כמה נושאים מרכזיים העסיקו את ראש הממשלה מנחם בגין ואת צמרת צה"ל בשעות הראשונות של מה שנקרא "מבצע שלום הגליל" והפך עם השנים להיקרא "מלחמת לבנון הראשונה": דאגה לשלומו של טייס חיל האוויר שנשבה בידי מחבלים; סוגיית כיבוש מבצר הבופור; וחיפוש אחרי טרנזיסטור (מכשיר רדיו נייד, א.א.) כדי שאפשר יהיה להקשיב למהדורת החדשות של השעה 13:00 ולאחר מכן לנסח הודעה לתקשורת. היום, 40 שנה בדיוק לאחר מכן, חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את פרוטוקול הדיון הדרמטי.
הארכיון התיר היום (שני) לפרסם שני פרוטוקולים: הראשון הוא חלק מדיון מטכ"ל שנערך בלשכת הרמטכ"ל ב-5 ביוני 1982, יום לפני היציאה למבצע, והשני הוא הדיון בפיקוד הצפון שבו עודכן ראש הממשלה מנחם בגין.
אל תפספס
בדיון זה שהתקיים ביום פתיחת המבצע, זמן קצר לאחר פרוץ הקרבות, השתתפו הרמטכ"ל, רפאל איתן וראשי צה"ל. הוא החל לפני השעה 13:00, סמוך לשעת פתיחת המלחמה.
הרמטכ"ל עדכן בה את בגין בהתקדמות כוחות צה"ל. כשעלתה סוגיית נוכחות כוחות הצבא הסורי, עדכן את בגין ראש אמ"ן, האלוף יהושע שגיא, על חוליית תצפית סורית על הבופור ש"דולגה לאחור". נוכח אזכור הבופור ביקש ראש הממשלה לדעת "האם השארנו כבר את הבופור מאחורינו?".
"עוד לא הגענו", השיב הרמטכ"ל, והאלוף שגיא הוסיף: "עוד לא הגענו, חצינו את הליטני".
רפול, ככל הנראה תוך שהוא מצביע על מפה, הסביר לבגין: "כאן, הכוח הזה כשהוא יחצה את הליטני ויעלה כאן למעלה, הבופור יהיה מאחוריו". ניתן להבין מכך שבשלב זה אין עדיין כוונה לכבוש את הבופור, אלא להשאיר את המשימה להמשך.
עד כמה משמעותי היה הדימוי של המבצר הצלבני העתיק שהפך למעוז המחבלים, שמתנשא מעל שטח רחב וחולש עליו, ניתן להבין מתגובתו של ראש הממשלה. "הבופור שרואים אותו ממטולה הוא כל כך קרוב, כמו על כף היד רואים אותו", אמר בגין.
הרמטכ"ל: "הוא שמונה ק"מ בסה"כ. הוא בולט על קו הרקיע. כשרואים משהו על קו הרקיע אז הוא...".
ראש הממשלה: "ממש רואים אותו על כף היד. אז מה עכשיו, נהיה בקרוב, לא?"
הרמטכ"ל: "עוד מעט, עוד מעט הכוח הזה יהיה מאחוריו. עוד שעתיים וחצי".
בסופו של דבר המבצע לכיבוש הבופור החל כעבור כשש שעות. מדובר בקרב שנוי במחלוקת, שבו נהרגו שישה לוחמי סיירת גולני. במשך שנים התנהל ויכוח האם ניתנה הנחיה לדחות זמנית את כיבוש הבופור ולהמשיך להתקדם צפונה.
למחיר הכבד שגבה הקרב לכיבוש המבצר ולוויכוח על עיתוי הקרב התווספו דבריהם של בגין ושל שר הביטחון בממשלתו, אריאל שרון, על פסגת הבופור ב-8 ביוני. שרון אמר לעיתונאים שהתלוו לביקור כי לא היו אבידות לכוחותינו בקרב בבופור, ואחר כך שאל בגין האם למחבלים "היו מכונות יריה"? השימוש במונח מיושן למקלעים איתם נלחמו אז, הפך מעין סמל למה שנטען כניתוק, כביכול, ששרר בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון והרמטכ"ל.
אותו קרב גם הוליד את ראשיתה של המחאה האזרחית נגד היציאה למלחמת לבנון. ששת משפחות ההרוגים טענו כי מדובר במלחמה חסרת תוחלת ואף הפגינו נגדה. עד אז הורים שכולים לא העזו להביע דעתם בצורה כזאת. כך לדוגמה יעקב גוטרמן, אביו של רז גוטרמן שנהרג בקרב הבופור, הניף שלט באחת ההפגנות ועליו כתב: "בגין, שרון ורפול - רצחתם את בני". הוא אמר כי בנו "נהרג בקרב על סמל חסר ערך צבאי, בגבעה אשר מנחם בגין התפעל מ'אוויר הפסגות' הצלול שלה", וקרא להורי החיילים "להתחיל לחשוב ולדעת שעליהם מוטלת החובה לשמור על חיי בניהם".
גוטרמן ושאר הורי "משפחת הבופור", כפי שנקראו בספר שכתב עליהם רוביק רוזנטל, שינו לתמיד את השיח הישראלי סביב נושא השכול.
"רייגן יבין שאין לו עם מי לדבר"
בהמשך הדיון בפיקוד הצפון בתחילת המלחמה עלו לדיון גם סוגיות מדינות ופוליטיות. בגין סיפר כי אמר לנשיא האמריקני רונלד רייגן: "אנחנו נמלא את חובתנו הקדושה, SO HELP US GOD". ראש הממשלה סבר כי אחרי דברים אלו רייגן "יבין שאין לו עם מי לדבר, זהו". עוד אמר כי עם שגריר ארצות הברית בישראל, סמואל לואיס, הוא דיבר "בטון חריף מאד", על הצעת השגריר להגיע בבוקר שלמחרת להפסקת אש עם אש"פ. "אמרתי לו: אני מבקש, פעם שנייה שאני רוגז עליו, ואני אומר לו - סאם, אני אומר - MISTER AMBASSADOR - שלא תעשה פעם שנייה שום השוואה בינינו לבין ה-P.L.O".
עוד דנו ראש הממשלה, הרמטכ"ל וראש אמ"ן באפשרות שסוריה תצטרף למלחמה, ובשעה 13:00 ביקש בגין לעצור את הדיון כדי להקשיב למהדורת החדשות ברדיו.
לאחר שהקשיבו לדיווח ברדיו התחילו לדון בניסוח ההודעה שיוציא דובר צה"ל. ראש הממשלה ביקש להקפיד על עברית נכונה ולתקן את הניסוח מ-"מקורות הירי מהם נורית אש" ל-"מקורות הירי אשר מהם נורית אש". הוא גם ביקש כי לא ייכתב ש"האש נורית על יישובינו באצבע הגליל" אלא אל "יישובינו בגליל", משום שלא רק היישובים באצבע הגליל נפגעים מירי הקטיושות. הרמטכ"ל מציע שייכתב "יישובינו בצפון".
בדיון מוזכר גם דבר נפילתו בשבי של טייס חיל האוויר אהרון אחיעז. רפול עדכן כי הוא נמצא במרפאה בנבטיה ובהמשך מבקש לחסום את הצירים, ככל הנראה כדי למנוע את הוצאת הטייס מאזור. בהקשר זה קורא בגין לקחת שבויים, והבהיר כי אין להרוג אותם.
"מי שמרים את ידיו לאות לקריאה - הציל את חייו", אמר. כשנשמעת תגובה כי מדובר במחבלים, השיב בגין: "אפילו אתה אומר מחבלים, יכול להיות, מרים ידיים - לחוס עליו. ועכשיו דרושים לנו שבויים". אחיעז שוחרר מהשבי באוגוסט 1982.
"אתה חושב שאני חושש להישאר לבד?"
בשלב כלשהו בגין השווה בין גיוס המילואים כעת למה שקרה תשע שנים קודם, ערב מלחמת יום הכיפורים. "לו היה גיוס אז כמו היום מצבנו היה אחר", אמר ראש הממשלה. "לו היינו מגייסים לפחות ביום השישי (מתכוון ליום לפני שפרצה מלחמת יום כיפור) כל המצב במזרח התיכון היה אחר. לפחות ביום השישי. איזה אסון".
הרמטכ"ל ביקש לומר בהקשר זה משהו על משה דיין, שר הביטחון במלחמת יום הכיפורים ושר החוץ בממשלת בגין עד שנתיים וחצי לפני מלחמת לבנון, אולם ראש הממשלה קטע אותו ודיבר על מחדלי ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, וראש ענף מחקר באותה תקופה, אריה שלו. בגין ביקש להזכיר כי בדיונים בוועדת חוץ וביטחון העיר לזעירא נוכח ההנחה שלו כי קיימת "סבירות נמוכה" למלחמה. "אמרתי לו: מה אתה בתוך המוח של המחליט במצרים?".
לקראת סוף הדיון, כשרפול אומר לבגין כי עוד שעה עליו לצאת לשטח, שאל אותו ראש הממשלה: "נו, אז מה אז אני אשאר לבד?".
"אתה תישאר לבד, אברשה (אלוף אברהם טמיר, ראש היחידה לביטחון לאומי במשרד הביטחון) יישאר איתך, ודובר צה"ל יעזור... ור' אמ"ן ישמח להישאר פה", השיב הרמטכ"ל. כשהבהיר שהוא ומפקד פיקוד הצפון, אמיר דרורי, יוצאים, אמר להם בגין: "אתה חושב שאני חושש להישאר לבד?".