משטרת ירושלים מוחקת את הסכמי אוסלו

ההתפרעות המשטרתית במהלך הלווייתה של כתבת רשת אל-ג'זירה המוערכת שירין אבו עאקלה, גררה הלם ותדהמה ברחבי העולם. הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, כמו גם כלי תקשורת אירופאים מובילים, הניחו לשעה קלה את המלחמה באוקראינה והתפנו לפרסם בהבלטה את ההסתערות מעוררת החלחלה של שוטרים ולוחמי מג''ב על נושאי ארונה של הכתבת. ללא ספק מדובר בשוטרים שיצאו משליטה. יום קודם להלוויה, הורה מפקד המחוז, ניצב דורון תורג'מן, לשוטריו למנוע את הנפת דגלי פלסטין בהלווייתה של אבו עאקלה בכל מחיר. ההתפרעות הייתה בפקודה.

המשטרה, חשוב לציין, לקחה לעצמה קביעת מדיניות מבלי שהתקבלה בנושא החלטה מדינית. לפני הסכמי אוסלו, הנפת דגלי פלסטין נחשבה לעבירה, והמשטרה והצבא הסירו אותם בכל מקום, ולעיתים תוך שימוש באלימות. במספר מקרים, נהרגו צעירים פלסטינים שאולצו ע''י חיילים לטפס על עמודי חשמל, כדי להסיר דגלים. אלו מעלים את החשד, וזה איננו דבר חדש לגבי ניצב תורג'מן, שהמשטרה ניסתה פעם נוספת לענות למאוויים הפוליטיים של הימין הקשה, בממשלה ומחוצה לה: ריבונות מופגנת בירושלים, ובפרט בעיר העתיקה, על אחת כמה וכמה בעת סיקור תקשורתי עולמי מוגבר, שהיה צפוי בעת ההלוויה.

עם החתימה על הסכמי אוסלו, הושעתה אכיפת האיסור על הנפת דגלי פלסטין, שהתקבלו כסמלי השלטון של הרשות הפלסטינית בשטחיה. הסמכות הזו נשענה מלכתחילה על סעיף 82 לפקודת המשטרה המנדטורית, המתיר למפכ"ל "לאסור הנפתו או פרישתו של דגל או סמל שיש בו כדי לעורר להפרעת הציבור'. ככלל, סעיף 82 לא נאכף. נציין כי בשנת 2003 - בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, התיר בג"ץ שידורי תעמולה שדגל פלסטין מופיע בהם. זאת, בעקבות פסיקתו (1994), שבה אושרה המלצת היועץ המשפטי לממשלה, שלא לפתוח בהליך פלילי כנגד מניפי הדגל אלא במקרים חריגים.

המשנה ליועץ המשפטי לעניינים פליליים קבע (2014) שלא תינקט פעולה כנגד מניפי הדגל, אלא במקרים של חשש חמור לשלום הציבור, או במקרים של הזדהות מובהקת עם ארגון טרור. אלא שהחל מ-2018, בעקבות המהומות שפרצו בתגובה להצהרת הנשיא טראמפ על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, המשטרה עשתה דין לעצמה ושוטרים התחילו להחרים דגלים, כמו גם לתקוף ואף לעצור מפגינים שנשאו אותם. אכיפת היתר הזו בוצעה בעיקרה כנגד תושבים פלסטינים במזרח ירושלים וכנגד פעילים התומכים בהם.

שינוי המדיניות הזה בוצע, ככל הידוע, ברמת הפיקוד המשטרתי וללא אישורו של היועץ המשפטי לממשלה או דיון מדיני בממשלה עצמה. מעשית, המשטרה לקחה על עצמה להפר את הסטטוס קוו שהחזיק כ-25 שנים, מאז הסכמי אוסלו.

יתר על כן, ראוי לציין שאילו רצתה המשטרה למנוע הנפת דגלים שיש בה כדי "לעורר להפרעת הציבור", היא הייתה אוסרת על "ריקוד הדגלים" שנערך מדי שנה ב''יום ירושלים'' ושכל מטרתו היא התגרות והפצת מדנים כנגד פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית. אלא שכאן מדובר בימין קשה, תוקפני ואלים, הנהנה מכוח פוליטי של ממש, וגם מגיבוי משטרתי מסור.

ח"כ מוסי רז (מרצ) צפוי להגיש בימים הקרובים הצעת חוק שיזם "מכון זולת" - לשוויון וזכויות אדם, שתמחק את סעיף 82 לפקודת המשטרה. מדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית איננה רשאית לאסור על הנפת דגל, שהיא חלק מובהק מחופש הביטוי והעובדה שהמשטרה שוללת את זכות הביטוי הזאת רק מתושבי מזרח ירושלים הפלסטינים ולא מישראלים, אומרת הכל על "איחוד" העיר.

אילן ברוך, שגריר ישראל בדרא''פ לשעבר, הוא חבר ועד המנהל בזולת ויו''ר ''קבוצת העבודה המדינית''.