עדות חדשה שנשמעה היום (ראשון) בדיון במשפטו החוזר של רומן זדורוב, חיזקה את עמדת ההגנה, לפיה לזדורוב נודע על הרצח לפני חקירתו במשטרה. בעבר, עצם העובדה שידע את פרטי הרצח בחקירה חיזקה את החשדות נגדו, שכן נטען כי רק הרוצח וחוקרי המשטרה ידעו על שארע. עדות זו נתנה על ידי ראובן ג'נאח, מעסיקו של זדורוב ששוחח איתו לאחר הרצח, שבעבר טען שלא ידע שילדה נרצחה בזמן שדיבר איתו, ואילו היום טען שכן ידע על כך.
בתחילת הדיון אמר ג'נאח כי לא ידע על הרצח, אך בהמשך טען הפוך - דבר שמערער על אמינותו כעד. על פי עדותו החדשה, לפני השיחה הטלפונית שלו עם זדורוב בערב יום הרצח, כבר ידע שילדה נרצחה בשירותי בית הספר. יחד עם זאת, בדיון עמד על כך שלא ציין עובדה זו בפני זדורוב בשיחה ביניהם.
במשפט הראשון שנערך לזדורוב, הוא בעצמו העיד כי ג'אנח לא הזכיר את הרצח. "ב-20:30 בערב ראובן התקשר אלי לטלפון", אמר זדורוב. "אז ידעתי מעט מאוד מילים בעברית. הדבר היחיד שהבנתי מהשיחה - שקרה משהו עם ילדה בבית הספר והילדה הזו זו הבת של החבר שלו. הוא ביקש ממני לבוא אליו לעבוד. זה כל מה שהיה בשיחה איתו". במסגרת עדותו נשאל ישרות האם ג'נאח סיפר לו בשיחתם על ילדה שנפלה או מתה בשירותים. "לא, הוא לא אמר לי", ענה.
בנוסף טען ג'נאח שהוא זוכר שחוקר המשטרה ניסה "להכניס לו דברים לפה" בנושא הנעליים של זדורוב שנתפסו בביתו, אך הכחיש שהיה ניסיון לעשות זאת בנושא השיחה עם זדורוב לגבי הילדה והאסלה.
במהלך עדותו אמה של אילנה ראדה אמרה כי "במהלך המשפט יצוצו עוד דברים והאמת תצא לאור". לטענתה על "הרצח של תאיר כולם ידעו בזמן אמת. את החיפושים ידעו מהצהריים". עוד אמרה כי היא "מרגישה בעדות של ג'נאח, שאם היו ממשיכים את העדות על הנעליים, היו מבינים שלמעשה זה לא אותן נעליים שהטביעה שלהם נמצאה על המכנסיים של תאיר.
"המטרה שלי היא לבוא לפה ולשמוע אחרי 15 שנה את הדברים באמת", הוסיפה ראדה. "המשפט הראשון היה משפט הזוי עם שופטים בלתי ראויים ופרקליטים שעשו 'משמש' עם המשטרה. עוד תראו בהמשך שיעלו דברים שלא עלו ב-15 שנה ובכל הערכאות. למה אני כאמא של נרצחת צריכה לנבור ולמצוא דברים שהסתירו?"
עוד בוואלה!
בהמשך דנו בשאלה האם ניתן לראות בכתמי הדם הלא מזוהים בזירת הרצח "כתמים" או שהם חייבים בהכרח להיות מזוהים כעקבות נעליים. בבית המשפט העליון, בפני מלצר, התביעה הכירה בכך שמדובר בטביעות נעל, אולם השופט קולה אמר שיש להתייחס למשפט מההתחלה ולא לשלול כי אין מדובר דווקא בעקבות.
הפרקליט הלוי התרעם על ההחלטה, ואמר כי בית המשפט העליון קבע שעל המחוזי לצלול לעומק הסוגיה "בעניין עקבות הנעליים הזרות", כלומר שהוא כבר החליט שמדובר בעקבות ואין לערער על כך. השופט קולה השיב כי מדובר ב"דיון בעניין", ולכן בית המשפט יכול לדון בכל הראיות מחדש.
"הציווי של מלצר נובע מכך שאדם יצא החוצה מהתא והשאיר עקבות. אם אין עקבות זרות, אין משפט חוזר. אתם לא יכולים לזוז שמאלה וימינה מהציווי", תקף הלוי.
הדיון בכתמים הינו מהותי, כי אם נמצאה רק עקבה אחת זרה, על מכסה האסלה, הרי שתיאורית המחלץ האלמוני יכולה להתיישב איתה. אם יש עוד עקבות במסלול יציאה אפשרי מהתא, שהן אינן של זדורוב, הרי הגיוני יותר שהן של מישהו אחר שהיה בתא סמוך לרצח.
מוקדם יותר העיד ויקטור קולסניקוב, שעבד כמנקה בבית הספר נופי גולן שבו ארע הרצח. כיום גילו של העד מעל ל-80, ולדבריו הוא לא זוכר הרבה מהאירוע. בעבר העיד כי ראה טיפות דם בשירותי הבנים. עדות זו הצטלבה עם דברים שאמר זדורוב בהתוודותו כי ניקה את הסכין שלו בכיורים שבשירותי הבנים.
נוכח העובדה שהעד לא זוכר כמעט דבר מהרצח, ומפנה לתמלילי חקירותיו, מסביר אב בית הדין השופט קולה, שעברו 15 שנה והעד לא זוכר. על כך הגיב בסרקזם עו"ד ירום הלוי, המייצג את הנאשם, שהעד ד"ר הרצוג, העד בשבוע שעבר, "דווקא זכר טוב". לטענתו, העד כלל לא ניקה את שירותי הבנים ביום האירוע. "כנראה שעם בוא החורף נוצרות שלולית דם", אמר הלוי בציניות למורת רוחם של השופטים, שהעירו שהוא לא יכול לדעת איזה משקל ייתנו לכל עדות שנשמעת.
בהמשך הראה הלוי תמונות שצולמו אחרי הרצח, שמעידות לטענתו כי העד לא ניקה את שירותי הבנים באותו היום. קולסניקוב טען שהוא לא זוכר דבר מכך.
בהמשך יעידו שניים שהיו אז תלמידים בבית הספר והעידו שראו את תאיר עולה במדרגות לכיוון המפלס שבו השירותים בהם היא נרצחה. עדויותיהם בעבר מעט סתרו אחת את השניה ולא הצטלבו.
העדויות היום ייצטרפו לעדותו של ד"ר ערן הרצוג, הרופא שנקרא לזירת רצח תאיר ראדה כדי להוציא תעודת פטירה, שניתנה בשבוע שעבר. לדברי הרצוג, הוא עוכב זמן רב מחוץ לזירת הרצח ואחרי שהותר לו להיכנס אמר כי אינו יכול לבדוק את הגופה משום שהייתה בתוך תא השירותים, וביקש כי יוציאו אותה. הוא ציין כי כשהזיזו את גופתה של ראדה נזל ממנה דם.
עדותו של הרצוג משמעותית לסוגיה שבמרכזו של המשפט החוזר, הנוגעת לדם שזלג בזירת הרצח ושהוטבע בזירה והותיר סימנים של עקבות שלא שויכו לאדם מסוים. המשפט החוזר נערך בעיקר בשל חוות דעת של מומחה, שההגנה הציגה בפני בית המשפט העליון, שבה נטען כי דם לא היה יכול לזלוג מהגופה זמן רב אחרי הרצח. מכך, טוענת ההגנה, עולה שדם זלג מהגופה רק סמוך לרצח ולכן אותן עקבות בלתי מזוהות שייכות לרוצח - שאיננו זדורוב.