הסיפתח של לפיד, המחווה לנתניהו וההברזה של בנט: 3 הערות על הפוליטיקה מאחורי ביקור ביידן

על השטיח האדום בנתב"ג, על הכורסאות המפונפנות עם דגלוני ישראל וארצות הברית מתנופפים מאחור, בביקור המרגש ביד ושם ועם הספורטאים החמודים בטקס פתיחת המכביה - ביקור הנשיא ג'ו ביידן סידר לראש הממשלה יאיר לפיד סיפתח כפול - לתפקיד ולקמפיין.

במשך יומיים אולפני הטלוויזיה עקבו אחרי כל צעד ושעל של האורח רם הדרג, ועבור לפיד, פחות משבועיים אחרי שקיבל את התואר, זו הייתה הזדמנות לתצוגת תכלית כראש הממשלה, זמן מסך יקר מפז להשמיע אנגלית מהוקצעת ולהפגין גינונים מדינאיים ומנהיגותיים.

את שני הנשיאים האמריקנים האחרונים שביקרו כאן בעשור האחרון, אובמה וטראמפ, אירח ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הפעם לפיד יהיה זה שיערוך לקטים מהשידורים החיים לסרטוני בחירות. ואחרי ארבע מערכות בחירות עם ראש הממשלה נתניהו, הפעם לפיד הוא זה שנהנה מהמשאב היקר של שליטה בסדר היום, שמנתב בין נאומים, הצהרות והתפתחויות מדיניות גדולות. תרועת הפסטיבלים תימשך גם אחרי שמטוס האייר פורס ימריא לסעודיה, עם בשורות הנורמליזציה ההיסטוריות על פתיחת נתיבי הטיסות שיהדהדו במהלך סוף השבוע.

עד הבחירות יש עוד יותר משלושה חודשים, נצח שיכול לפוגג את כל השפעות הביקור בסערות מזדמנות, שערוריות קמפיין אחרות, ולטבוע תחת יוקר המחיה אבל בטווח הקצר, הוא השיק את קמפיין הבחירות של לפיד והזניק אותו לנקודת פתיחה תודעתית מיטבית לקראת המשך הדרך. הביקור עבר חלק, לפי הפרוטוקול, ולפיד הראה שכן, הוא יכול, לשחק במגרש של הגדולים, ושלא רק נתניהו יכול לעשות קמפיין ליגה אחרת.

ובשבוע שבו שותפו לשעבר בני גנץ הודיע על איחוד עם גדעון סער, בשאיפה להפוך את הבחירות למירוץ תל ראשי, התמונות הנשיאותיות חידדו שהחזית המרכזית היא עדיין בין שניים ויסייעו למצב את לפיד מול נתניהו בקרב המרכזי על ראשות הממשלה.

ביידן הוא מאוהבי ישראל הגדולים שישבו בבית הלבן, אם לא הגדול שבהם, ועם כל הכבוד למארחיו, לפיד והנשיא יצחק הרצוג, הוא היה הכוכב של הביקור בעצמו. הוא הגיע כדי לעשות "גוד טיים" בדרך לסעודיה, וכבש את הלבבות הישראליים עם מלים רכות ומחוות אנושיות מרגשות. גם לחיצת הידיים החמה שהושיט לראש האופוזיציה נתניהו בקבלת הפנים בנתב"ג, בליווי ברכות אהבה ושלום, שידרה את אותו מסר נשיאותי, של חברות עמוקה וארוכת שנים שמתגברת מעל שסעים ומחלוקות.

ערב לפני הנחיתה בנתב"ג, בלשכת ראש הממשלה הופתעו לגלות שנתניהו אישר את השתתפותו בקבלת הפנים. הוא הוזמן לאירוע לפי הפרוטוקול, בהיותו סמל שלטון, יחד עם יו"ר הכנסת מיקי לוי ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שהודיעה מראש שייבצר ממנה להגיע; אבל אחרי שנה של חרמות על הממשלה שכוללת התחמקות מפגישות העדכון הביטחוניות המחויבות על פי חוק אצל ראש הממשלה, אצל לפיד לא ציפו שדווקא הפעם נתניהו יבחר להיות ממלכתי, או ירצה להשתתף כצופה מן הצד כשלפיד מככב על השטיח האדום.

אבל מי כמו נתניהו ידע שהביקור ישתלט על סדר היום, וזאת הייתה הדרך הכי יעילה להיכנס לתוך הפריים הנשיאותי. גם אם המחיר תמונה קבוצתית מוזרה עם חברי הממשלה שהדיחה אותו מהשלטון, כשהוא יושב מאחורי שני אדריכליה, בשורה השנייה, ומשחק תפקיד משני. יום לפני הביקור הוא ניסה להקדים את חדשות הטיסות מעל סעודיה בהצהרה מיוחדת והבטחת בחירות לשלום מלא עם ריאד עם שובו לשלטון, ולאגף את לפיד בהצהרות לוחמניות נגד תוכנית הגרעין האיראנית, אבל אף אחד מאלה לא תפס את תשומת הלב כמו הישיבה הנונשלנטית בין מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, עם משקפי השמש שהגנו מהחום הקודח.

הכבוד המיוחד שביידן עשה לנתניהו, מחוץ לכללי הטקס, גם בנתב"ג וגם בפגישה בבית הנשיא, מוסס במעט את האנטגוניזם של מתנגדי ממשלת השינוי והעניק גם לתומכיו מקום בחגיגה. ידוע שאחת המטרות האסטרטגיות של ישראל היא לשמור על תמיכה דו מפלגתית עם בעלת בריתנו החשובה בוושינגטון; ביידן עשה מאמץ הפוך וניסה לשמור על דו-מפלגתיות בביקורו בירושלים. אבל למרות החיוכים והמחוות הידידותיות, נתניהו לא מחזיר באותה הדדיות והוא מציב גבול פוליטי ברור ליחסים: בליכוד ממשיכים לעכב את החקיקה שתסדיר את הסכם הפטור מוויזות, למרות ההפצרות והלחצים כבדים מממשל ביידן שרוצה להשלים את התהליך.

מדובר במהלך שנבנה במשך שנים, עוד מימיו של נתניהו ראשות הממשלה, שיכול לשנות את החיים התיירותיים של כל אזרח במדינה, אבל נתניהו לא מוכן שההישג יירשם על שם לפיד ושרת הפנים איילת שקד, והוא מחזיק אותו כמו בן ערובה בידיו, עד שיקבל בחזרה את המושכות.

ביידן הוא הנשיא האמריקני היחיד שפגש את כל ראשי הממשלה מאז גולדה מאיר, שהוזכרה בכל נאום בביקור, וגם בפלונטר הפוליטי הנוכחי הוא מחזיק ברקורד ייחודי: הוא מכיר את ראש הממשלה הנוכחי, את ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, את ראש הממשלה לשעבר נתניהו, וגם את מי שרוצה להיות ראש הממשלה בעתיד, בני גנץ.

במקור, כשהביקור הנשיאותי יצא לדרך, בנט היה אמור להיות זה שמארח את ביידן, יחד עם הנשיא יצחק הרצוג, אבל מאז התפרקה הממשלה שהובילה לרוטציה גם על השטיח האדום. לפיד היה ראש הממשלה שקיבל את פניו, ובנט התפוגג לעמדת ראש הממשלה החליפי, עד כדי היעלמות.

קשה היה שלא לחוש אמפתיה כשבנט עמד לבדו בהמתנה לירידה של הנשיא מהמטוס בנתב"ג, או כשהשתרך מאחורי לפיד והרצוג שליוו את ביידן בגינוני קבלת הפנים. לולא היה מחליט לפני חודש שהוא מוותר ומרים ידיים, המעמד הרם היה יכול להיות כולו שלו ולפיד היה שחקן המשנה. בבוקר למחרת בנט הודיע שלא יגיע לפגישה המורחבת של לפיד וביידן, ואחר הצהריים החליט להבריז מטקס הענקת עיטור הנשיא על הדשא אצל הרצוג. זאת, בהמשך להיעדרות חריגה מישיבת הממשלה השבועית ביום ראשון, הראשונה בכל השנה באחרונה מאז שהוקמה ממשלת בנט-לפיד. כל זאת ברקע רינונים על מתיחויות והיעלבויות ומשחקי כבוד וקרדיט.

הבאסה של בנט מובנת, לא קל ליפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ומלשכת רה"מ להשתנמך לתפקיד ראש הממשלה החליפי. אבל אם הוא לא רוצה למלא את התפקיד, מוטב שיוותר עליו ועל התנאים הנלווים מאשר להוזיל אותו בהתנהגות לא מנומסת וילדותית.