינצלר הייתה פאתן אל זינאתי, מנהלת המתנ"ס היהודי-ערבי "שיקגו" שבשכונת רמת אשכול בעיר. חייקין זוכרת היטב את החיבור בין שתיהן: "פנינה ביקשה מפאתן מקום להקים תיאטרון. פאתן אמרה שיש מקום פנוי בקומה השנייה של המתנ"ס ושבאופן זמני היא תוכל להתחיל לעבוד בו. צחקנו יחד איתה ובלעדיה: 'איך היא חושבת לעשות בלוד תיאטרון פרינג'? לא ממש ידענו איך לעכל אותה, אבל כיבדנו את הנחישות שלה. היא האמינה שתיאטרון צריך לחדור ללבבות ופעלה בקרב כל חלקי האוכלוסייה - ילדים, נוער ומבוגרים. היא קיימה קייטנות תיאטרון, הקימה תיאטרון קהילתי שהביא את סיפורה של העיר. היא גם הוציאה הצגות לרחובות העיר. את החלום שלה היא הגשימה עם הרבה כבוד לעבר, למסורת ולערכים של תושבי העיר. לוד היא לא עיר של צבעי פסטל, הכל בה צבוע בצבעים עזים והיא אהבה את העיר עם כל המגוון שיש בה. העשייה הקהילתית שלה הפכה את התיאטרון למוסד משמעותי בעיר".

בשנת 2019 זכתה בפרס שח"ם בקטגוריית קידום החברה הישראלית. השופטים כתבו בנימוקיהם כי "התיאטרון זורם בעורקיה של פנינה ככלי מחבר ומקרב, השליחות שבדבר היא אבן היסוד של פנינה, ליצור על מנת להשפיע, לעורר, להעביר את כלי התיאטרון כשפה נוספת דרכה אפשר לייצר מציאות מיטיבה יותר, שהיא מעל לגבולות הגזע המין והדת".
לדברי חייקין "לפנינה היה קול מיוחד וגוון מיוחד, אבל היא לא באה ללוד כדי לחנך או כדי לכפות את דעותיה, לא כדי להגיד מה נכון ומה לא נכון. היא עשתה הכל בטבעיות ובנועם הליכות ובגלל זה כולם התאהבו בה".

כשבנה הבכור של חייקין חגג בר מצוה היא פנתה לרינצלר שתוביל את אורחיה בסיור תיאטרלי ברחובות לוד. "מאז התפתחה בינינו חברות עמוקה ואהבה גדולה והיא הפכה להיות חלק מהמשפחה שלנו. כשנולד בנה הוא הפך כמו בן הזקונים במשפחה שלי".

בנה, רני, נולד לפני שנה ושלושה חודשים. מספר חודשים אחר כך החלה לסבול מארוע רפואי מורכב, עברה ניתוחים ושיקום ארוך. באותו זמן הלכה לעולמה חברתה הטובה, פאתן אל זינאתי ורינצלר כתבה אז: "פאתן יקרה שלי, חביבת אלבי, ברגעים אלו את עושה דרכך אל השמיים, אל המנוחה. וזה בלתי נתפס. כי גם רגעים לפני הסוף כתבת לי להתפלל כי את עדיין כאן. ונלחמת חזק. כל כך האמנתי שלכאב הזה יהיה סוף טוב. כי זה לא הגיוני אחרת. גם ברמה האישית וגם בעשיה החברתית שלך. כי לא תהיה עוד פאתן כמוך. אני לא מבינה בכלל את השיקולים של אלוהים. אני רוצה לומר לך תודה. על כל מה שהיית בשבילי. על כך שהכנסת אותי ואת כל האנסמבל למתנ"ס אחרי עשר דקות של שיחה ובכך אפשרת לי להגשים חלום, ועדיין לא הכרנו בכלל. אני מתקשה להיפרד. מקווה שלכל הפחות ימשיכו את דרכך לקירוב לבבות ושלום. כי זרעת בחייך משהו גדול בחברה הלודאית".

לפני שלושה חודשים עוד הגיעה רינצלר להופעה של קבוצת התיאטרון הקהילתי ונטעה בלב רבים תקווה כי תחלים ותשוב לפעול. אולם לפני שבוע הלכה לעולמה, מספר חודשים אחרי מותה של חברתה, אל זינאתי.