נתחיל עם השורה התחתונה: צוות הפרקליטות בתיק זדורוב היה צריך לבקש את פסילתו של ראש הרכב השופטים, אשר קולה. אם היה לי ספק כלשהו בעניין הזה, בדיון האחרון תמו ספקותיי. במשפט נשברים אין סוף כללים של משפט הוגן, של מראית פני הצדק ושל הקפדה על כללי סדר הדין הפלילי. השופט קולה מתקשה להסתיר את עוינותו האישית לפרקליטים הטוענים שבפניו, מרים תדיר את קולו עליהם, בעוד שהוא מפגין נינוחות, חייכנות ופייסנות כלפי התנהגותו הפרועה של הסניגור המלומד באולם.
כבר כתבתי כאן בעבר שזיכוי במשפט חוזר מחמת הספק הסביר הוא מעשה קדוש בעייני. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל רוח גבית משופט דעת המיעוט בערעור שנדון בבית המשפט העליון (יורם דנציגר), ומשופט בית המשפט העליון שהורה על משפט חוזר (חנן מלצר), ולכן ברור שאין כאן טענה שהחלטה לזכות את זדורוב היא לא סבירה. מותר לשופטים בהרכב זדורוב להיות הסמנים הקיצוניים ביותר בסקאלה שנעה בין תפישה תביעתית לתפישה סניגוריאלית. מישהו צריך לסמן את הקצה, כל עוד הוא פועל בניקיון דעת ותחת כללי משפט הוגן. האם זה קורה במשפט זדורוב? נתחיל עם אירועי הדיון האחרון:
עוד בוואלה!
הדיון דווקא החל בשקט יחסי. הסניגור, עו"ד ירום הלוי, הזמין כעד הגנה את קצין המשטרה לשעבר, ניר מריאש, וביקש להגיש באמצעותו מסמך כלשהו. כיוון שלא הוא היה חתום על המסמך המדובר, הפרקליטות התנגדה להגשתו. השופט קולה אמר לצוות הפרקליטות כי אין לה סיבה להתעקש בעניין זה, ועו"ד ויאם קבלאווי, בכיר בצוות התביעה, הזכיר לשופטים כי ממש באחרונה הם פסקו בדיוק את ההיפך, כשהיא התביעה ביקשה להגיש מסמך שלא נכתב על ידי העד שבאותה עת עמד על דוכן העדים. באותו רגע קפץ הפיוז של השופט קולה שמחה בקול רם מאוד על ניסיונותיו של קבלאווי לטעון לקיפוח במשפט, וקבלאווי, שכבר ספג כמה השפלות לאורך המשפט, השיב: "אדוני לא יצרח עליי".
למשמע הדברים, הרים עוד יותר השופט קולה את קולו, וצרח לעבר קבלאווי: "אתה חוצפן". קבלאווי ניסה לומר לשופט שלאורך כל המשפט, הוא מתעלם מדברים בוטים וקשים שמפנה לעברם הסניגור, וגם לעבר גורמים משפטיים רלוונטיים אחרים. כך, למשל, ממש באחרונה, בתוך אולם בית המשפט, כינה הלוי את הרכב השופטים הקודם שהרשיע את זדורוב, כ"הרכב שעשה משפט קרחנה", ובית המשפט אפילו לא העיר לו על כך. "כשחברי (עו"ד ירום הלוי, ב"ק), אמר את הדברים הללו, אדוני התעלם", הטיח קבלאווי בשופט קולה, שנהיה אדום מזעם. "שב בשקט", צרח עליו.
זה עלה לקבלאווי ביוקר. כמה ימים לפני כן, ביקש שלא יתקיים דיון באחד במאי בשל חג העיד אל פיטר - חג סיום צום הרמדאן. השופטים הפצירו בו לוותר ושעמיתיו ימלאו את מקומו. "אנחנו נכבד כל החלטה שלך, אבל נשמח אם הדיון יתקיים בכל זאת", אמר לו השופט קולה, וצרפתי הוסיף: "נביא לך בקלאווה", וחשב שזה מאוד מצחיק. קבלאווי התעקש גם לחוג את חגו וגם כבכיר בצוות לא להפסיד דיון.
כמה ימים אחר כך, לאחר דיון הצרחות, כשהשופט לא הסכים לבקשת התובעת להאריך חקירה נגדית של מומחה טביעות הנעל בעשר דקות, הוא ציווה שהעד יגיע ליום דיונים נוסף עד נצרת. פרנציפ. כשקבלאווי ניסה להשמיע שוב את קולו, נפנף אותו השופט קולה. היה מי ששמע אותו מסנן לעברו: "שמענו אותך היום מספיק". ובכן, הפעם הוא כבר פחות כיבד את הדת המוסלמית. השופט קבע שהדיון יתקיים ביום החג, ושקבלאווי יסתדר.
האירוע המכוער הזה הוא ביטוי אחד מני רבים לעוינות שמפגין השופט קולה כלפיי צוות התביעה. כמובן, הפאוולים האמיתיים אינם בצרחות ובאירועי אווירה נוספים דומים, אלא בעניינים מהותיים.
השופט קולה הצהיר בדיונים קודמים, חזור והצהר, כי אסור שיישארו ספקות לאחר המשפט הזה, ושאסור להשאיר בתהליך בירור האמת במשפט החוזר אבן על אבן. לכן, הוא הסביר, לעתים צריך לחרוג מסדר הדין הפלילי, הכול לצורך בירור האמת. "המשפט הזה", אמר בכנותו לפני כמה דיונים, "לא יילמד באוניברסיטה בקורס לסדר דין פלילי".
האמירה הזאת, צריך לומר, מעט מוזרה. האם משתמע ממנה ששיטת המשפט הישראלית המקובלת היא שיטה שבה האמת לא ממש מתבררת, ולכן הוא עובד בשיטה אחרת שפיתח? כך או אחרת, אם נכון הדבר וכל שהשופט רוצה הוא להגיע לבירור האמת, מדוע הוא פעם אחר פעם קוטע חקירות נגדיות של התביעה? מדוע הוא שם תשובות בפיהם של עדים עוד בטרם השיבו? מדוע הוא דוחק בתובעים לסיים כשהם מפצירים בפניו שיש להם רק עוד כמה שאלות שחשובות לצורך בירור אותה אמת; מדוע לעיתים נראה שהוא ממש פועל בשירות ההגנה, כמו במקרה הבא:
במהלך חקירתו הנגדית של מומחה טביעות הנעל, פקד אביעד לוי, ניכר היה שהשופט קולה כבר גיבש עמדה. לא רק שגיבש עמדה, הוא ממש סייע לעו"ד הלוי במלאכה. כשהלוי ניסה לחקור את העד על 12 העקבות הפוטנציאליות שנמצאו על רצפת השירותים, אמר לו השופט קולה: "בשביל מה לך להתפרש על כל העקבות הללו, יש לך את עקבות 6,5,4. אתה לא צריך יותר". עקבות 6,5,4 הן העקבות שיש ביניהן התאמה כלשהי אחת לשנייה, והתאמה כלשהי ביניהן לעקבה שנמצאה על אסלת השירותים.
מה שהשופט קולה ניסה לומר במילים אחרות להלוי הוא: בשביל מה לך להתאמץ, כבר הוכחת שיש ארבע עקבות בתא שהן לא של זדורוב, שתואמות לכאורה אחת לשנייה. האמירה של השופט הייתה תמוהה. היא נשמעה פסקנית בזמן שהעובדות הללו עדיין שנויות במחלוקת, בעיקר בשל העובדה שהמומחה בעצמו התעקש שהוא לא יכול לתת חוות דעת רצינית על העקבות הללו כשאין לו את הנעל המקורית להשוואה.
בשלב מסוים זיהה השופט קולה שאחת העקבות פונה למיכל ההדחה (הניאגרה), "העקבה פונה למיכל ההדחה", אמר והסתכל לעברו של עו"ד הלוי. הוא הנהן בראשו לעבר הסניגור, כאילו מאותת לו שגילה ממצא פנטסטי עבורו. מדוע זה חשוב? כי לכאורה זה מחזק את טענת ההגנה שמסלול היציאה של הרוצח מהתא לא תואם את זה שתיאר זדורוב בשחזור הרצח. גם פה, מעבר להתנהגות הבעייתית של קולה, צריך לומר שהמומחה הדגיש כי מומחיותו אינה בלקבוע מהם כיווני ההליכה של העקבות והדגיש כי זו בכלל מומחיותו של איש מעבדת השטח.
בדיון אחד לפני כן, הופיעה כעדת הגנה ד"ר מאיה פורמן מהמכון לרפואה משפטית. התובעת שרון הר ציון הציגה בפניה את חוות דעתם של שני מומחי התביעה הבינלאומיים מחו"ל שקובעים כי בניגוד לעמדתה, אי אפשר לקבוע שהרצח בוצע באמצעות סכין משוננת. בשלב הזה התפרץ השופט קולה לעזרת ההגנה. "המומחים שלכם לא אומרים שהרצח בוצע בסכין חלקה", אמר לפתע תוך כדי החקירה נגדית. "אבל הם אומרים שאין אינדיקציה שהרצח בוצע בסכין משוננת", השיבה הר ציון. "אבל הם לא אומרים שהרצח בוצע בסכין חלקה", התעקש השופט קולה.
הדיון הזה, אני חייב להודות, היה משונה בלשון המעטה. ראשית, אם הסכין לא משוננת, האם לא ברור שהיא חלקה? אבל עזבו את זה; בואו נחזור לעובדות הבסיסיות: זדורוב אומר בהודאתו (זו שחזר בו ממנה מאוחר יותר) כי ביצע את הרצח באמצעות סכין יפנית. ראשית, ישנן סכינים יפניות משוננות (כפי שגם מציין בית המשפט העליון בערעור); אבל לצורך הדיון, בואו נצא מהנחה שאם הסכין היא יפנית אזי היא חלקה. זדורוב, כאמור, אמר יפנית. המומחים של התביעה אומרים שבשונה מחוות הדעת של פורמן, אין אינדיקציה שהרצח בוצע בסכין משוננת. מה פשר הנטל שמטיל עכשיו השופט קולה על התביעה, ועוד תוך כדי החקירה הנגדית, שמומחיה יקבעו באופן פוזיטיבי ממצא שיחזק את מה שזדורוב אמר בהודאתו?
ההיפך הוא הנכון. אם שניים מהמומחים הבכירים בעולם, שאת ספריהם למדה פורמן כשהוכשרה להיות רופאה משפטית, קובעים כי חוות הדעת שלה אינה נכונה, האם זה לא מספיק? הרי יש הודאה של זדורוב בדבר הסכין היפנית - הודאה שגם הסניגור לא טוען שנגבתה בכוח. אם ההודאה הזאת הייתה נסתרת על ידי חוות דעת חד משמעית שאין עליה ויכוח, ניחא; אבל במקרה שלנו אותה חוות דעת, שנניח וסותרת את הודאת זדורוב, נסתרת על ידי שניים מהמומחים הבכירים בעולם.
הדרישות המוזרות הללו של השופטים מצטרפות לדרישות נוספות שאינן מקובלות במשפט הפלילי. בשלב כלשהו במשפט אמרו השופטים לתביעה: "אם לא תמצאו את האנשים שהעקבות בתא השירותים הן שלהם, אתם בבעיה". האם זהו הסנטדרט של המשפט הפלילי בישראל, לאחר שנאשם הודה בפני מדובב כי ביצע את הרצח וסיפק פרטים מוכמנים? כי אם כן, באחריות, אפשר לפנות לאלתר מחצית מיושבי בתי הסוהר.
להתנהלות הזאת תוסיפו את מה שפרסמנו כאן בעבר: כיצד השופטים קולה וצרפתי שמו מלים בפיו של זדורוב בחקירתו הנגדית לקול מחאותיהם של התובעים, וכן את הסיפור המוזר שהתרחש בתחילת המשפט כשביקש השופט קולה מהתביעה לשקול לסגת מכתב האישום עוד בטרם נשמע עד אחד.
המשפט הזה מלווה באופן קבוע בשתי להקות תומכים, שתיהן תומכות בזיכוי זדורוב. הלהקה הראשונה היא זו שמלווה את זדורוב, והשנייה, להבדיל, היא זו שמלווה את אילנה ראדה. התגובות בקהל תומכות מאוד בכל אמירה של השופט נגד הפרקליטות ובעד צוות ההגנה. ראדה, אפשר להבין, מקבלת מעמד מיוחד באולם; לא פעם משמיעה קריאות ביניים תוך כדי העדות של אחד העדים והשופט לא ממש מפריע לה לעשות כן. גם בעדויות של א"ח (אדיר חבני) וא"ק (אולה קרבצ'נקו), שהתקיימו בדלתיים סגורות, אפשר לה השופט להיות נוכחת.
שתי הלהקות שמייצגות קבוצות של מאות אנשים בפייסבוק, מרוצות מאוד מצוות השופטים, וראדה חוזרת ומתראיינת ואומרת כי בשונה מהרכב השופטים הראשון, השופטים הללו עושים דין צדק. לאור דברים שכתבתי ושידרתי בעבר, הטיחה בי כי לא הייתי במשפט הקודם ואינני יודע איך הוא התנהל. היא צודקת, לא הייתי שם, אבל גם אם נכונים דבריה, האם הדרך לתקן עוול משפטי אחד הוא בעוול משפטי אחר?
דבר אחד אפשר לומר בבירור: למרבה הטרגדיה, המשפט החוזר של זדורוב לא ישים, פעם אחת ולתמיד, קץ לכל תיאוריות הקונספירציה. המשפט יסתיים כנראה בזיכוי, וסביר שעל הזיכוי הזה הפרקליטות כבר לא תערער. אם יתגלה לאחר מכן רוצח אחר, כל המאמר הזה ומאמריי הקודמים ייהפכו מן הסתם לבלתי רלוונטיים; אם לא יימצא רוצח אחר (ואני מודה באשמה שלדעתי אין איש כזה), שוב, אלו שעוקבים אחרי המשפט הזה יתחלקו לשניים: הקבוצה הראשונה תתעמק בכשלי המשפט הנוכחי, והקבוצה השנייה תטען שהרשויות לא עושות כלום כדי למצוא את הרוצח האמיתי. השופט קולה היה יכול למנוע את המצב הזה. כל פסק דין שלו היה יכול להיות ראוי, גם אם רבים יסברו שהוא שגוי, כל עוד היה מנהל את המשפט הזה לפי סדר הדין הפלילי ולא כזירת תאטרון צווחנית תוך שבירה של כללי סדר הדין הפלילי.
לו הייתה מוגשת בקשה לפסילתו של השופט קולה על ידי הפרקליטות, היא הייתה נדחית מן הסתם. בית המשפט העליון לא ממהר, ובצדק, לקבל בקשות פסילה. למרות זאת, בשל החריגות, הפרקליטות הייתה צריכה להגיש את הבקשה הזאת, ולו כדי להביע את דעתה על מה שמתרחש באולם הדיונים בנצרת.