עשור למות סמל המחאה החברתית שהצית עצמו, חבריו מזהירים: "יהיו עוד הרבה אנשים במצבו"

כ-15 איש ציינו הערב (חמישי) עשור למותו של משה סילמן, שהצית את עצמו במחאה על המצב הכלכלי. הם התאספו ברחוב קפלן בתל אביב, המקום בו התרחש האירוע ב-2012, הדליקו נרות זיכרון והקריאו דברים לזכרו - ונגד מדיניות הממשלות בשנים שחלפו.

רובם חלק מגרעין קשה של פעילים חברתיים שמגיעים למקום מדי שנה. "נתניהו קרא לזה אז 'טרגדיה אישית'. זו לא הייתה טרגדיה אישית, זו טרגדיה חברתית לאומית של מדינה שמתנערת מאחריות על רווחת אזרחיה", אמר יגאל רמבם, ממובילי המחאה החברתית ב-2011. "המקרה שלו יכול לקרות מחר לכל בן אדם", הזהיר. "אנחנו רגע לפני היפר-אינפלציה ויהיו עוד הרבה מאוד אנשים במצבו. המחירים קופצים, בעלי דירה מעלים פתאום את השכר ב-1,200 שקל, ואין מישהו בממשלה שלוקח אחריות". העוברים ברחוב ביקשו להבין מה פשר ההתקהלות, עצרו לקרוא את שלט ההנצחה, ורמבם הסביר, גם בלי ששאלו: "בן אדם שרף את עצמו פה".

סילמן העלה את עצמו בלהבות מול המצלמות בהפגנה לציון שנה למחאה החברתית בעקבות קשיים כלכליים מתמשכים, שהחלו בחוב של 15 אלף שקל לביטוח לאומי, התפתחו לשלילת רישיון שאיתו עבד כנהג משאית ומונית ועברו לתביעות וניסיונות כושלים לקבל סיוע מהמדינה בשכר הדירה. לפני מותו חילק לנוכחים בהפגנה מכתב האשמות. "אני משה סילמן", הקריא רמבם את מילותיו של סילמן, שהדהדו המשתתפים בהפגנה. "מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי, השאירה אותי חסר כלום. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".

"הוא נתן לי את המכתב וטעיתי לחשוב שהוא יצית את המדינה, שהחברה תגלה רגישות", סיפרה סיגל אביבי, אחת הפעילות. "העשור שחלף רק הדגים כמה שנאת העניים גברה. נבנה פה מערך שלם כדי לדחוק אנשים לקצה גבול היכולת", טענה. "משה סילמן התאבד כי הוא לא רצה להיות דר רחוב. זה הדבר שהכי הפחיד אותו. ואנחנו רואים רק יותר ויותר כאלה. קיוויתי שנבין שיש לנו אחריות, שאנחנו לא רוצים לחיות בחברה שדוחקת אנשים כאלה הצידה".

ריקי כהן בנלולו, פעילה נוספת שהגיעה להפגנה, הצטרפה לדבריהם. "כאב ההתעללות הממסדית יותר שורף מלהבה", הסבירה את המעשה של סילמן. "המדינה התעלמה ממצבו. הוא דפק על דלתות משרד השיקום והביטוח הלאומי ולא מצא אוזן קשבת".

העלייה האחרונה ביוקר המחייה, שנראית בין השאר במחירי המזון, הדלק והדירות, מעוררת בקרב הפעילים חשש ממקרים נוספים. הם נזכרים בהצתות העצמיות הנוספות שרדפו את זו של סילמן, לפחות חמש לדבריהם רק באותה השנה, ומעלים את הסיפור של הגבר שהצית את עצמו מול בניין העירייה באשדוד לפני כחודשיים. "כשממשלת השינוי נכנסה ראינו התעללות במשפחות חלשות", טענה כהן בנלולו. "עליית מחירי הלחם תפגע בהרבה מאוד משפחות, אבל עליית מחירי הדיור עוד יותר. אוכל אפשר לחתוך לחתיכות קטנות, דירה לא. אנשים ממעמד הביניים מתחילים להבין את מה שאנחנו חיים כל הזמן, את המציאות שבה אתה כבר לא יכול להיכנס לסופר ולמלא את העגלה. במדינת ישראל מובן מאליו שאנשים מחפשים את האוכל שלהם בזבל, ואפילו על זה יש תחרות".

מעל כולם, כמובן, נמצא שמו של איציק סעידיאן, שחוזר שוב ושוב בדבריהם. הוא אומנם עשה זאת בעקבות קשיים בהכרה כנכה צה"ל, אך המשתתפים מבקשים למתוח חוט מקשר בין השניים - המענה הלקוי של המדינה לקשיים של האזרחים. "גם אותו הפקירו", הדגישו.

בין אסופת הפעילים הוותיקים בלט נער אחד, בן 16. הנער, כפיר, קרא על האזכרה בטוויטר ולקח איתו מרעננה את אביו, שהשתתף במחאה לפני עשור, בה סילמן הצית את עצמו. "קראתי עוד על הסיפור והרגשתי צורך לבוא. אני לא יכול לקבל את זה שיש אנשים בלי אוכל, שאנשים מגיעים למצב כזה", הסביר, והתפנה להקשיב לנאומים.