במלאת שישים לבית "מורשת", בית עדות על שם מרדכי אנילביץ', בחרו במוסד שעוסק בחקר השואה ובחינוך להציג תערוכה הבנויה מחומרי ארכיון מקוריים שמעולם לא פורסמו ברבים, של ציירים שחיו בגטו טרזינשטט.
בהסתר בגטו, ציירו האמנים תמונות מחיי היום יום הקשים, בניסיון לקרוע את מסכת השקרים הנאצית ולחשוף אותם לעולם שבחוץ. יצירתם המחתרתית התגלתה על ידי הנאצים וחלקם שילמו על כך בחייהם.
"לעתים קרובות היינו מציירים בלילות אסירים מורעבים, שילוחי ילדים, סצנות של הוצאות להורג", כך תאר הצייר לאו (לב) האס, את מציאות חייו וחיי חמישה ציירים יהודים נוספים שחיו בגטו טרזינשטט, שבו אולצו ליצור חומרי תעמולה בעבור הגרמנים.
אל תפספס
גטו טרזיינשטט הוקם בשנת 1941 בעיירה טרזין שבצ'כיה, עיר מבצר עתיקה שנכבשה על ידי הגרמנים. לצרכי תעמולה נאצית הגטו הוצג לעולם בתור התיישבות יהודית. הגרמנים אף החליטו להציג את טרזיינשטט לפני ועדת חקירה של הצלב האדום הבין-לאומי. לקראת בואה של הוועדה בוצעו גירושים, בעיקר של חולים וזקנים, למחנה ההשמדה אושוויץ, כדי שהצפיפות במחנה תקטן. בגטו נפתחו חנויות מדומות, בית קפה, בנק, גני ילדים, בית ספר ועוד מוסדות ציבור. ולקראת בואה של הועדה, ב-23 ביוני 1944, אף נשתלו גינות פורחות. אחרי ביקור הועדה ערכו השלטונות הנאציים סרט תעמולה על חייהם החדשים של היהודים בחסותו של הרייך השלישי. עם סיום הצילומים נשלחו רוב שחקני הסרט אל תאי הגזים באושוויץ .
מתוך כ-140,000 יהודים שנכלאו בגטו, כ-35,000 נספו בגטו עצמו וכ-88,000 גורשו למחנות המוות.
בגטו היה אגף טכני שהיה אחראי על הספקת מים וחשמל וכן על תכנון וחידוש בנינים בגטו. עליהם היה לתת פתרונות טכניים מידיים להתרחבות הגטו וקליטת 70,000 אסירים שהצטופפו בשטח שבמקורו יועד ל-6,000 נפש. צוות השרטוט של האגף הטכני הורכב מציירים יהודים, תושבי הגטו. מלבד שרטוטים טכניים גם הוטלו עליהם עבודות שרטוט וגרפיקה שהגיעו ממפקדות של הצבא הנאצי במקומות שונים.
מחומרי העבודה שקיבלו הם הצליחו לחסוך ולשמור עבור ציורים שציירו אחרי שעות העבודה. באותם ציורים ביטאו את מה שחשו ותיעדו את החיים האמיתיים של הגטו; תורים לאוכל, עגלות עליהן מובלים מתים, אנשים חולים וגוססים.
יובל דניאלי, אוצר התערוכה שתוצג ב"מורשת", מסביר כי יצירותיו של לאו האס, שהוא הבולט בנוכחותו בתערוכה, "מבטאות את קצב החיים בגטו, ברחובות העיר, אך גם את הגיא בו התכנסו אלפי אסירים כאשר על הגבעות המקיפות עומדים שומרים עם רובים. ברקע חומות העיר העתיקה ומעל להקת ציפורים חופשיות במעופן מעל העיר אל השמיים הפתוחים. הרחובות של לאו האס צפופי אדם ללא מרווחי נשימה. צפיפות מעיקה המבשרת רעות. הדמויות הזויות, מרות נפש, עם סבר פנים קודר. ציור מיוחד משלו, מראה את דמות היהודי המושפל הנושא על גבו את מלוא רכושו, כאשר על צווארו קשור בחוט שלט עם מספרו האישי".
האומנים הצליחו להבריח חלק מהציורים מחוץ לחומות הגטו. "הנאצים ביקשו להראות לעולם החיצון גטו לדוגמא בו מתנהל אורך חיים חופשי, גטו של שלטון נאור, אליו מגיעים לביקור אורחים כדי להיווכח בחיים הטובים המתרחשים בו", אמר דניאלי והוסיף: "באו ציירי הגטו וקרעו את מסכת השקרים הנאצית. מציאות חיים של עיר שהיא כולה מגן דוד ורוד יציב, אך רחובותיה על בנייניה ואנשיה תחומים בתוך צלב קרס שחור הסוגר עליהם ללא מוצא, כפי שרואים באיורו של הגרפיקאי ההולנדי יו ספיר".
ביולי 1944, גילה הגסטאפו בחנות לדברי אמנות, ציורים שהיה ברור ללא ספק שמקורם בגטו טרזיינשטט והיה גם ברור מי הם הציירים שציירו אותם. "בציורים ראו עולם מוזר של צפיפות ודלות, של אנשים שבגדיהם גדולים מדי לאיבריהם הרזים, של בניינים מבהילים וחשוכים", אמר דניאלי.
הציירים הואשמו על ידי השלטונות הנאציים בתעמולת זוועה, חלקם הוצאו להורג במבצר הקטן שבגטו וחלקם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ; הציירים היו: אוטו אונגר, בדז'יך פריטה (פריץ טאוסיג), פטר קין, פרדיננד (פליקס) בלוך, לאו האס, והאדריכל טרולר.
פריטה נשלח לאושוויץ ושם מת, אשתו נרצחה במבצר הקטן בטרזין ובנם בן השלוש, טומי, נותר בחיים ואומץ לאחר המלחמה על ידי לאו האס. האס עצמו עבר עינויים קשים ולאחר מכן שולח לאושוויץ ואחר כך לזקסנהאוזן, שם גויס למבצע לזיוף כספים, שמטרתו הייתה למוטט את כלכלות בעלות הברית. אחרי המלחמה עבר לברלין המזרחית והיה פרופסור לאמנות. יו ספיר שרד בגטו עד השחרור ואחרי המלחמה היגר לארצות הברית.
מלבד הציורים שהבריחו מחוץ לגטו, הסתירו האמנים ציורים רבים במקומות מחבוא שונים. אחרי המלחמה חזר האס לטרזין, שם מצא כ-400 מציוריו שהחביא.
ציוריו של האס ונוספים הוצאו מהמחבואים ולדברי ענבל כהן, ארכיונאית בית "מורשת", ציורים נמצאים עד ימינו אלה במקום שבו היה הגטו.
אחרי המלחמה ובשנים שיבואו נאספו ציורים על ידי פעילי תנועת השומר הצעיר שהיו באירופה. בשנים מאוחרות יותר נאספו ציורים שנשמרו על ידי ניצולי שואה שהגיעו לישראל והועברו לבית "מורשת". לדברי כהן "באותן שנים לא היה רישום מסודר ואנחנו לא יכולים להגיד בדיוק איך הציורים התגלגלו אלינו".
בית מורשת הוקם לפני 60 שנה על ידי ניצולי שואה, חברי מחתרות ופרטיזנים שהשתייכו לתנועת "השומר הצעיר". "מטרת המייסדים הייתה להנציח את השואה לצד הגבורה ולהדגיש את העמידה היהודית ואת הלחימה בימי השואה ומלחמת העולם השנייה והתערוכה שאנחנו מעלים היא בעצם המהות של הבית הזה", אמרה כהן.
לדברי דניאלי "היו חיים בגטו. הייתה תרבות יהודית, בתי ספר, בית יתומים ובתי חולים. הייתה גם אמנות שניסו לשבור לצייריה את הידיים. התערוכה מספרת את אמת החיים ללא פחד ומורא, גם זו סוג של גבורה".