"עובדים קשה, אבל בשביל זה אנחנו פה": המכתב של אלון מהמוצב בלבנון, חודש לפני שנהרג

ב-4 בפברואר 1997 התנגשו באוויר שני מסוקי יסעור של חיל האוויר מעל עמק החולה, ו-73 לוחמים ואנשי צוות אוויר שהיו בדרכם למוצבי הבופור ודלעת בלבנון, להגנה על יישובי הצפון ומדינת ישראל, נהרגו באסון.

אחד מההרוגים באסון המסוקים היה סגן אלון בביאן, מפקד צוות לוחמים בפלחי"ק בגולני, שנהרג יחד עם חמישה מחייליו. אלון היה בן בכור להוריו ועמוד התווך של המשפחה ושל החברים. אחת התכונות שבלטו אצלו היא החיבור, הקשר המיוחד, האהבה והדאגה לבני משפחתו.

כחודש לפני שנהרג, בתקופת שהותו האחרונה בלבנון, כתב אלון מכתב לאחותו דיקלה, שביטא תכונה זו.

"לדיקי אחותי הקטנה והחמודה,

הרגע הגעתי מהשטח ובדיוק קיבלתי את המכתב ששלחת לי ואני רוצה להגיד לך שאני ממש מתרגש, באמת עומדות לי דמעות בעיניים כי אני מאוד שמח שאת כותבת לי מכתבים ובעיקר שאת כותבת לי דברים אישיים שלך", כתב אלון לאחותו.

"ולא, בכלל לא יצאתי עם כאבי ראש מהמכתב הזה, להיפך אני גאה מאוד שיש לי אחות כמוך שמצליחה בלימודים ואני כ"כ אוהב אותה, גם אם לפעמים לא כ"כ הולך באיזה מבחן", הוסיף הקצין. "תאמיני לי זה לא מה שחשוב בכלל, העיקר הוא שתהיי ילדה טובה ותשקיעי כמה שיותר בלימודים - כי זה העתיד שלך, ובבית - כי זה הבית היחיד שלך".

"את יודעת, את המכתב הזה שאני כותב לך, אני כותב עם העט שעינב שלחה לי. היא שלחה לי עט עם הקדשה - עט פרקר - והחלטתי שאת המכתב הראשון עם העט הזה, אני אכתוב לך אחותי הקטנה", כתב לדיקלה. "מה אספר לך, באמת עובדים קשה אבל את יודעת בדיוק כמוני שבשביל זה אנחנו פה, בשביל לעבוד ולעבוד קשה, ואז כשמגיעים הביתה מרגישים טוב ומתמלאים בסיפוק".

"צילמתי עד עכשיו המון תמונות מהאזור", כתב אלון, ששירת בלבנון, "ואני מקווה שהן תצאנה יפות בדיוק כמו שהן נראות במציאות ואז אוכל להראות לכם ותבינו היכן אני חי ופועל במשך חודש שלם שאני לא בבית".

"לפני שחזרתי למוצב, כתבתי לעינב מכתב בנגמ"ש, מכתב ארוך עם 3 עמודים. אני לא יודע מאיפה הצלחתי למלא את כל העמודים האלה כי בד"כ אני לא מצליח לכתוב יותר מעמוד וחצי", כתב אלון.

"אז אם זה מעניין אותך, אז העניינים עם עינב בסדר גמור ואני מרגיש מרגע לרגע שאני אוהב אותה ומתגעגע אליה. האמת היא שיש לי בעיה קטנה. עינב שולחתי לי ומביאה לי כל מיני דברים מקוריים כמו העט שסיפרתי לך עליו וכמו הספרון מגזרי העיתונים שיש בבית. היא גם שלחה לי חבילה עם מלא במבות ושוקולדים ובפנים היא שמה לי את העט ובנוסף היא הוסיפה ורד אדום מפלסטיק, נחמד - לא?".

"אז תשאלי באמת מה הבעיה שלי עם זה? הבעיה שלי היא שאני לא מצליח לחשוב על איך להחזיר לה באותה מטבע ז"א בצורה מקורית וחשבתי שאולי תוכלי לעזור לי בקטע הזה ולהציע איזו הצעה, שהרי בכל זאת את אישה", הוסיף.

אלון, אוהד בית"ר ירושלים, סיפר: "ראיתי במוצ"ש את המשחק של בית"ר נגד בית שאן והאמת, לא כ"כ נהניתי חוץ מהשער עצמו, ומהעובדה שבית"ר ניצחה בסופו של דבר ושמרה על הפרש 7 הנק'. אני גם מקווה מאוד שסטפן שאלוי יחזור מהר כי לדעתי הוא יותר טוב מחרזי".

נוסף על כך, סיפר לאחותו הקטנה על חוויותיו: "אל תשאלי מה קרה לי השבוע. יצאנו לתרגיל ליד המוצב והיינו צריכים להסתער על 'האויב' כ-300 מ' ליד המוצב. רצנו לכיוון והתקדמנו, ולפני שהסתערנו באתי לקום מהמקום, התחלתי לרוץ ובום, נתקעתי בתוך שלולית ענקית של בוץ ולא הצלחתי לחלץ את הרגל", סיפר והוסיף: "בקיצור, את בטח מבינה מה קרה לי מיד אחר כך. כל הגוף שלי נפל לתוך הבוץ (כל החלק הקדמי) ונפלתי על הפנים. פשוט לא הצלחתי לקום עד שדחפתי את שתי הידיים שלי לתוך הבוץ פנימה ואז הצלחתי לקום. כולם צחקו עליי, אפילו החיילים שלי, אבל מה - יצאתי 'כלי', לא כעסתי ולא קיללתי ולא כלום, המשכתי כמו גולנצ'יק גאה. אבל הקטע הכי מבאס היה שאח"כ כשבאתי להתקלח, לא היו מים חמים, אז מתתי קצת מקור עד שזה הסתדר".

"דקלה, השבוע חשבתי לעצמי, לא הגיע הזמן שתמצאי כבר מישהו ככה נחמד כבן זוג, אני בטוח ב-100% שאף אחד לא יסרב ליפיפייה כמוך, באמת!", כתב אלון לאחותו הקטנה. "דיקל'וש אני באמת שמח שאת כותבת לי, זה נותן לי כוח רב. אז אם את צריכה אוזן קשבת או סתם בא לך לקשקש עם מישהו, אני תמיד שמח לשמוע ממך ומהבית. כי מה יש לי בעולם חוץ מכם, אה?".

"תכתבי חופשי, תלמדי כמו שצריך (כמו עד עכשיו)", חתם אלון את מכתבו בצורה החושפת את הקשר שלו למשפחתו. "תעזרי לאמא ואבא בבית גם אם זה לא תמיד מסתדר ואני אשתדל מאוד להיות בקשר ולבוא כמה שיותר מהר בע"ה.

כפרה עלייך, אני אוהב אותך, אחיך:

אלוני בביאן

ד"ש חם לכולם בבית:
לאבא, אימא
תמי, ארז, תדהר
וגם בבית של בבא וסבתא".

השנה, ציינה משפחת בביאן 25 שנים לנפילתו של אלון. "אלון היה איש ירושלים. בשבילו ירושלים הייתה לא רק עיר הולדתו אלא העיר שבה טמונים החלומות כולם. חלומות האומה וכן חלומותיו האישיים", מספרים הוריו חנה וראובן. "אלון אהב לצפות מקבר שמואל הנביא לעבר ירושלים, ותמיד אמר שזה המקום עם הנוף הכי יפה של ירושלים".

"לשמחתנו, זוכים אנו להתנחם מעט בנחמת ירושלים, זוכים אנו להגשים חלום בן 20 שנה. לפני כשנה, מול קברו של שמואל הנביא, הוקם 'מצפה אלון' לזכרו של בננו", הוסיפו ההורים. "אנו רוצים להודות לאנשים היקרים שחלמו (וגם לחמו) איתנו ביחד ובזכותם חלום המצפה יצא אל הפועל וקרם עור וגידים. נמשיך לחלום, להגשים ולחיות לאורם של גיבורי ישראל ובבניין ירושלים ננוחם".