"הכניסו אותו לכלא לכמה שנים בודדות, אבל אותנו הכניסו למאסר עולם של משכנתא", אומרת אתי (שם בדוי), שב-2007 רכשה דירה מחברת הבנייה חפציבה, בראשה עמד המנכ"ל והבעלים בועז יונה. עם קריסת חפציבה אותה שנה בעקבות העלמות מאות מיליוני השקלים בהן הורשע יונה, קרס מצבה הכלכלי של משפחתה של אתי, כמו גם של אלפי מעורבים נוספים. כעת, רק עשור מאז שהשתחרר מהכלא, פשטו השבוע חוקרים על ביתו של יונה בן ה-61, הנמצא בחובות של כ-1.8 מיליארד שקלים - ועצרו אותו שוב בחשד להעלמת כספים.
בקיץ 2007 עבירות הגניבה וההונאה של יונה ריסקו את חפציבה, שאז הודיעה כי צברה חובות בהיקף של כ-1.6 מיליארד שקלים. הפרשה טלטלה את הציבור הישראלי ובעיקרו את חייהן של 4,500 המשפחות, שרכשו מהחברה דירות בעשרות פרויקטים בשלבים שונים של הליכי הבנייה. "אמרו לנו 'אתם רוצים את הבית - אז תשלמו עוד כסף, או שלא תקבלו כלום', היינו ממש בני ערובה", מספרת אתי, בת 55 ואם לשתי בנות, שנאלצה לשלם 200 אלף שקלים נוספים כדי להיכנס לדירתה באיחור של שנים.
"היינו במצבים לא פשוטים, היינו צריכים לפנות את הבית בשכירות בזמן שהבית פה לא היה גמור, לא היה לנו לאן ללכת עם שתי ילדות קטנות. היתה טלטלה של החיים. נכנסנו לעוד צרות ועוד חובות ועוד קשיים. שנים רבות עברו מאז, ועדיין כל הצינורות של המזגן הולכים לי בבית כי אין לי כסף אפילו לתקרת גבס".
"הוא הרס משפחות", מצהירה אתי, שבזמן שחלף התגרשה מבעלה, ומציינת כי לפרשה היה "חלק גדול" בהתפרקות נישואיה. בכל השיחות עם נפגעי חפציבה, כולם חוזרים ומדגישים באופן זהה עד כמה הפרשה השליכה על חייהם המקצועיים, האישיים ואף הבריאותיים, כמו גם ערערה את אמונם בבני אדם. חלקם אף מעדיפים שלא להעלות שוב את התמודדות העבר הכואבת מדי.
עוד על פרשת חפציבה
"הצלקת כל כך עמוקה, שאין בכוונתי להעלות למודע זכרונות קשים, מרים וכואבים של פרשה אומללה ואדם אחד חסר תקנה", מעידה רחל, ומוסיפה כי "קריסת חפציבה הוציאה אותנו חולים ומלאי חשדנות מכל הסובב אותנו. צר לי עליו ועל משפחתו ועל הוריו המתהפכים בקברם". לצד זאת, רחל משתפת באופטימיות כיצד משפחתה בחרה להפיק מהרע את הטוב: "המקרה רק גרם לנו לחדד ולהעצים ערכים חשובים לילדים שלנו, והתברר לנו יותר מתמיד מה כן להקפיד בחינוך, מה כן חשוב בחיים - יושרה, רדיפה אחר הצדק ואמונה".
ברכה ודוד (שמות בדויים) מייחסים את הסוכרת בה חלה דוד להתמודדות המשפחה עם המצב בו כמעט איבדו את ביתם. "אנשים חטפו התקפי לב, קיבלו מחלות", אומרת ברכה, "באותו בוקר שגילינו, דוד החוויר, הוא אמר לי 'הפסדנו את הבית', מאז זו סחרחרה, זה לא אותם חיים. כל פעם כשמדברים איתי על הסיפור הזה מזעזעים אותי". לדברי הזוג, הם קיבלו את דירתם באיחור של שנים ובמצב לא גמור, זאת תמורת מאות אלפי השקלים הנוספים שנדרשו לשלם עבור שנות השכירות, המשכנתא, עורכי הדין והאחוזים הנוספים שנדרשו לשלם על רכישת הדירה. הם עוד מספרים בכעס כי בשלב מסוים הוצע להם לקבל דירת ארבעה חדרים, במקומה של דירת החמישה החדרים שרכשו.
השניים היו אז בשנות ה-30 לחייהם, וגידלו שני ילדים קטנים שלדבריהם, איבדו את ילדותם. "המילה הראשונה של הבן שלי היתה 'שקרן' ואז 'גנב', שהוא שמע כשהיינו במשפט של בועז יונה", סיפרה ברכה. "היינו אבודים, לא ידענו מה יהיה איתנו. חיינו בארגזים שלוש שנים. אמנם היום אני גרה בבית הזה ואני נהנית ממנו, אבל על מה שעברנו - אני לא אסלח למדינה, לבנקים ולבועז יונה".
לפי עובדות כתב האישום בהן הודה, הנחה יונה את עובדי חפציבה לפעול לקבלת כספים מרוכשי הדירות כך שיתאפשר להפקידם לחשבונות שאינם חשבונות הליווי, בהם היו חשבונות של חברות אחרות בשליטת יונה, וכן חשבונות אישיים שלו ושל בני משפחות העובדים. במקביל, יונה והעובדים נהגו לזייף רישומים בספרי החברה, אותם הציג בפני הלקוחות, בעלי המניות, המשקיעים, רואי החשבון והבנקים. במקרים בהם חשדו הבנקים המלווים "כי דיווחיה של חפציבה אינם משקפים את מצבה האמיתי" - הנחה יונה את העובדים לערוך דוחות כוזבים חדשים.
לצד הזעם שמפנים הנפגעים אל יונה, הם מאשימים גם את הבנקים שכשלו בפיקוח על התנהלותו. "לא רק הוא פשע - הבנק פשע יחד איתו. עד היום אני אומרת לילדים 'כשאתם תבואו לקנות בית, קונים אך ורק בית שעומד על תילו'. אני לא מאמינה לא בבנקים ולא בשום דבר. ובמדינה שלנו קל וחומר", תקפה נאוה זרגרי, אלמנה בת 51 ואם לשלושה ילדים. "אני קניתי דירה בהר חומה בירושלים, נתתי צ'ק בנקאי לחשבון המלווה עם מספר חשבון ועם הכל, והצ'ק שלנו הפלא ופלא הגיע לחשבון הפרטי של בועז יונה. 490 אלף שקל".
נאוה גילתה כי עתיד הדירה שרכשה לוט בערפל במהלך צפייה בטלוויזיה. "אמרו שעוצרים את בועז יונה. ישר רצנו לביתן שהיה לו בהר חומה, וכל הקלסרים של כולם היו מפוזרים - מכאוס של אנשים", שחזרה. "המזל שלנו שלבניין שלנו כבר היו שתי קומות בנויות, הרבה אנשים נשארו רק עם הדגל".
"התקשרו אלינו בערב ל"ג בעומר להגיד לנו שאם אנחנו לא חותמים על הסכם של עורך הדין שלקח את כל הנפגעים תחת חסותו - יקחו לנו את הבית", סיפרה נאוה. "אמרתי לו, 'אם אתה תבוא לקחת לי את הבית, אני באה עם הילדים שלי, שמה לך דינמיט מתחת לבית, ומפוצצת אותך ואת הבית. אני מוכנה לשבת עליך בכלא', אז הוא אמר 'אין בעיה, תגיעי מחר בבוקר לבית משפט'". למחרת - נאוה התייצבה בבית המשפט, למפגש עם כל נפגעי חפציבה ועורך דין. "שאלתי את עורך הדין, 'אתה היום יכול להיכנס לבניינים של חפציבה ולקחת את העתק הצ'ק ששילמתי?', הוא אמר לי 'לא'. אמרתי לו 'אז מה אתה עוזר לי? למה אני צריכה לשלם לך? זה הדבר היחיד שיציל אותי'".
"הבנקים התנגדו מכל וכל"
למשימת פירוק חפציבה וגיבוש הפתרון עבור המשפחות וכלל המעורבים, בית המשפט מינה את עו"ד יצחק מולכו כמנהל המיוחד מטעמו ואת כונס הנכסים הרשמי עו"ד שלמה שחר. במשך חודשים הם גיבשו את ההסדר המורכב תחת עקרון של "צדק חלוקתי".
לדברי עו"ד שחר, בהתחלה המשימה נראתה חסרת סיכוי. "הבנקים התנגדו מכל וכל למתווה הזה", אמר. "אני לא אומר שהם היו מעורבים במעשים הלא כשרים חלילה, אבל רק אחרי שקיבלנו צווים מבית המשפט כלפי הבנקים שיעבירו לנו את כל החומרים שיש להם והתחלנו בחקירות נגדם - שהם לא ממש אהבו את זה - מה הם ידעו ומה הם היו צריכים לדעת על ההסתבכות של בועז יונה ולא התריעו מבעוד מועד, וכשהגשנו מה הצלחנו לראות בחקירה הראשונית נגדם, הם גם בסופו של דבר תרמו את חלקם למתווה".
בהתאם לקביעות ההסדר, נאוה מספרת כי במקרה שלה בית המשפט אישר באופן חריג לשלם את התשלומים הנוספים רק ביום כניסתה לבית. "אבל אף אחד לא רצה לתת לנו משכנתא לפרויקט של חפציבה. בסוף כונס הנכסים הכריח את הבנק המלווה לתת לנו משכנתא יומיים לפני שנכנסנו. ובשביל להיכנס היינו צריכים לחתום שאין לנו טענות על הבנייה - אין לנו זכויות על פגיעות בבית, על נזילות, על רטיבות. אני אלמנה שמגדלת ילדים, עם שלושה ילדים קטנים את חותמת ונכנסת, כי אין לך ברירה. זה לקח לנו הרבה שנות אור מהחיים".
"היקפים כספיים שהדעת אינה סובלת"
באוקטובר 2008 בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את יונה בשורת עבירות ארוכה ביותר, שכללה קבלת דבר מרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד והברחת נכסים. ב-19 בנובמבר 2008, השופט משה רביד גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל, מהן קוזזה תקופת מעצרו של יותר משנה.
השופט רביד ציין כי יונה "הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו", אך הדגיש כי "מעשיו החמורים והקשים של הנאשם בוצעו במשך תקופה ארוכה ביותר ובהיקפים כספיים שהדעת אינה סובלת, תוך פגיעה אנושה בציבור שלם ובפרט ציבור רוכשי הדירות". בשל כך, התעקש כי רכיב הפיצוי בהסדר הטיעון בסך 4 מיליון שקלים "הקל עם הנאשם במידה מופרזת", וגזר עליו כפול מכך - אך ערעור בעליון השיב את הסכום ל-4 מיליון בלבד. לסיום, השופט רביד הורה על ביטול רישומו של יונה לצמיתות מפנקס הקבלנים.
במרץ 2012 שוחרר יונה מהכלא, לאחר שריצה ארבע וחצי שנים בלבד. והנה, השבוע הותר לפרסום כי בתום חקירה סמויה, ביום שני האחרון פשטו חוקרים על ביתו, בעודו נמצא בהליכי פשיטת רגל בחובות המסתכמים בכ-1.8 מיליארד שקלים, ועצרו אותו בחשד להונאת נושים, הלבנת הון ועבירות פשיטת רגל וחדלות פירעון. החוקרים עצרו גם בני משפחה ומקורבים שלו, וכן פשטו על בתיהם ועל משרדי תאגיד הקשורים אליו. על פי החשד, יונה פעל במשך תקופה ממושכת להסתיר הכנסות ונכסים מנושיו, באמצעות רישום חשבונות בנק וחברות בשליטתו על שמם של מקורביו.
"גם אני מוכנה לשבת כמה שנים בשביל שהילדים שלי יהיו מסודרים עם 1.8 מיליארד", אומרת נאוה בביקורת על העונש המצומצם שנגזר על יונה, והקשר בין שהותו הקצרה בכלא למעצרו המחודש. "אני הייתי בן אדם שחי ברווחה כלכלית, ואני סוחבת מינוסים עד היום. כמו שאנחנו ירדנו מנכסינו - אני לרגע אחד לא אבכה עליו שגם הוא וילדיו ירדו מנכסיהם. אחרי שהוא קיבל בסך הכל כמה שנים, מה הבעיה שלו לעשות את זה עוד פעם?".
"לא יודעת למה בית המשפט היה כל כך רחמן כלפיו", תוהה אתי, "כל כך הרבה משפחות נהרסו. הוא עמד ואמר שם בבית המשפט 'אני נפלתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. האנשים שהוא רימה אותם זה אנשים פשוטים, לא היו באיגרא רמא, אבל הם נפלו עמוק עמוק בגלל הבן אדם הזה. כמו שכל אסיר יוצא וצריך להיות תחת פיקוח, לא הבנתי למה הבן אדם הזה לא היה תחת פיקוח".
כפי שציין השופט רביד, בפתח דבריו במעמד מתן גזר הדין, יונה התנצל, הביע חרטה, ואמר כי הוא "מקבל את מלוא האחריות ונכון לשאת בעונש". הוא אף הרחיק והבטיח כי "יפעל עד יומו האחרון כדי לסייע במתן פתרון לרוכשי הדירות שנפגעו מקריסת חפציבה".
"הפשע משתלם", מכריזה ברכה, "הוא הצליח עוד לגנוב ועוד לפשוע - כי ההתנהלות של המדינה נותנת לזה יד. רק מי שמרמה ונוכל מצליח, ומי שישר לא הולך לו כלום. זה שתפסו אותו כבר פעמיים - זו בושה למדינה. זה היה ברור שיחזור על עצמו, נוכל נשאר נוכל. כמה שנים ישב בכלא על מרמה כזאת שהפילה כל כך הרבה משפחות? אז למה שלא ימשיך וירמה?".