סכסוך העבודה שהכריזו ארגוני המורים, לצד צעדי המאבק הסמליים בינתיים, כבר מאיימים ליצור קרע בין ההורים והתלמידים לבין המורים סביב הפגיעה הפוטנציאלית בתלמידים ובהורים. את הקרע הזה יעמיקו בשבועות הקרובים אנשי האוצר, שיעשו הכל כדי לא להעלות את שכר המורים באופן משמעותי ולהקצות משאבים נדרשים למערכת החינוך.
הראשונים לצאת נגד צעדי המורים היו מועצת התלמידים הארצית, שבמקום להצטרף למאבק יצאו נגדו. בהודעה שפרסמו נכתב כי "רן ארז, יושב ראש ארגון המורים, חושב פעם נוספת שאיומיו להשבית את מערכת החינוך בשיא תקופת הבגרויות ואירועי הסיום הם אלו שיפגעו במשרד החינוך וברפורמות שהוא מקדם. אבל האמת היא, שבכל פעם הוא משתמש באותם קלפים ללא הבחנה. בכל פעם הוא בוחר לפגוע בתלמידים. אנחנו, התלמידים, לא אשמים. זכותנו לקבל את החוויה המלאה של מערכת החינוך - בגרויות, מסיבות סיום וטיולים. ואלו, ללא קשר לכל מחלוקת בין ארגון המורים למשרד החינוך".
אל תפספס
צודקים התלמידים בכך שהם לא אשמים במשבר במערכת החינוך. הם גם סבלו מספיק בתקופת המגפה: חינוכית, בריאותית וחברתית. יש חשיבות רבה למסיבות ולטיולים בהוואי של התלמידים, במיוחד בתקופה הזו.
מהתגובה שלהם ניתן ללמוד ש"הפרום", מסורת נשפי הריקודים היקרה והריקנית שיובאה מארצות הברית, חשובה לתלמידים יותר מהחינוך שיקבלו, מאיכות המורים, מהסולידריות איתם. ציונים נדמה, חשובים יותר מערכים. אנחנו רוצים לגדל ילדים פעילים, בעלי מודעות חברתית, מנהיגים שתורמים לסביבתם. סביבתם צריכה להתחיל בראש ובראשונה בבית הספר, עם אחריות גם שלהם למערכת החינוך, לרבות כבוד וסולידריות עם המורים שלהם.
ומה נלין על התלמידים ששומעים בבית את הוריהם יוצאים נגד הצעדים שנוקטים המורים באין ברירה? הורי ישראל, שעייפים ובצדק מיוקר המחיה, משנתיים וחצי של מגפה, מלוח שנה שלא מסונכרן עם מערכת החינוך ומקומות העבודה, מתכווצים בדאגה. דאגה לעצמם, דאגה לשקט בבית ודאגה לשקט שלהם בעבודה.
את הרעש יודעים ההורים לעשות בחדר מנהלי בית הספר, כשאת הילדים שלהם מלמדים מורים חדשים, לא מיומנים, שחוקים ועוד. הורים לעיתים משביתים בעצמם שיעורים, כותבים מכתבים ועצומות, ואף יוצאים להפגנות, הכל כדי שאת הילדים שלהם ילמדו מורים טובים. ובצדק. זה מה שמגיע לילדים שלנו, לא פחות.
העיוורון שלנו ממעמד המורה ומשכרו הוא כשל ערכי שלנו כחברה. האדישות של ההורים לשכר המורים המחפיר, מקבעת את המצב ואף מדרדרת אותו, שכן מבלי מנופי לחץ משמעותיים ורחבים לא יהיה הסכם שכר משופר למורים. משברים קודמים הראו שהלחץ הציבורי של ההורים הופעל על ארגוני המורים והמורים במקום על ממשלת ישראל. בשבועות הקרובים נשמע הרבה על חופשות המורים, על השעות המעטות שהם מלמדים, ייחשפו תלושי שכר של מורים ותיקים, הכל יהיה כשר כדי להשחיר את המורים ולעשות דה לגיטימציה לדרישות המוצדקות שלהם.
אנחנו נמצאים בנקודת משבר. מורים טובים עוזבים את מערכת החינוך, ואלה שנשארים מתוסכלים מהקיצוניות שבין ההשקעה והמוטיבציה שלהם לבין העדר התגמול. אלה שהאש עדיין בליבם מפחדים להצית אותה ולהצטרף למערכת החינוך. המשבר הוא אמיתי, זה לא קריאת "זאב זאב". בשנה הבאה פחות מורים טובים יהיו במערכת, וגם אלה שיישארו מתוך מחויבות לתלמידים ואהבת המקצוע יגיעו לכיתות עם תסכול.
שכר המורים הוא לא בעיה של המורים אלא בעיה של כולנו. אנחנו צריכים מורים טובים, חזקים, גאים, וזמינים לנו ולילדינו בשעות בית הספר ומעבר להן. לו ישכילו ההורים והתלמידים להצטרף למאבק המורים, יהיה זה שיעור האזרחות הטוב ביותר שנוכל לתת לילדנו.
מערכת החינוך לא חפה מכשלים, וארוכה הדרך לחינוך משמעותי ואיכותי. כדאי שראשי ארגוני המורים יעשו חשבון נפש ויבחנו את גבולות האחריות שלהם למשבר העמוק במערכת החינוך שכמעט ואינה משתנה וקופאת על שמריה. השקעה בהון האנושי, מורי ישראל, היא צעד ראשון והכרחי כדי להבריא את מערכת החינוך ולשפר אותה. לאחר מכן יחל מבחנם האמיתי של ארגוני המורים כיצד להתאים את מערכת החינוך לאתגרים הרלוונטיים לילדי ישראל בעשורים הבאים.