הניסיון הישראלי ללכת בין הטיפות בנושא אוקראינה מובן, אך משאיר תחושה חמוצה של עוול

במשך יומיים עמלו במשרד החוץ ובמטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה על ניסוח הודעת התגובה לפלישה הרוסית לאוקראינה. זה היה ניסיון למצוא את האיזון העדין בין תמיכה באוקראינה, שממשלתה הביעה בשבועיים האחרונים בפומבי ובשיחות פרטיות אכזבה מהשתיקה הישראלית, לבין החשש מהתגובה הרוסית והרצון לא לשרוף את כל הגשרים עם מוסקבה.

ההודעה שפורסמה היום לא הייתה תוצאה של לחץ מצד ממשל ביידן. בכיר אמריקני אמר לי שבבית הלבן הבינו את המצב שבו נמצאת ישראל מול רוסיה, במיוחד בכל הנוגע לסוריה. "היינו מרוצים ממה ששמענו מהישראלים בשיחות פרטיות וממה שהם עשו מול רוסיה בערוצים שקטים", אמר הבכיר האמריקני. עם זאת, בישראל ידעו שככל שנוקפים הימים השתיקה הישראלית בנושא אוקראינה גם פוגעת בתדמיתה במערב.

כשהנוסח הוצג היום בצהריים לראש הממשלה בנט, שר החוץ לפיד, שר הביטחון גנץ ושר האוצר ליברמן הם כמעט ולא עשו בו שינויים. היה גם מרענן לראות כיצד מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז הוא הפקיד הבכיר שמוביל את הנושא. נתניהו עשה הכול כדי למדר את הדיפלומטים ולהרחיק אותם ממוקדי קבלת ההחלטות. הוא העדיף להתבסס על המל"ל או על המוסד. במשמרת של בנט ולפיד משרד החוץ חזר לשחק תפקיד משמעותי יותר בעיצוב מדיניות החוץ.

מצד אחד כללה ההודעה דבר אחד שהאוקראינים מאוד רצו - הבעת תמיכה בשלמותה הטריטוריאלית ובריבונותה של אוקראינה. מצד שני, ההודעה לא כללה גינוי לרוסיה. המילה רוסיה כלל לא הוזכרה. ישראל הביעה דאגה "מהצעדים במזרח אוקראינה ומההסלמה המצב" אבל לא אמרה מי אחראי לכך. אדם שנחת מהמאדים ויקרא את ההודעה יכול לטעות ולחשוב שבאוקראינה התרחש אסון טבע כלשהו כתוצאה מכוח עליון ולא הפרת ריבונות של מדינה אחת מצדה של מדינה תוך ערעור הסדר העולמי של 70 השנים האחרונות. כאשר מדינות באירופה מפרסמות הודעות כאלה על ירי רקטות של חמאס מעזה, בירושלים משתוללים ובצדק.

יש לא מעט צידוקים להחלטה לנסח את ההודעה בצורה הזו. שיקולים כבדים של ביטחון לאומי מחייבים את בנט, לפיד, גנץ וליברמן לחשוב על כל מילה בהודעה ולנקוט בגישה מדינית מעשית. לפיד שנכנס למשרד החוץ עם תפיסה אידיאליסטית של התחברות מחדש למערב הליברלי וצינון יחסים עם דיקטטורים, הבין מאז שבמציאות זה לא תמיד אפשרי. עם כל הסימפטיה לאוקראינים, רוסיה יכולה לגרום לישראל נזק גדול מאוד - במיוחד בסוריה אך גם במקומות אחרים שבהם מנסה ישראל לסכל איומים. מצד שני, ההודעה הישראלית מותירה תחושת אי-נוחות עמוקה. גם אם הריאל פוליטיק הישראלי בנושא אוקראינה מובן או מוצדק, הוא משאיר תחושה חמוצה של עוול.

דקות אחרי פרסום ההודעה, "גורם מדיני", שכלל לא השתתף בישיבה שכינס רה"מ בנט ובה אושר הנוסח, מיהר לתדרך את כתב "הארץ" יונתן ליס כי ישראל עשתה את המינימום וכעת תוכל "לחזור לעשות קולות של שטיח". קשה להבין מה גורם לאדם שהאינטרס הישראלי אמור להיות לנגד עיניו לומר דברי הבל כאלה. בבית הלבן ובמיוחד בקרמלין לא מעריכים שטיחים - גם אם הם אומרים את מה שפוטין רוצה לשמוע.

מעבר לכך, המחשבה שפרסום ההודעה הוא סוף הסיפור היא שגיאה. ההודעה שפרסמה ישראל היום היא רק תחילת הסיפור. כל התפתחות במשבר באוקראינה תחייב את ישראל לחזור ולהביע עמדה בנושא. לא בכדי הושארו בהודעה מדרגות הסלמה להמשך. בשלב מסוים ייתכן שישראל גם תידרש לעבור ממילים למעשים. כמה זמן תוכל ישראל להמשיך בעסקים כרגיל עם רוסיה בתחום הכלכלי והמדיני כאשר כל מדינות המערב מטילות עליה סנקציות כבדות. בישראל מקווים שהמשבר ייבלם והדילמה הזו תיחסך, אך מבינים שהסיכוי לכך נמוך.