"השואה כאירוע היסטורי טרגי הולכת ומאבדת מהמשמעות שלה ככל שאנחנו משתמשים בה יותר ויותר בהקשר לקורונה" - כך אומרת פרופ' ליאת שטייר-לבני החוקרת את ייצוגי השואה בישראל. בכנס שייערך מחר (רביעי) לציון 60 שנה להקמת "מורשת" - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ', היא תרצה על השפעת הקורונה על ייצוגי שואה נוכח השימוש המסיבי בדימויים שקשורים אליה מתחילת המגפה.
לדבריה "תודעת השואה עמוקה ומשפיעה וקיימת בכל היבט בחיים שלנו. השילוב של קורונה ושואה היא עוד חולייה אחת בשרשרת ארוכה של נושאים שאינם שואה ושאנחנו משליכים עליהם אסוציאציות של שואה. זה קיים כל הזמן והחיבור של קורונה ושואה היא החוליה החדשה בשרשרת ההשוואות שקיימת מזה כשבעים שנה".
הכנס יבחן את מצב המחקר בנושא השואה בכמה חזיתות, ויאיר מגמות מרכזיות בזיכרון השואה, בארץ ובעולם. שטייר-לבני, מרצה במכללה האקדמית ספיר ובאוניברסיטה הפתוחה, זיהתה שני חלקים לדרך שבה הקורונה השפיעה על תודעת השואה. הראשון, בעיקר סביב יום הזכרון לשואה ולגבורה בשנה שעברה, בו הוצגו השוואות בלתי פוסקות בין שני האירועים.
"אמרו שהקורונה היא שואה", היא מזכירה. "אנשים השוו את הסגר לשואה. אמצעי התקשורת ציטטו והביאו לאולפנים ניצולי שואה שהסבירו למה צריך לקחת את הסגר ואת הקורונה בפרופורציות. ניצולי שואה ישבו באולפנים והראו איך הם נראו אחרי שחרור מחנה בוכנוולד, וברור היה שאין כל מקום להשוואות - אבל עצם העובדה שהביאו אותם לדבר על הנושא הזה, הרי זו כבר היתה השוואה. תגובת הנגד שקראה להפסיק להשוות לשואה מסבירה עד כמה הייתה רחבה התופעה הזו".
אל תפספס
אותו ניגוד זכור אולי בעיקר מנאומו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שאמר בטקס ביד ושם "שלא כמו בשואה - הפעם זיהינו את הסכנה בזמן". "עצם הניגוד בין הדברים עושה השוואה", מסבירה שטייר-לבני ומדגישה שאותו נאום לא היה יוצא דופן, והיה על רקע שיח שמאוד בלט אז בישראל. "גם התקשורת הישראלית לא יצרה את ההשוואות הללו, אלא דיווחה עליהן בהרחבה ותרמה להפצתן", הסבירה.
החלק השני שבו הושפעו ייצוגי השואה מהקורונה התקיים כשבשיח המקובל החלו להשתמש באסוציאציות שואה. היא מזכירה ראיון עם נוסעת ששבה מחו"ל, אחרי שהתבשרה במפתיע כי היא ושאר הנוסעים יישלחו למלונית קורונה. בתגובה אמרה אותה נוסעת כי "הנוסעים המבוגרים הרגישו כמו באושוויץ".
לדברי שטייר-לבני, ההשוואות לשואה היו קיימות בחברה החרדית וגם בחברה החילונית. בשני הקהלים עשו שימוש נרחב בדימויים של השואה, כולל ענידת טלאי צהוב ולבוש מדי אסירים כמו במחנות הריכוז. "זה הגיע לשיא עם מתנגדי החיסונים. יש מאות רבות של שימושים בלתי פוסקים באסוציאציות שואה כמו 'הליכה כצאן לטבח' ו'האחרון שעשה חיסונים בכפיה היה מנגלה' ואיומים על ד"ר גליה רהב וד"ר שרון אלרעי פרייס", היא אומרת.
לדבריה, אין יכולת לכמת ולהשוות את התופעה הזאת לשימוש באסוציאציות שואה בעבר, אם כי ברור שהרשתות החברתיות שינו את השיח והקצינו אותו. "מה שראינו ועדיין רואים זו עוד הוכחה לכך שאנחנו מדינה מוכת שואה. זה עמוק ב-DNA שלנו. אנחנו חברה פוסט-טראומטית שחווה את השואה בהווה, לא כאירוע שהיה ונגמר. אירוע מתמשך".