האישום בהפרת אמונים נראה בלתי פגיע, האישום בשוחד מתנדנד: סיכום ביניים של עדות חפץ

לפני כשבועיים כתבתי כאן כי לאחר עדות ניר חפץ נוכל להעריך בפעם הראשונה את מצבו של בנימין נתניהו בתיק 4000. אז עדות חפץ לא הסתיימה; ביום שני יסתיים שלב עדותו הראשית בתיק 4000. ועדיין, כבר בשלב זה שתי תובנות מתחדדות: הראשונה - האישום של נתניהו במרמה והפרת אמונים הולך ומתחזק ונראה כמעט כבלתי פגיע מבחינת הפרקליטות; התובנה השנייה - האישום של נתניהו בשוחד עדיין מתנדנד מאוד, ותלוי מאוד איך השופטים יראו את מסת הנסיבות שלפניהם.

כל תוצאה אפשרית. למען ההגינות, אומר כבר עכשיו שהתובנה הראשונה לא מתיישבת עם הערכה פרשנית שהייתה לי ערב החלטתו של מנדלבליט להגיש את כתב אישום זה. אז חשבתי, כפי שחשבו כמה מבכירי במשרד המשפטים, כי תיק 4000 הוא או שוחד או כלום ושאופציית הרשעה רק בהפרת אמונים אינה סבירה. היום כבר ברור שההנחה הזאת לא הייתה נכונה ומיד ההסבר.

ההנחה בעבר על כך שתיק 4000 הוא או שוחד או כלום, נבעה מהמחשבה שאם כבר הולכים על הקונספט הפלילי הזה שטובת ההנאה לנתניהו הייתה אתנן עיתונאי, יהיה קצת מגוחך לבנות את התזה הפלילית הזאת על קונסטרוקציית עבירת ההפרת האמונים. המחשבה הייתה שדווקא ההסתפקות מלכתחילה בעבירה הזאת, הקלה יותר, דווקא היא תיראה כהיטפלות מיותרת לנתניהו. ניגוד עניינים בהקשר של סיקור עיתונאי? הרי ידוע שפוליטיקאים מחזרים אחרי מו"לים ולהיפך; נתניהו לא המציא את זה.

ההנחה הייתה שאם תבדוק מערכות יחסים כאלה בין מו"לים לפוליטיקאים תמצא בלא להתאמץ אין ספור הפרות אמונים מאין אלה, ולכן העמדה הייתה שאם אין לך מערך ראיות שמוכיח בהקשר הזה שוחד ממש, כדאי לרדת מכל הסיפור. הפרקליטות צריכה להיות משוכנעת שיש פה עסקת שוחד על אמת, עם מודעות ברורה ומוחשית לתן והקח. הפרת אמונים לבדה, כך חשבתי (וכאמור לא רק אני) לא מתאימה לתיק כזה, ולכן או שוחד או גניזה. עדות חפץ מהשבוע הוכיחה סופית כי התזה הזאת שגויה.

התיאור של חפץ על מעורבותו של נתניהו בענייני תקשורת הוא תיאור פסיכי של פוליטיקאי אובססיבי בתחום הזה. חפץ ממש לא מסייע להגנה בתזה שמדובר ב"דוברות לגיטימית", וכעיתונאי לשעבר וכאיש תקשורת ותיק, שהיה בקשר עם בעלי כוח (כמו נוחי דנקנר ונוני מוזס), מצהיר בעדותו שמימיו לא נתקל בעיסוק בתקשורת אינטנסיבי כמו זה שחווה אצל נתניהו. חפץ סיפר בעדות שרמת העיסוק של ראש הממשלה בנושא הייתה אינטנסיבית כמעט כמו ביטחון. האמת היא שחפץ לא צריך להתאמץ להוכיח את זה, די בעובדה שנתניהו היה ראש הממשלה הראשון בהיסטוריה שהחליט כמדיניות להחזיק את תיק התקשורת אצלו. כל זה כמובן לא פלילי, אבל הוא התשתית למה שקורה אחר כך:

חפץ מתאר באופן פרטני איך הוא מעביר רצונות ומאוויים מלשכת נתניהו לאלוביץ' ולהיפך. המסרים מופרעים. הוא מעיד כי לפני שהורכבה הממשלה בשנת 2015, אלוביץ' העביר לו רשימה של מועמדים מועדפים לתפקיד, כשבראש הרשימה הוא שם את נתניהו. האינטרס של אלוביץ' היה ברור לנתניהו, וגם ברור שחפץ העביר לנתניהו את רוח שיחותיו עם אלוביץ'. כל זה לא רק שלא גרם לנתניהו להדיר את עצמו מעיסוק באינטרסים של אלוביץ', אלא שהוא קידם אותם ועוד איך.

יתרה מזאת, חפץ סיפר בעדותו כי "ב-2014, כשחזרתי לעבוד עם נתניהו הוא נתן לי הנחיה ליצור קשר ולהיפגש עם אלוביץ', ושהוא יהיה איש הקשר היחידי והבלעדי להעברת מסרים שלו בנושאים תקשורתיים שקשורים לאתר וואלה!". ובכן, הנחיה ישירה כזאת, כשנתניהו יודע מהם המסרים שאלוביץ' מנסה לעביר לו, היא כשלעצמה נראית כהפרת אמונים פלילית. באשר להעברות ההנחיות, חפץ מחזק לחלוטין את עדות אילן ישועה כי האחרון לא פעל באופן עצמאי ובמסגרת רצונו לרצות אחרים (מה שההגנה עמלה בחקירתו הנגדית להוכיח), אלא בעקבות ההנחתות שלו, של חפץ, היישר מבלפור. זאת ועוד, בניגוד לעמדת ההגנה כי רוב הדרישות הגיעו בכלל מהגב' שרה נתניהו ומהבן יאיר, חפץ בעניין הזה הוא חד משמעי, שכל הדרישות וכל הבקשות הועברו אליו ישירות מנתניהו, והוא זה שהעביר אותן למערכת וואלה!. "את הוראותיי קיבלתי רק מבן אדם אחד", הדגיש חפץ, "בנימין נתניהו. לא הייתי מוסמך לזוז מילימטר בלעדיו".

חפץ מתאר באופן מפורש כי אלוביץ' "חיזר" אחריו כדי להעביר מסרים לנתניהו בנוגע לעסקת בזק-יס. חפץ תיאר פגישה ליד הבריכה בביתו של אלוביץ', שבה הגיש לו האחרון מסמכים וביקש להעבירם לנתניהו: "להעביר לו את המסר שהרשות להגבלים עסקיים קצבה בזמן את ההחלטה לאשר את עסקת בזק-יס, וכדי שהאישור לא יפוג חייבים לחתום על העסקה לפני הבחירות". הוא מספר כי העביר את המסמכים לנתניהו בלשכתו ואחרי שזה קרא אותם בעיון נתניהו גרס אותם וביקש ממזכירתו לקבוע פגישה עם אלוביץ'.

הפגישה שתיאר חפץ הייתה מסתורית, כשלבקשתו של נתניהו הוא מכניס את אלוביץ' לבלפור מבלי שיזוהה על ידי מי שהיה שם, ותוך שהוא, חפץ, מגיף את וילונות החדר שבו נערכה הפגישה. חפץ מסכם את השליטה שלו בוואלה! באותה תקופה בפשטות: "באתר וואלה! הייתה הרמה הכי גבוהה שלנו לשלוט מה יהיה בהומפייג' (עמוד הבית), ומה תהיה הכותרת... ההיענות של אלוביץ' הייתה מוחלטת לכל בקשה. השאלה הייתה איך מבצעים את זה ולא אם מבצעים". יתרה מזאת, הסביר חפץ, "הכלל היה ששאול ואיריס אלוביץ' לא ממנים עורך בכיר בלי אישור של ראש הממשלה ורעייתו".

חפץ מתאר כי אחד מרגעי השיא במערכת היחסים המעוותת הזאת היה הריאיון של נתניהו עם דב גילהר ערב בחירות 2015. הוא מספר כי חומר העריכה נשלח לבלפור ונערך על ידי נתניהו וחפץ בעצמם. "רשמתי מאיזו שנייה עד איזו שנייה הוא מבקש לחתוך החוצה קטעים שמרעים לו. העברתי הוראות שבנימין נתניהו נתן לי. לא נתקלתי בזה אף פעם בקריירה", סיפר חפץ. ובכן, מי שמנסה למכור לכם שכך מתנהלים דרך קבע יחסים בין מו"ל לבין פוליטיקאי הוא שקרן; כן, יש והיו עיוותים נוראיים בכלי תקשורת בישראל (הרבה על זה למדנו בהקלטות מוזס-נתניהו בתיק 2000), אבל בוטות כזאת ועוד תוך ניגוד עניינים מובהק כל כך, ככל שלא תיסדק משמעותית בחקירה הנגדית, נראית פלילית. האם פלילית עד כדי שוחד? זו כבר שאלה מורכבת יותר.

הבנו כבר שחפץ לא מספק ראיית זהב על היסוד הנפשי של נתניהו. הוא לא שמע אותו בשום מקום קושר בין טובות ההנאה שהוא מקבל מאלוביץ', לבין מה שהוא עושה למענו, כך שלכאורה נתניהו יכול לתרץ כל פעולה כזאת (קידום מיזוג בזק-יס מחד, וניסיון השפעה על תכני האתר מאידך, כמעשה לגיטימי כל עוד אין קשר תלותי ביניהם). מי שכן קושר בין הדברים הם בני המשפחה, כמו יאיר נתניהו שקושר באופן ברור בין מה שאביו עושה עבור אלוביץ', לבין מה שאלוביץ' עושה, (או לא מספיק עושה לטענת יאיר) עבור נתניהו.

אלא שהשופטים הבהירו השבוע לצוות התביעה שלא יאיר, ולא הגב' נתניהו הם נאשמים בתיק הזה. יתרה מזאת, הם גם לא יעידו במשפט. אין להקל ראש בחשיבות הערות השופטים. הערות השופטים מבהירות כמה הרשעתו של נתניהו בשוחד תהיה קשה. חפץ, כזכור, גם הבהיר לפרקליטות ברענון העדות כי בניגוד לאמור בכתב האישום (סעיף 83), הוא לא קיבל הוראה ישירה מנתניהו להעביר לפילבר מסר בתחומים הרגולטוריים הקשורים לאלוביץ'. אגב, הרענון הזה לא סותר את עדותו של חפץ במשטרה בעניין זה, שכן הוא לא אמר מפורשות את מה שכתוב בכתב האישום. הפרקליטות בעניין זה דווקא יותר הסתמכה על עדותו של עד המדינה השני, שלמה פילבר.

מה בכל זאת הסיכוי להרשעתו של נתניהו בשוחד, אחרי הודעת הפרקליטות בעניין סעיף 83, אחרי הערות השופטים בעניין ההפרדה בין נתניהו לבין בני משפחתו, ואחרי העדות הראשית ב-4000 שככל הנראה גם ביום שני לא תכלול אמירת זהב על היסוד הנפשי של נתניהו? מוקדם כמובן להשיב על השאלה הזאת, שכן זה לגמרי תלוי בתפישה המשפטית של כל אחד מהשופטים: האם הם יראו במסה של הנסיבות - מסרים מאלוביץ', התלות של אלוביץ' באותה תקופה בנתניהו, ומאידך, מעורבות חריגה באופן קיצוני (אפילו במינויים באתר), שלה נתניהו בוודאי היה מודע; העברת המסמך וגריסתו, פגישה עם אלוביץ' ברגע האמת בבלפור; וכמובן, פעילות אינטנסיבית ומהירה של נתניהו במשרד התקשורת שבפועל מימשה את האינטרסים של אלוביץ' - ככזאת שלא מותירה מקום לספק סביר כי היחסים בין אלוביץ' לנתניהו היו יחסי שוחד? זו בהחלט אפשרות והיא תלויה בעיקר בתפישת עולמו של שופט.

למשל, להבדיל, שופט השלום שזיכה את ניצב בדימוס ניסו שחם, חשב שהמסה של האירועים לא בהכרח מייצרת אישום פלילי (שם אמנם מדובר בעבירת הפרת אמונים), ואילו שופטי המחוזי והעליון (למעט דעת מיעוט), חשבו את ההיפך. משפט פלילי בסוף, גם אם היינו רוצים לחשוב אחרת, הוא לא מדע מדויק, לכן המונח הרלוונטי להרשעתו של אדם בפלילים הוא כי אשמתו צריכה להיות מוכחת ממעל לכל "ספק סביר". אם הוא היה מדע מדויק, הביטוי היה "מעל לכל ספק". המלה "סביר" הוא בדיוק מרחב שיקול הדעת של השופט.

נוצר איזה רושם מוטעה ומכוון כי הרשעתו של נתניהו בהפרת אמונים בתיק 4000, תהווה את הוכחת תזת הרדיפה של נתניהו, שכן לולא הסעיף "שוחד", נתניהו היה מנצח בכל אחת מארבע מערכות הבחירות האחרונות. זו תזה שקרית ומופרכת היסטורית. כזכור, אולמרט בתיק טלנסקי-ראשונטורס נאשם "רק" בהפרת אמונים והארץ געשה (בין השאר געש הנאשם הנוכחי בפלילים); שותפיו הקואליציוניים איימו בהפלת הממשלה, ולבסוף הוא הודיע על התפטרות בעצמו. חוץ מזה, נזכיר שרק על תיק זה קיבל אולמרט 8 חודשי מאסר בפועל. בהנחה שבתיק 4000 תהיה הרשעה בהפרת אמונים, היא עשויה להיות אחת משתיים או שלוש הרשעות (1,000, 2,000, 4,000); כך שגם אם ההערכה של תומכי נתניהו כי אין סיכוי שנתניהו יורשע בשוחד נכונה (וכאמור היא מוקדמת מדי), אין טעם בחגיגות, בטח לא עכשיו