אלכסנדר קלנטירסקי היה המהנדס הראשי של בניית "הסרקופג", היא כיפת הבטון שנוצקה מעל הכור הדולף בצ'רנוביל על מנת למנוע את התפשטות הקרינה הקטלנית, בעקבות התאונה הגרעינית הקשה שהתרחשה במקום לפני 35 שנים וחצי. קלנטירסקי וחבריו בלמו בגופם את התפשטות הענן הרדיואקטיבי לאיזורים נרחבים באירופה ומנעו פגיעת שרשרת רחבת מימדים, שהייתה גורמת בין השאר לזיהום של מקורות מים, שדות חקלאיים ומקומות ישוב. ביום רביעי הלך לעולמו בגיל 80.
קלנטירסקי נולד ב-1941 במוסקבה. בזמן מלחמת העולם השנייה התגוררה משפחתו בכפר בטטרסטאן ואחרי המלחמה שבו למוסקבה. אחרי לימודיו במכון להנדסה ובניה, השתלב קלנטירסקי בעבודה במקצועו, במכון קורצ'טוב, מכון מחקר ופיתוח מוביל בברית המועצות לאנרגיה אטומית. "התחלתי לעבוד במכון בימים שבהם אנשים הוציאו אורניום בוער מהמעבדות וכיבו אותו בחול, בעזרת את", סיפר לפני כחמש שנים בכתבה לוואלה! שנעשתה איתו בצ'רנוביל.
שיר לכת
הוא סיפר אז למריאנה בננסון ודב גיל-הר כי בבוקר שבת אביבי, ב-26 באפריל 1986, הוא סייר במסגרת עבודתו כמהנדס בין אתרי בנייה במוסקבה וחזר למשרד כדי לטפל בניירת. "ב-11 התקשר אליי חבר ואמר: 'סשה, אתה לא מאמין מה קרה בצ'רנוביל, אתה פשוט לא מאמין'", תיאר. כעבור זמן קצר הוא עודכן בפרטי האסון והתחיל להבין את גודלו.
כעבור שבועיים הוחלט כי משרדו של קלנטירסקי יופקד על בניית חיפוי הבטון הגדול שיבלום את הקרינה והוא יצא לאזור האסון לעמוד בראש אחד מצוותי הבנייה. הוא תיאר את המראה שנגלה לעיניו כשהתקרב לאזור צ'רנוביל; הסימן הברור הראשון להשפעת הקרינה היה מראה העצים המחטניים, ירוקי העד, שנצבעו אדום-צהוב. "כשנמצאים הרבה זמן באזור של קרינה מרגישים את זה בפה. טעם של ברזל", סיפר.
באסון צ'רנוביל התרחשה התאונה הגרעינית הגדולה ביותר בהיסטוריה. הפיצוץ האדיר שאירע בכור שחרר לאוויר כמויות עצומות של חומרים רדיואקטיביים. האש במקום הוסיפה לבעור במשך עשרה ימים וענן רדיואקטיבי בעל פוטנציאל הרס עצום החל להתפשט מעל חצי הכדור הצפוני. הנוכחות במקום יכלה להיות קטלנית, ואכן רבים נהרגו או שבריאותם נפגעה קשה.
לאתר נשלחו אלפי עובדים במטרה לבלום את הדליפה מהכור ולמנוע את התפשטות החומר הקטלני. בין יוני לנובמבר 1986, קלנטירסקי היה מהנדס ראשי באחת מ-12 המחלקות שבנו את חיפוי הבטון שאטם את הדליפה מהכור ההרוס. העובדים שבניהולו התחלפו כל העת. להערכתו בסך הכול עבדו תחתיו כ-10,000 איש. קלנטירסקי אמר כי כשנקרא לצ'רנוביל הוא ידע היטב למה הוא נכנס. הוא עבד במשרד ממשלתי שהיה אחראי על התעשייה הגרעינית של ברית המועצות, ממחקר ועד פיתוח נשק. תפקידו היה לפקח על מבנים שנועדו לקרר ולאבטח את הכורים, וכן אחראי על בניית בתי מגורים ומבני ציבור בעבור עובדי תעשיית הגרעין.
התייצבותו בלב זירת האסון נראתה לו צעד מחויב המציאות. "זה עניין של הומניזם", הסביר. "צריך היה להציל את האנשים, והמומחים הם אלה שצריכים היו לעשות זאת". בראיון לוואלה! אמר כי אם היה מתרחש שוב אסון דומה ושירותיו היו נדרשים, הוא לא היה מהסס להירתם למשימה. "למה היו 38 מתמודדים על תפקיד המהנדס שיישלח לאזור האסון? זו המנטליות. אלה היו מומחים שעבדו עם קרינה. בנינו מעבדות בשביל מדענים שעבדו עם חומרים רדיואקטיביים עוד מ-1945", הסביר.
הוא סיפר כי בזמן העבודה במקום הוא ועובדיו נחשפו לקרינה חזקה ביותר. לדבריו, בתחילת העבודה לא היה להם ציוד מגן מיוחד, רק מסכות וחליפות מגן פשוטות. בשלב מסוים קיבלו חליפות מגן מיוחדות שנתרמו על ידי ממשלת בריטניה. "זה נתן לנו חיים חדשים", אמר. ביציאה מאתרי הבנייה בצ'רנוביל מדדו את רמת הקרינה על בגדיו של כל עובד. מי שנחשף לכמות מסוימת נשלח הביתה. למרות שספג רמת קרינה גבוהה מהמותר, לא עזב את המקום. "הייתה לי אחריות", הסביר.
בשלב מסוים הוא סבל מדימום פנימי ואושפז בבית חולים במוסקבה. הוא חזר לצ'רנוביל רק כדי לחתום על השלמת הפרויקט, משום שהקג"ב לא אפשר להעביר את המסמכים הסודיים ממקום למקום.
בשנת 1992 עלה עם אשתו, ז'נטה, ובנותיהם, ויקטוריה ואורלי, לישראל. המשפחה התיישבה בבת ים. הוא התקשה למצוא עבודה כמהנדס בניין ועבד בעבודות שונות. בישראל עמד בראש עמותת "ברית ליקווידטורים צ'רנוביל" שמנתה מעל אלף חברים שעלו לישראל מברית המועצות. הליקווידטורים היו האנשים שנשלחו לאתר האסון בצ'רנוביל כדי לבלום את הדליפה מהכור הפגוע ואת התפשטות הנשורת הגרעינית. בתפקידו כראש העמותה נלחם קלנטירסקי למען מתן מעמד רשמי לליקווידטורים בארץ, ואכן נחקק חוק הליקווידטורים שהכיר במעמדם.
"הוא היה מסור לתפקיד הזה כל כולו", אמר ד"ר ודים חסדן, פעיל בעמותה ומי שהחליף את קלנטירסקי בתפקיד לפני מספר שנים. "הוא וראשוני הפעילים נלחמו כדי שיכירו בהם ואפילו הגיעו לשביתת רעב. הוא ראוי להערכה עצומה על מה שעשה אחרי האסון ועל הדאגה שלו לכל הליקווידיטורים".
"בחגים כשהרמנו כוסית אי שם במוסקבה אבא תמיד אמר 'בשנה הבאה בירושלים'", ספדו לו בנותיו בהלווייתו. "הוא היה איש של מעשים, מעשים שהייתה להם השפעה טובה על העולם. אבא תמיד שימש לנו דוגמה אישית שהכל אפשרי. שרצון, עבודה קשה ומקצועיות מאפשרים לך לתרום באמת בחיים האלו".