יום ההולדת העצוב של בראל שמואלי אחרי נפילתו: "החלומות נגדעו, הלב קרוע"

השבוע ציינו במשפחתו של בראל חדריה שמואלי את יום הולדתו ה-22, יממה בלבד לאחר שצה"ל הציג בפניהם את ממצאי תחקיר מותו באוגוסט האחרון. "'יום הולדת', קוראים לזה יום הולדת בסוגריים גדולים. החיים שלי הלכו קיבינימט, ילד אחד היה לי בחיים", מספר אביו יוסי. "הפיקוד העליון של צה"ל בכבודו ובעצמו לא יודע לקבל החלטות אמיצות, לא יודע, יודע למרוח אותנו, אני מאוד מאוכזב מהתחקיר. מאוד כואב, הם לא יודעים לקחת אחריות, הם לא יודעים להסיק מסקנות. הגדולים ביותר, שנותנים את הפקודות של איך לפעול ומתי לירות וכמה לירות, שני כדורים, שלושה כדורים. אין לי על מה להישען, זה ילד שנגדעו לו החיים, נגדעו לו החלומות. אמא שלו הרוסה, אחותו הקטנה הרוסה, הוא עיצב את הילדה הקטנה הזאת. את כל הבית היה מחזיק. הדם שלו נשפך לשווא, ממש לריק".

לדבריו של יוסי, בראל נקלע בין מה שהוא מכנה כ"שני צבאות" - צה"ל ומג"ב. "יום אחד ישב איתי המפכ"ל קובי שבתאי. רק פעם אחת הוא בא אלי - לשבעה. בא אלינו ואומר 'אני נושא באחריות', נותן מכה בחזה שלו, 'אני לוקח אחריות'. אני נזכר במלים האלה וזה עושה לי מאוד רע: הוא מספר לי שהחבר'ה של מג"ב היו מאיישים את העמדות, ואת הוראות האש היו מקבלים מצה"ל. מה זה, יש לנו שני צבאות? זה יוצר בלבול עצום. בראל עצמו כתב בהודעות ש'זה לא מנוהל נכון, הנהלים לא ברורים אני לא יודע איך לפעול'".

על הקביעה בממצאי התחקיר כי "השימוש בנשק חם לא היה צפוי" יוסי אומר: "זה דבר מצחיק. הם אומרים לי שהיו להם 50 מקרים כאלו בהם הכל עבר בשלום, ובפעם ה-51 הבן שלי צריך לשאת בתוצאות? אתם לא לוקחים בחשבון שיכול לקרות דבר איום? יש לכם עסק עם פורעי חוק, אחד מהם יצא עם נשק שהחביא. כמה עוד היו יכלו להיהרג שם?".

"למה הם לא מודים בפה מלא? היה מחדל. הרמטכ"ל בעצמו לא בא לתחקיר, שלח את הזוטרים שלו. הדם של הבן שלי זועק לשמים. היה פה ניהול כושל ביותר. אני לא מחפש אשמים בכוח, אני מחפש שהאמת תצא לאור, חד וחלק. הם לא יודעים לצאת לתקשורת ולהגיד 'אנחנו כשלנו'".

יוסי מבהיר כי הוא לא מאשים את ראש הממשלה נפתלי בנט, ולעומת זאת מצפה לשוחח עם הרמטכ"ל אביב כוכבי: "הרמטכ"ל אחראי על כל הצבא, על כל הנוהל, אני רוצה לדבר איתו. בכבודו ובעצמו. בזמנו לא היה לנו איך לענות לו, היינו שבורים בשבעה - שיבוא היום. אני רוצה לענות לו פנים מול פנים. הרסו את החיים שלנו".

לדבריו של יוסי בן ה-69, הוא מקבל סיוע רב ממשרד הביטחון בחודשים האחרונים. כמו כן, הוא מספר כיצד ביקוריהם של חבריו של בראל עוזרים לו: "החבר'ה של בראל מהצוות מהמכינה באים אלי - זה נותן לי קצת כוח להמשיך. גם החיילים ששירתו אתו וגם אלה שהיו אתו במכינת 'דרך ארץ'". גם צליל, שהיתה זוגתו של בראל, שומרת עם יוסי על קשר הדוק: " בחורה נהדרת. היא שבורה לרסיסים עד היום. הם יצאו כמה חודשים ביחד, אבל היא מספרת שזה היה כמו כמה שנים. התאהבות אמיתית".

"בראל זה ילד לתפארת, מיוחד במינו. ידע לאחד את החבר'ה שלו, אוהב נתינה, אוהב את הבריות. הוא רצה להיות לוחם, הוא אהב את העם, הוא אהב את המדינה. אני יושב בסלון ורואה את התמונות שלו שתליתי. כל מה שנשאר לי זה הנצחות, ואחרי כל הנצחה אני בא הביתה - ונפילה". באירוע לזכרו של בראל שנערך לאחרונה בתיכון בראשון לציון, התלמידים שאלו את יוסי אם הוא ממליץ להם להתגייס לשירות קרבי: "כמה שהכאב שלי עצום, משהו שקורע את הלב, אמרתי להם במלים פשוטות 'אין לנו ארץ אחרת'. שאלו אותי אם הייתי חותם לו עוד פעם, כי יכולתי לשחרר אותו מקרבי. אבל אמרתי להם 'כן'. הייתי חותם לו, כי אני יודע מה הבן שלי רצה".