בית המשפט העליון החמיר היום (רביעי) את עונשו של שחר רימוני שהורשע באונס של ילדה בת עשר מחיפה מ-17 ל-20 שנות מאסר. זאת לאחר שקיבל את ערעור הפרקליטות שטענה כי בגלל חומרת המעשה, העונש צריך להיות העונש המקסימלי למקרים כאלה.
שחר רימוני, חייל משוחרר בן 21 מחיפה, הורשע באונס ילדה בת עשר בשכונת נווה שאנן בעיר וקיבל 17 שנות מאסר. רימוני פרץ לבית המשפחה בחודש יוני 2020 וניסה לגנוב את המכונית המשפחתית, אך מחשש שתישמע אזעקה הוא שב לדירה, נכנס לחדרה של הילדה ואנס אותה.
עם תחילת המשפט, רימוני טען לאי שפיות זמנית, אבל מבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לו עלה כי היה כשיר לעמוד לדין. הוא כבר היה מוכר למשטרה לפני מקרה האונס מתחום הפלילים, אם כי מסדרה של פריצות לבתים ועבירות רכוש ולא מעבירות מין.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של רימוני בדבר החמרת העונש וקבע, כי "אין ספק שמקומו של הנאשם מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות". עוד נפסק כי "עובדות כתב האישום הן מן הקשות שניתן להעלות על הדעת. רימוני תקף ללא רחם ילדה בת עשר במיטתה לאחר שפרץ לביתה וגרם לה לנזקים בגוף ובנפש. דומה שמקרים מסוג זה הם שעמדו לנגד עיני המחוקק עת שהחמיר את עונשו וקבע את העונש המקסימום הקבוע בחוק".
"רימוני פגע בה קשות - נפשית וגופנית - בעוד היא ישנה בביתה אשר אמור היה להיות מבצרה", ציין השופט יוסף אלרון בפסק הדין לו הצטרפו השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. "לא ניתן להפריז בתחושת האימה והבעתה האוחזת בה בשעת לילה מאוחרת כאשר היא מתעוררת לנוכחות אדם זר, בו נאבקה בכל כוחה על מנת להודפו מעליה".
עוד בוואלה!
"הם עדיין אוספים את השברים", אמרה לוואלה! עורכת הדין יעל טוב אל המלווה את הילדה ומשפחתה. "אין לנו אלא לברך על ההחלטה, כשניתן המשקל הראוי לנזק הבלתי נתפס שנגרם לה ולמשפחה ושלא ברור אם ניתן יהיה אי פעם להתגבר עליו". עוד אמרה כי "מדובר בהחלטה תקדימית כשמוטל עונש של עשרים שנות מאסר על אירוע אחד ואני מקווה שישמש כהרתעה לכל עברייני המין באשר הם".
מנגד, סניגורו של רימוני, עורך הדין אלי סבן, טען כי "בית המשפט העליון שגה בהחלטתו". עוד אמר כי "בית המשפט התעלם לחלוטין מקבלת האחריות המלאה ותשלום פיצוי בטרם גזר הדין. הוא גם התעלם מפסיקה במקרים אחרים בהם נאשמים ביצעו מעשים דומים ואף חמורים יותר ולא קבלו אחריות, לא פיצו מתלוננות ולמרות הכל קבלו עונש קל יותר ממה שהוטל מלכתחילה". לדבריו, "משמעות גזר הדין ביחס למקרים הבאים שיבואו לפתחו של בית המשפט היא שנאשמים לא יקבלו אחריות ולא ינסו לתקן את מעשיהם הרעים שכן נראה שלא יהיה לכך ערך. ההלכה היתה שקבלת אחריות משמעה קבלת הפחתה מסוימת בענישה מבית המשפט. נראה שפסק הדין התעלם מההלכה ולא בצדק. לא בטוח שפסק הדין הנוכחי יועיל. ימים יגידו".