קהילת יוצאי אתיופיה בישראל עוקבת בדאגה רבה אחר החדשות ממלחמת האזרחים, תוך שכוחות המורדים ממשיכים להתקדם לכיוון הבירה אדיס אבבה. אצל רבים מלווה הדאגה הזו בחשש ממשי לשלומם של יקיריהם, שטרם זכו לעלות לארץ. אלפים עדיין תקועים באתיופיה במעין מחנות מעבר, ולתנאים הקשים מלכתחילה נוספה עכשיו סכנת המוות בקרבות והגיוס בכפייה.
רץ המרתון ימר גטהון בן ה-29, שנולד באדיס אבבה, זכה בשבוע שעבר במרתון ירושלים תוך שהוא קובע שיא ישראלי למרוץ. השלווה והריכוז הנדרשים כדי לזכות במרוץ הדורש לא רק כושר גופני אלא גם חוסן נפשי, הסתירו את הסערה המתרחשת גם אצלו בפנים. גטהון, המתגורר כספורטאי בכפר הנוער בן שמן, חרד בימים אלה לאחיו מלקמו בן ה-47 ונגט בן ה-40 שנותרו באדיס אבבה, ולאחות טרויה בת ה-36, נשואה ואם לארבעה שתקועה בגונדר.
"לפני חודשיים הייתי באתיופיה, ראיתי את האחים ולאחותי כבר לא הייתי יכול להגיע בגלל הסכנה", סיפר. "בינתיים המצב עוד יותר הידרדר. אימא שלי כבר לא ישנה בלילות רק מהמחשבות. בעיר גונדר המצב קריטי ואחותי בסכנה גדולה. אפילו ללכת לקנות מוצרים או מזון זה סכנת מוות. כל מי שיוצא מהבית יכול להיהרג וכתוצאה מזה כולם יושבים בבית מרוב פחד ומפחדים לצאת. זה אוכל אותי מבפנים ואני אישית לא יכול להירגע מזה".
לקריאה נוספת
גטהון לא יודע להסביר כיצד נמנע מהמשפחה המלוכדת להתאחד. "אנחנו מחכים להם כבר כמעט 21 שנה", הוא מספר, "אני ואחי התאום שגאו עלינו ב-2001 והם נשארו שם. בהתחלה אמרו שזה רק עניין זמני וכך חלפו שנים. ידענו שהם יצטרפו בהמשך אבל לצערנו זה נמשך. אין לנו מושג למה. הכול עניין של הבטחות שלא מקיימים. אין גם עם מי לדבר. זה מחרפן אותנו".
אביו לאייהו מת בינתיים ולא זכה לראות בעלייתם. "יום אחד אבא שלי קיבל אירוע מוחי ואחר כך מת, אחרי מכתב שקיבלנו ממשרד הפנים שהם לא יוכלו לעלות. חיפשתי לזה תשובה ואין. ההורים שלנו יהודים ואין מצב שהאחים לא יגיעו לארץ. הם יהודים לכל דבר ועניין. אומרים שיש כל מיני החלטות ממשלה. אני לא מבין בזה ואותי זה לא מעניין. אני מייצג את המדינה כבר 16 שנה ומביא לה כבוד מכל העולם והמדינה לא עושה את הצעד הזה למעני, אז זה מקומם".
לדבריו, "ראש הממשלה יכול להחליט על מבצע ותוך ימים ספורים כולם יהיו פה. יש תקציב. צריך מילה אחת מראש הממשלה והסבל הזה יסתיים ונציל את החיים שלהם. יש כפרים שלמים בסכנה. אני קורא לראש הממשלה ולשרת הפנים, פונה אליהם מעומק לבי, מהקהילה, מכל העם, שיגרמו שמחה לאנשים שייראו ימים של אור ולא של עצב".
משפחתו של אסלצ'או אבבה, קבלן ניקיון בן 36 מלוד, נותרה גם היא באתיופיה. "המשפחה שלי ממתינה לעלייה לארץ למעלה משני עשורים, ועכשיו הם ואנחנו בחשש ממשי לחיים שלהם. הם אומרים לנו משם תצילו אותנו. תפעלו מול הממשלה. הם מתחננים ממש", אמר אבבה, בעצמו פעיל עלייה. "אני קורא לממשלת ישראל לא לחכות ולפעול מיד, הם בסכנה מידית. אני והאחים שלי שעלינו לארץ כולנו כאן מסודרים, משרתים בצבא ובמשטרה, אבל אחיין של סבא שלי, טבבל כבן ה-75 ושבעת הילדים שלו והנכדים שהיו מנותקים מהמשפחה - עדיין שם".
הוא סיפר כי "לפני שבועיים דיברנו איתם בפעם האחרונה. מאז כל הזמן אנחנו מנסים ליצור איתם קשר ולא מצליחים לתפוס אותם. אולי כבר אין שם חשמל. הם סיפרו שאנשים מהעירייה עוברים דלת-דלת ואומרים להם לצאת להגן על המדינה. מי שצעיר אומרים לו להתגייס. אחר כך באים ולוקחים אותם. מי שלא הולך נאסר ומבודדים אותם ומטילים סנקציות. אנחנו חוששים שברגע שהמורדים יתפסו את העיר יתחילו מעשי הרצח והאונס והשוד והביזה. כבר היה את זה בעבר".
"עכשיו, כשהזהירו את הדיפלומטים היהודים, הם בכלל יישארו לבד. פליטים במדינה בה נולדו. הם לא שייכים לא לשם ולא לכאן. בעלייה האחרונה לפני חצי שנה בעזרת שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה העלנו ארצה בן דוד שלנו שאמא שלו ואמא שלי אחיות. אבל לא יכול להיות ששרת הקליטה היא היחידה במערכה ורק אותה מעניין הנושא. לא יכול להיות ששרת הפנים חוסמת את הדרך במקום לקום ולזרז".
"מגיל ילדות לא קיבלתי חיבוק מאמא שלי. זה מה שאני רוצה ולא מבינה למה לא מעלים אותה", שיתפה מלקם, עובדת סופרמרקט מראשון לציון בת 25, שעלתה עם אבא שלה ואשתו מנישואים חדשים ב-2010. "אמא עדיין בגונדר. עכשיו המלחמה התקרבה אליהם. אנחנו חוששים מאוד ממה שיהיה איתה ועם חמישה הילדים שאיתה". היא הבהירה: אם אני יהודייה אז גם היא יהודייה וכל הילדים שלה הם יהודים. הם סובלים ואני צריכה שיעזרו להם. ניתקו להם את האינטרנט כבר ואני לא יכולה להשיג אותם כבר חמישה חדשים. המצב לא מאפשר להתקשר. שמעתי שלקחו את אח שלי הקטן למלחמה והוא ברח, ואנחנו לא יודעים מה קרה איתו וחוששים לחייו. הלכתי למשרד הפנים. אז הם התקשרו כמה פעמים, שאלו שאלות, אנחנו ענינו ובזה נגמר העניין. לא עשו כלום".
אלפי הרוגים ומיליוני עקורים
המלחמה בין המורדים במחוז תיגראי לממשלה החלה לפני כמעט שנה בדיוק, ב-3 בנובמבר, לאחר מתקפה על בסיסי צבא אתיופיה במחוז, ומאז היא התרחבה לאזורים אחרים במדינה. חזית תיגראי שלטה בפוליטיקה האתיופית במשך קרוב ל-30 שנה, לפני שאביי אחמד מונה לראש הממשלה ב-2018 לאחר שנים של הפגנות אנטי-ממשלתיות, ועתה האשימה אותו בריכוז סמכויות. אלפי אזרחים נהרגו בסכסוך, ומאות אלפים סובלים מרעב. יותר משני מיליון וחצי תושבים נמלטו מבתיהם בצפון אתיופיה.
"באתיופיה הולך להיות כאוס ואנחנו חוששים מרצח המוני", אמר לוואלה! גורם בכיר המעורה בעלייה מהמדינה. "אתיופיה ידועה בהפיכות שלטוניות עקובות בדם. אם תהיה שם מלחמה היא תהיה קשה ואם המורדים יגיעו לאדיס אבבה זה מכניס את כל המדינה למלחמת אזרחים לשמה. שארית יהודי אתיופיה תהיה בסכנה גדולה ומשפחותיהם בארץ מודאגות מאוד, ובצדק. גם בארץ זה ישפיע, ובני המשפחות והקהילה לא יתנו לזה לעבור בשקט ויצאו לרחובות. צריך להבין שלמדינת ישראל יש חלון הזדמנות קצר לפעול עדיין בעניין הזה ולהציל חיים. בפירוש כך". הגורם טען כי "בינתיים שרת הפנים איילת שקד גוררת רגליים, לא מבינה את גודל האירוע ואת סכנת הנפשות, וזה מעורר כעס רב בתוך הקהילה".
בסביבתה של שרת הפנים אילת שקד דוחים את הטענות. מלשכתה נמסר כי "היום ישתתפו אנשי משרדה בהערכת מצב של המל"ל, משרד החוץ, משרד הפנים, משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית וכל גורמי המקצוע הרלוונטיים ולאחריה תתקבל החלטה בנושא".
בינתיים, שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה פועלת מאחורי הקלעים ולוחצת לנקיטת צעדים מידיים. לפני כמה ימים כבר פנתה בפנייה דחופה לראש הממשלה נפתלי בנט, והיא וממשיכה לפעול מאחורי הקלעים כדי להשפיע עליו ולהניעו להורות על פעולת חילוץ דחפה שמעבר לסמכותה.
"הממשלה היא הגורם המוסמך לקבל את ההחלטה על עליה ומרגע שמתקבלת החלטה כזו הסוכנות מבצעת את החלטת הממשלה מידית", אמר שי פלבר מהסוכנות היהודית, המטפל בנושא. "הסוכנות היהודית עוקבת בדריכות אחר מצבה של קהילת הממתינים באתיופיה וערוכה להעלות במהירות המרבית את כל מי שעלייתו תאושר על ידי הממשלה".
קסאו שיפראו, כלכלן בבנק לאומי המכהן כיו"ר פעילים למען העלאת יהודי אתיופיה, הסביר כי "הדאגה כרגע היא ההתפתחות למלחמת אזרחים והכלכלה הקורסת. אם לפני חודש היא עוד הייתה בצפון, אז עכשיו היא מתקרבת לערים אדיס וגונדר - ריכוזי יהודים".
שיפראו, שעלה בשנת 2000 ומתגורר ביפו, הוסיף כי "הדאגה המידית היא שהמלחמה תביא לניתוק קשר והרבה משפחות פונות אלי ומאד דואגות. ראינו בהיסטוריה שהממשלה יודעת לעשות מבצעים גדולים וזה מה שצריך כעת. בסוף השבוע עבר תקציב ובתוך זה החלטה להעלות רק 3,000 איש. זה מותיר עוד אלפים. רק במחנות המתנה יש כבר 6,000. חלקם מחכים כבר 25 שנה ויותר ואף אחד לא ממש יכול להסביר למה לא מעלים אותם. יש ביניהם כאלה שהמשפחות שלהם בישראל 30 שנה ויותר. לפעמים הילד נשאר ולפעמים הוא כבר התחתן ואבא בעצמו, והילדים שלהם גדלים לתקווה שישראל תעלה אותם".
"עכשיו הם בסכנה מידית. רק השבוע קיבלתי שלושה מכתבים שכבר גייסו בכוח צעירים יהודים לצבא והם מבקשים 'תצילו אותנו'. אחד מהם בשנות העשרים לחייו היה לי קשר איתו אבל מרגע שגוייס גם זה כבר נותק ולצערי אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. צריך להבין שנלחמים על חיים של בני אדם וזה כבר לא מצב רגיל. אלה אחים שלנו. אנחנו נתגייס לזה כקהילה", התחייב.